פרשת השבוע שקראנו אתמול, פרשת "מקץ", מתארת את עלייתו של יוסף לגדולה. במה התבטאה מנהיגותו? באחריות מוחלטת לעתיד. בשבע השנים הטובות ומלאות השפע, נערך יוסף למשבר הלאומי הכבד, שבע שנות הבצורת והרעב שתבאנה אחריהן. הוא כה הצליח במשימתו, עד שבשנות הרעב לא רק את מצרים כלכל, אלא את כל ארצות המזרח הקדום.
מעשה אבות, סימן לבנים? היום תחליט הממשלה על רכישת מטוסי כיבוי וחומרי עיכוב בערה. היום, לקראת סופה של השריפה תקבל הממשלה את ההחלטות הנכונות למניעתה – 41 הרוגים, 13,000 פליטים, עשרות אלפי דונמים של יערות ומיליוני עצים מאוחר מידי. מדינת ישראל, עתירת ההישגים בתחומים מסוימים, התגלתה כמדינת עולם שלישי בכל הקשור להיערכות לאסון השריפה.
אילו מדובר היה באסון טבע של מכת קור נוראית או מפולת שלגים פתאומית, ניתן היה לומר שאין למדינה משאבים להיערך לכל תרחיש, לבטח לא לתרחיש שסבירותו אפסית. אבל במדינה חמה ויבשה, הנמצאת תדיר תחת איום אקוטי של מתקפות טילים ושלאורך השנים סבלה שוב ושוב מגלי הצתות כחלק מן המלחמה על הארץ; מדינה רוויית שריפות, שרק בקיץ האחרון סבלה ממכת שריפות ענק בכל רחבי הגולן ושרק לפני ארבע שנים, במלחמת לבנון השניה, חוותה שריפות יער ענקיות בכל רחבי הגליל – במדינה כזאת אי אפשר לקבל כל תירוץ למחדל של תת הערכות להתמודדות עם שריפת ענק. הרי כתובת האש הייתה על הקיר.
תפקודו של ראש הממשלה בנימין נתניהו במשבר עצמו ראוי לשבח. בשלב מוקדם הוא הבין את חומרת המצב, היטיב להגדירו כאסון לאומי, לקח פיקוד על ניהול המשבר, היטיב להפעיל את גורמי הביטחון השונים וניהל היטב את המגעים הבינלאומיים לגיוס הסיוע להתמודדות עם המצב. הוא דיבר אל האומה, הופיע כמנהיג, השכיל לומר דברי ניחומים לצד הבעת אמון וביטחון בכוחות ההצלה והביטחון בלי לטייח את חומרת המצב. יש לציין לשבח גם תפקודם של מערכות החירום הלאומיות והאזוריות, ואת השיפור המשמעותי לעומת תת התפקוד במלחמת לבנון השניה. כמובן שיש לציין לשבח את נחישותם וגבורתם של הכבאים, השוטרים והמתנדבים הנלחמים בפועל באש ולהעלות על נס את גילויי ההתנדבות של הציבור הרחב הרוצה ונכון לסייע.
אולם כל אלה הם התמודדויות נאותות עם משבר לאומי נורא, שלא נמנע אף שניתן היה למנוע אותו וראוי היה למנוע אותו, והעובדה שלא נמנע אינה כוח עליון ואינה גורם טבע, אלא תפקוד שלטוני לקוי לאורך שנים רבות – ממשלה אחר ממשלה, ראש ממשלה אחר ראש ממשלה, שר פנים אחר שר פנים, מתוך תרבות ומנטאליות של "סמוך", "יהיה בסדר" ו"לנו זה לא יקרה". הקלישאה לפיה פיקח יודע לצאת ממצב שחכם לא היה נכנס אליו, לא כל כך עבדה הפעם – כיוון שלא היינו חכמים למנוע את האסון, כל פיקחותנו לא הועילה בהתמודדות עמו.
אין לנו ארץ אחרת, גם אם אדמתנו בוערת. אין לנו ארץ אחרת ולא מדינה אחרת, והמדינה האחת שלנו חייבת בשינוי מהותי ומשמעותי, לנוכח ריבוי המחדלים החוזרים ונשנים, בתחומי חיים רבים כל כך.
* "ישראל היום"