תסריט – הוועדה לביקורת המדינה של הכנסת מחליטה על הקמת ו' חקירה ממלכתית לחקר השריפה בכרמל. נשיאת בית המשפט העליון ממנה את קודמה אהרון ברק לעמוד בראש הוועדה.
הוועדה יושבת במשך שנה וחוקרת את הנושא שבאחריותה. במהלך השנה, ראש הממשלה מקיים מו"מ אינטנסיבי עם אבו מאזן על הסכם שלום המבוסס על עקרון שתי מדינות לשני עמים. המו"מ מתקדם מאוד, הוא כבר בישורת האחרונה. ואז מתפרסמות מסקנות ו' החקירה הממלכתית. הוועדה מטילה אחריות מיניסטריאלית על נתניהו כאחראי למחדל ומחליטה על התפטרותו.
מה יהיה השיח הציבורי בסיטואציה הזאת? תומכי ההסכם המתגבש, המבינים שהמנהיג היחיד שיכול לגבש סביבו רוב, יעשו הכל כדי לא להחמיץ את גודל השעה בשל המלצות הוועדה. מתנגדי ההסכם, לעומתם, יקפצו על מסקנות הוועדה כמוצאי שלל רב, כהזדמנות להפטר מראש הממשלה ולהציל את א"י. אלה ואלה, לשיטתם, יצדקו. יצדקו גם כאלה שתומכים במהלך המדיני, אך סבורים שסוגיות הפנים חשובות יותר מסוגיות החוץ והביטחון, ואחריותו של ראש הממשלה לשלום האזרחים קודמת לאחריותו המדינית.
כל הטיעונים הללו נכונים, כיוון שזו מהות הפוליטיקה. מנהיג אינו נבחן על פי מקרה אחד, אלא על מכלול פועלו. בבחינה כזו, יכול אדם לשפוט אותו רק על פי נושא אחד, החשוב בעיניו במיוחד. אדם אחר, ישקלל את המכלול כולו, על פי השקפתו. השיקולים השונים הללו, הם השיפוט הפוליטי, הדמוקרטי.
אולם כל השיקולים הללו – אסור שיעמדו לנגד עיני ועדת החקירה. ועדת החקירה תמעל בתפקידה אם תעסוק בסוגיות שאינן בתחום שהוגדר לה. גם אם חברי הוועדה תומכים בדרכו של ראש הממשלה, הם מחויבות אך ורק לנושא עליו הם מופקדים. ואם בבדיקת הנושא הם גילו כשל בתפקודו של ראש הממשלה, חובתם לומר זאת.
השאלה היא, האם ראוי שאנשים שאיש לא בחר אותם, יהיו מוסמכים לקבל החלטות על זהות ההנהגה הישראלית, על סמך נושא אחד שהם בדקו? בעיניי, זהו עיוות של הדמוקרטיה.
באילו מקרים צריכה להיות סמכות כזאת לאנשים שלא נבחרו? בבית המשפט. גם ראש הממשלה המוצלח ביותר, אם הורשע בפלילים אינו יכול להמשך בתפקידו.
ההבדל בין המקרים, הוא שבחינת תפקוד הממשלה אינה עניין משפטי, אלא ציבורי. הבעיה היא, שוועדות חקירה משפטיות נוהגות כערכאה משפטית, בנושא שאינו משפטי. זו פגיעה בדמוקרטיה ובחיים הפוליטיים הנורמאליים, הראויים.
לא בכדי השתמשתי בהגדרה "ועדת חקירה משפטית". גם ועדות שאינן ממלכתית, אך הן בראשות שופט, דוגמת ועדות וינוגרד וטירקל, נגועות באותה פגיעה בדמוקרטיה, גם אם בעצימות נמוכה במקצת.
הגיעה השעה שנשתחרר מן הריטואל, של הקמת ועדת חקירה משפטית לנושאים שאינם משפטיים, מתוך ציפיה שהוועדה תביא לעריפת ראשים. איש אינו מתעניין במסקנות הענייניות של הוועדות הללו. השאלה היחידה שהציבור והתקשורת מתעניינת בנוגע לוועדות, היא במסקנות האישיות, הפוליטיות, שלהן. ואם הן אינן מספקות את הסחורה, התקשורת כבר תציג אותן כ"וועדות טיוח" המחפשות את הש.ג.
למען תקינות הדמוקרטיה הישראלית, יש לשים קץ לריטואל הזה. בוודאי שאין לו מקום בבדיקת החלטות פוליטיות ערכיות (כמו המשט, למשל) אך גם לא בהחלטות תפקודיות, כמו השריפה.
מן הראוי שתהיינה ועדות בדיקה מקצועיות, שנועדו להפקת לקחים בלבד. אין להעמיד בראשן שופט, אלא איש מקצוע במנהל ציבורי, וחבריה צריכים להיות אנשי מקצוע בתחום הנבדק וביניהם משפטן, שיעסוק בצדדים המשפטיים של הנושא. על המסקנות של הוועדות להיות מקצועיות. כאשר ועדות תצבענה על מחדלים אישיים של ראש ממשלה, שרים או פקידים, יש להשאיר למערכת הדמוקרטית את המשך הטיפול באותן מסקנות. בסופו של דבר, אותם אנשי ציבור יעמדו למשפט הציבור בבחירות, כראוי במדינה דמוקרטית.
* "ישראל היום"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
