הבלוג של אורי הייטנר

בידיעה "תנועות הנוער הכחולות בהפגנה בכיכר ציון" ("הדף הירוק" 28.10.10) נמסר שבמהלך ההפגנה הסתובבו בכיכר דמויות מחופשות לחוזה המדינה, הרצל, והחתימו את המפגינים על מגילת העצמאות".

ההחתמה והחתימה מחדש על מגילת העצמאות חשובה ביותר. בימים אלה, שבהם יד גסה מונפת על ערכי המדינה, כפי שנוסחו במסמך המכונן שלה, חשוב מאוד להתלכד סביב הערכים הללו ולכונן סביבם הסכמה לאומית רחבה.

ובכל זאת, משהו מוזר, בעיניי, בידיעה. איך ניתן ליישב את הסתירה המהותית בין נוסח המגילה, למסר של ההפגנה שבה חתמו החותמים. האם הם קראו את הנוסח עליו הם חתמו? אם כן, מה הם עשו בהפגנה?

בידיעה נמסר שהמפגינים חתמו על המגילה, שבה נכתב כי מדינת ישראל תהיה יהודית ודמוקרטית. אמירה לא מדויקת, אגב. לא כך נכתב, ולכך עוד אחזור. אך אין ספק שערכי מגילת העצמאות מכוננים מדינה יהודית ודמוקרטית. על כך חתמו החותמים. ונגד מה הם הפגינו? נגד החתמת מתאזרחים חדשים על נאמנות "למדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית", ולא עוד, כפי שהיה עד כה, "למדינת ישראל". אפשר להתווכח האם יש צורך בתוספת. בעיניי, למשל, היא מיותרת. אבל מי שמפגין נגדה, בטענה שהוא מפגין "נגד הגזענות", כאילו קיבל את הטענה האנטי ישראלית ש"יהודית ודמוקרטית" = גזענות. מי שזו עמדתו, איך הוא חותם על נוסח מגילת העצמאות?

"בתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות, אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל". פסוק זה הוא לב המגילה – הוא הוא ההכרזה. אין זה מקרה שהמילה דמוקרטיה אינה מופיעה בו. מדינת ישראל היא אחת המדינות הדמוקרטיות ביותר בעולם אם לא הדמוקרטית שבהן, ומגילת העצמאות רוויה בערכים דמוקרטיים, כ"שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין" וכגון "חופש דת, לשון, חינוך ותרבות" ועוד. אולם משפט היסוד מדבר על ליבת מהותה של המדינה – בראש ובראשונה מדינה יהודית.

המדינה היהודית היא דמוקרטית. אולם אלמלא הייתה יהודית, אין כל משמעות להיותה דמוקרטית. חסרות דמוקרטיות בעולם? אין זו סתם עוד דמוקרטיה, אלא מדינת הלאום של העם היהודי, שמשטרה הוא דמוקרטי. לא נלחמנו בכל מלחמות ישראל כדי שתהיה בעולם עוד דמוקרטיה. אלפי חיילים ישראליים לא נפלו רק כדי שגם במזה"ת תהיה דמוקרטיה אחת. מטרת העל של הציונות, שהיא מטרת העל של מדינת ישראל, היא להיות "מדינה יהודית בארץ ישראל". מי שכופר בכך, כופר בעיקר. מי שאינו מכיר בהיותה של ישראל מדינה יהודית בארץ ישראל – אינו מכיר במדינת ישראל. מי שמנסה להפוך את ישראל למשהו שאינו "מדינה יהודית בארץ ישראל", למעשה מנסה להחריב את המדינה.

מגילת העצמאות אינה מסתפקת בעצם ההכרזה על הקמת מדינה יהודית בא"י, אלא מסבירה את ההצדקה לקיומה של המדינה. המגילה מבססת את התוקף להקמת מדינה יהודית בא"י על שתי זכויות – הזכות הטבעית והזכות ההיסטורית. הזכות הטבעית, היא זכות ההגדרה העצמית - זכותו של כל עם לעצמאות ולריבונות במולדתו. הזכות ההיסטורית היא זכותו של העם היהודי על ארץ ישראל.

עשרת הסעיפים הראשונים של המגילה מציגים את זכותנו ההיסטורית על הארץ – כארץ שבה "קם העם היהודי" ו"בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית". המגילה מדברת על האמונים ששמר עם ישראל לארצו בכל ארצות נדודיו "לאחר שהוגלה ממנה בכוח הזרוע". היא מזכירה את החתירה של העם היהודי לדורותיו "לשוב ולהיאחז במולדתו העתיקה", "מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה". היא מתארת את שיבת ציון ההמונית של הציונות והיצירה המפוארת שיצרו הציונים בארץ. המגילה מזכירה את הקונגרס הציוני הראשון והכרזתו "על זכות העם היהודי לתקומה לאומית בארצו". היא מזכירה את ההכרה הבינלאומית בהצהרת בלפור ובמנדט מטעם חבר הלאומים – "שנתן במיוחד תוקף בינלאומי לקשר ההיסטורי שבין העם היהודי לבין ארץ ישראל ולזכות העם היהודי להקים מחדש את ביתו הלאומי".

השואה מוזכרת רק בסעיף השישי. יש בכך חשיבות רבה, כאשר יש המציגים את השואה כסיבה להקמת המדינה, ותוהים מדוע הפלשתינאים צריכים לשלם את מחירה. אפילו הנשיא אובמה הזכיר את השואה כסיבה להקמת המדינה. מגילת העצמאות, אף שנכתבה אך שנתיים וחצי לאחר השואה, מזכירה את השואה רק לאחר שתיארה את זכות האבות ואת הרעיון הציוני שקדם לשואה. היא גם אינה מציגה את השואה כמה שמעניק את הזכות למדינה יהודית בא"י, אלא מציינת שהיא "הוכיחה מחדש בעליל את ההכרח בפתרון בעיית העם היהודי מחוסר המולדת והעצמאות על ידי חידוש המדינה היהודית בארץ ישראל, אשר תפתח לרווחה את שערי המולדת לכל יהודי, ותעניק לעם היהודי מעמד של אומה שוות זכויות בתוך משפחת העמים".

המגילה מזכירה את שארית הפליטה שניצלה מהטבח, אך בהקשר של מי ש"לא חדלו להעפיל לא"י, על אף כל קושי מניעה וסכנה, ולא פסקו לתבוע את זכותם לחיי כבוד, חירות ועמל ישרים במולדת עמם". המגילה מזכירה גם את החלטת האו"ם ב-29 בנובמבר 1947 ומציינת ש"הכרה זו של האומות המאוחדות בזכות העם היהודי להקים את מדינתו אינה ניתנת להפקעה".

לכאורה, הכל ברור ומובן מאליו. אבל במציאות יש מערערים בתוכנו ובעולם על כך. אם שר בממשלה מכנה את הדרישה ממתאזרח להצהיר נאמנות למדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית כ"גזענות ופשיזם", כנראה שאנו זקוקים לרענן את זיכרוננו בעקרונות של מדינה יהודית, זכותנו על ארץ ישראל וזכותנו הטבעית למדינה עצמאית.

לכן, יבורכו יוזמי הרעיון להחתים על מגילת העצמאות, ויבורכו החותמים. אבל מה היה להם לחפש בהפגנה שהמסר שלה הפוך לחלוטין?

                                                                                                                                                                                                             * "הדף הירוק"