הבלוג של אורי הייטנר

קבלת שבת באורטל, 12.11.10

פרשת ויצא מתארת את סיפורו של יעקב בגלות. הפרשה נפתחת בצאתו מן הארץ, בבריחתו מפני עשו אחיו: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה. היא מסתיימת לאחר צאתם של יעקב ומשפחתו הענפה מחרן, בדרכם חזרה ארצה.

פרשת ויצא היא הפרשה בה מתוארת בניית המשפחה שתהיה לעם ישראל. בעוד אברהם ויצחק העבירו את הבשורה והאחריות להמשך השרשרת לבן ממשיך אחד, בן נבחר, יעקב אינו נדרש לכך. הוא מעביר את מסר ההמשכיות לכל בניו – אמנם מכל אחד מהם יקום שבט, אך שבט בתוך עם ישראל, יחד שבטי ישראל. מבחינה זו, ניתן לומר שבפרשת "ויצא" החל תהליך הקמתו של עם ישראל, ושדווקא יעקב ראוי לתואר "אבי האומה".

במה זכה יעקב, במה הוא ראוי לכך? לכאורה, התשובה נעוצה בפרשה הקודמת – יעקב קנה את הבכורה וקיבל את הברכה. אולם קשה להתלהב מהדרך בה השיג את ההישגים הללו, אם לנקוט לשון המעטה. את הבכורה רכש בעסקה מפוקפקת, תוך ניצול חולשותיו של אחיו, בשעתו הקשה. את הברכה השיג במרמה ובתכמנות. האם אלה עושים אותו ראוי להיות אבי האומה? האם על כך ניתן לומר – מעשה אבות סימן לבנים? הרי אין ספק שיש להטיל קלון על מעשיו אלה. יתר על כן – "יושב אוהלים" נאמר על יעקב. חז"ל פירשו זאת כיושב באוהלה של תורה. האם ניתן לקיים עם של יושבים באוהלה של תורה בלבד? לבטח לא כאשר הדבר משולב בתכמנות פוליטית. אז מדוע זכה יעקב? איזה מין מסר זה?

לא, לא בזכות אלו זכה יעקב להיות אבי האומה. להיפך, על כך נענש יעקב קשות. לאחר המעשים הללו נאלץ לברוח מביתו וממולדתו – בודד, חסר כל, אומלל ונרדף, לעשרים שנים קשות בניכר. על שרימה את אביו – רומה שבעתיים בידי דודו לבן. וכך סיכם יעקב עצמו את תקופת עבודתו במשק לבן, בנאום הפרידה שלו מדודו: זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי עִמָּךְ רְחֵלֶיךָ וְעִזֶּיךָ לֹא שִׁכֵּלוּ וְאֵילֵי צֹאנְךָ לֹא אָכָלְתִּי.  לט טְרֵפָה לֹא-הֵבֵאתִי אֵלֶיךָ אָנֹכִי אֲחַטֶּנָּה מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנָּה גְּנֻבְתִי יוֹם וּגְנֻבְתִי לָיְלָה.  מ הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב וְקֶרַח בַּלָּיְלָה וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי.  מא זֶה-לִּי עֶשְׂרִים שָׁנָה בְּבֵיתֶךָ עֲבַדְתִּיךָ אַרְבַּע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה בִּשְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּצֹאנֶךָ וַתַּחֲלֵף אֶת-מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים. 

אז במה זכה יעקב? בצאתו מאוהל אמו ובריחתו לחרן, הייתה ליעקב ההזדמנות לפתוח דף חדש. היה ביכולתו להמשיך בדרך הרעה בה הלך עד אותו יום ועליה נענש קשות. היה ביכולתו לבחור בדרך אחרת. הבחירה האנושית היא המסר החשוב ביותר ביהדות, וכך גם אפשרות התשובה. יעקב בוחר בטוב, בוחר בחיים. הוא מתגלה כאיש מסור, כאוהב אמיתי, כאיש עבודה חרוץ, כאדם נאמן. הוא בונה את עצמו מחדש, כהיפוכו של יעקב הצעיר. יעקב החדש הוא האיש הראוי לשמש מופת ולהיות אבי האומה.

נקודה אחת בפרשה מטילה ספק ברעיון שהצגתי עד כה. אם כך הדבר, איך ניתן להסביר את ההתגלות של אלוהים בחלום יעקב, מיד בראשית בריחתו, עוד בבית אל (שעל פי חלק מחז"ל היא בירושלים), התגלות שבה הבטיח להיות איתו ולשמור עליו ולהשיבו לאדמתו; שבה אישרר את הבטחתו לאברהם? הרי יעקב עוד לא הוכיח ששינה את דרכיו.

גם לכך יש פיתרון. אי אפשר להביא אדם לידי תיקון ושינוי, באמצעות יאוש בלבד. יעקב נס על חייו והיה שרוי בתהומות של יאוש. חלום יעקב נסך בו תקווה – יש לו למה לחיות, למה לשאוף. יש לו ייעוד וחזון. יצחק העניק לו את הברכה שייעד לעשו – ברכה חומרית בלבד והבטחת שלטון על עמים אחרים. אלוהים הוסיף לו ברכה מוסרית ורוחנית – להיות מופת לאנושות כולה: וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל-מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ. 

יעקב שהיה יושב אוהלים, קיבל מיצחק ברכה שיועדה לאיש השדה וכעת קיבל מאלוהים ברכה לאיש מוסר. וכך, מצויד בשתי הברכות האלה, היה לו הפוטנציאל להיות אבי האומה, אם ישכיל לבחור בבחירות הנכונות ולנהוג כראוי לאבי האומה.

יעקב, איש האוהלים, התגלה כאדם אמיץ וחזק, כשגלל את האבן מפי הבאר להשקות צאן רחל. הוא התגלה כאיש עבודה מוכשר, כחקלאי מצטיין, כמנהל עסקים נבון ומצליח. בפרשה הבאה, בעימות עם איש האלוהים, יתגלה גם כאיש מלחמה. הוא השכיל לשלב את קול יעקב וידי עשו, ספרא וסייפא, חומר ורוח. למעשה, השינוי שהוא חולל בחייו, היה פרומו למהפיכה הציונית, כעבור 3,000 שנה.

בחלום יעקב ראה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע לשמים. החזון הזה הוא מסר של חיבור בין ארץ לשמים. חיים ארציים, חומריים, שאין בהם שאיפה לרוחני, לשמיימי – הם חיים ריקים ומשמימים, נעדרי מותר האדם מן הבהמה. חיים שמיימיים ורוחניים, שאין בהם מעשיות ואין בהם אחריות לחיים המעשיים, הם חיי תלישות גלותיים. בשתי הדרכים הללו אי אפשר לקיים אומה, ומי שאינו יודע ומסוגל לשלב ביניהם, אינו מסוגל להנהיג אומה. יעקב ראה, הפנים ויישם, זכה – ואנו, צאציו, זכינו.

פרשת "ויצא" מתארת את סיפור האהבה היפהפה בין יעקב לרחל, ששימש השראה לסופרים, משוררים ופזמונאים רבים. אחד מהם הוא עלי מוהר, שנפטר בדיוק השבוע לפני ארבע שנים. לזכרו, נשמע את שירו "אחכה", בביצועו של אריק איינשטיין, ללחנו של מיקי גבריאלוב:

אחכה / כל הלילה אחכה / וביום את הצאן אשקה / ואחכה // זמן ישטוף / ושנה כמו יום תחלוף / ולבי לא יחדל אהוב / אותך, רחל // כוח - / תני לי כוח לסלוח / את השקר לשכוח / רק לזכור / כי האבן לא הייתה כבדה אז בשדה / כשפגשתי בך // הו רחל / אחכה לך ואייחל / וקולי יעקוב בליל / אחרי רחל // אחכה / כל הלילה אחכה / וביום את הצאן אשקה / ואחכה לרחל.