הבלוג של אורי הייטנר

תגובה ל"אין לך מושג לאיזו דלת התפרצת!", "שישי בגולן" 19.11

לזכותה של שרה דגן ייאמר, שהיא עקבית בטענותיה כלפי האזור בכלל והמועצה בפרט, על אי הערכות להזדקנות האוכלוסיה. אך מה לעשות? טענותיה אינן מעוגנות במציאות. ההיפך הוא הנכון.

למשל – ביקורתה על כך שאיננו מקימים בית אבות. אחוז הקשישים המעוניינים לעבור בערוב ימיהם לבית אבות או לדיור מוגן נמוך מאוד. באוכלוסיה בסדר גודל של הגולן, אחוז כזה הוא מספר אפסי, במיוחד לנוכח העובדה שציבור מן הסוג של אוכלוסיית הגולן מאופיין ברצון גדול יותר להזדקן בבית. אין אלו אמירות בעלמא. הן מעוגנות בסקרי עומק – לא בבדיקה אחת ולא בשתיים. לפיכך, אין כל הצדקה כלכלית להשקעת עתק כזאת. גם המחשבה שניתן לאכלס בית אבות בהורינו, שירצו להתקרב אלינו, מנותקת מן המציאות. מעטים הזקנים שבגיל מופלג ירצו להתחיל חיים חדשים בפריפריה הרחוקה, ואלה שירצו בכך, יעדיפו לחיות בבית ילדיהם או בסמוך אליו, ולא "בגולן", אולי במרחק שעת נסיעה מילדיהם ונכדיהם. אין כל הצדקה חברתית להשקעה כזו של המועצה. יתכן שניתן לקיים בגולן בית אבות לקשישים מכל רחבי הארץ שירצו להזדקן דווקא בגולן. אולם אם כן, זוהי השקעה עסקית, ואין היא עניין לרשות אלא לאנשי עסקים. ואכן, גורמים עסקיים בדקו את האופציה הזאת, ומצאו שאין לה סיכוי. אף איש עסקים אינו מעוניין לזרוק את כספו על הקמת פיל לבן. להערכתי, לא יחול שינוי בהיתכנות הזאת עוד שנים רבות.

לפני כמעט עשר שנים, כשנכנסתי לניהול המתנ"ס, אחד הדברים הראשונים שעשיתי היה הקמת מחלקת המבוגרים במתנ"ס. שרה, שכיהנה אז בהנהלה הציבורית של המתנ"ס זוכרת זאת בוודאי, ואכן היא משבחת בראיון את פעילות המחלקה. באזור צעיר, יחסית, כמו הגולן, בוודאי כמו הגולן בשנת 2001, הקמת מחלקה כזאת ממש אינה מובנת מאליה. "בית שרשרת הזהב" – מועדון הקשישים בשלוחת בני יהודה, קם שנים אחדות קודם לכן. זוהי הוכחה לכך, שההאשמות כלפי האזור רחוקות מהמציאות.

לא רק המתנ"ס עוסק בנושא האוכלוסיה המבוגרת, אלא גם מיט"ר ובכלל – אגף חברה וקהילה במועצה בראשות מיכל רייקין, שלמדה היטב את הסוגיה והשקיעה בה זמן ומרץ רבים. העיסוק המועצתי והמתנ"סי בהערכות לגידול מספר הזקנים באוכלוסיה, מקדים בהרבה את המציאות. כך, למשל, במיפקד שנערך בקרב כל בני ה-60 ומעלה (אני מגדיר זאת כמיפקד ולא כסקר, מאחר ולא היה זה מדגם, אלא כל הציבור הרלוונטי רואיין) ובסקר בקרב בני ה-50 ומעלה, עלה חוסר עניין קיצוני בפתרון של דיור מוגן, ולעומת זאת – תמיכה רחבה ברעיון של "קהילה תומכת", שבה האדם מתגורר בביתו ונהנה משירותים הניתנים לו בידי הקהילה. אולם כשפתחנו את התכנית, מספר המצטרפים אליה היה מזערי, חרף שיווק ויחסי ציבור מאסיביים שערכנו. על מה הדבר מעיד? על כך שהציבור מעוניין שאופציה כזאת תהיה קיימת, הוא שמח לדעת שהיא קיימת, ידיעה זו מעניקה לו ביטחון, אולם האנשים חשים שהם צעירים עדיין ואינם זקוקים לשירות הזה. אך הקהילה התומכת קמה ופועלת, לצד שלל פעילויות התרבות וההשכלה לאוכלוסיה המזדקנת – כן, לא זו בלבד שהטענה שהאזור אינו נערך הינה חסרת שחר, נכון יותר לומר שאנו רותמים את העגלה לפני הסוסים. אני גאה בחשיבה האסטרטגית של אזור המביט קדימה ונערך למציאות עתידית.

שרה מציעה להקים בגולן עמותה למען הזקן. ובכן, גם פתרון הקסם הזה נבחן, במסגרת חיפושינו אחר הדרך הטובה ביותר לפעול למען הזקנים. ערכנו ביקור לימוד ועבודה יסודי במועצה האזורית משגב, מועצה הדומה לשלנו בצביונה ובגילאי תושביה, שהקימה עמותה כזאת. מה שהתברר לנו באותו סיור, הוא שאין כל יתרון לעמותה כזאת, והיא רק יוצרת כפילויות וחיכוכים, ולכן נזקה רב על תועלתה.

חברה עסקית מסויימת, נקרא לה "איקס", שיגרה בראש השנה אגרות ברכה ועליהן נכתב "ל"ג בעומר שמח", ובתחתית הדף: "איקס – מקדימים את זמננו". כך גם המועצה האזורית גולן ומתנ"ס הגולן – מקדימה את זמנה בהיערכות להזדקנות האוכלוסיה. אז למה סתם להלקות את עצמנו?

                                                                                                                                   * "שישי בגולן"