הבלוג של אורי הייטנר

הרצאה בישיבת הקיבוץ הדתי מעלה גלבוע, 25.12.10

* בהרצאה עצמה, שערכה למעלה משעתיים, כולל שאלות ותשובות, דילגתי על חלק ניכר מן המידע הכתוב כאן.

חוק משאל עם – צעד דרמטי, המשפר באופן משמעותי את אחיזת ישראל בגולן. נדבך נוסף בחומת המגן. משמעותו – אם היו 61 ח"כים, אז – משאל עם. מאבק של 18 שנים, 11 שנים מאז שריון חוק הגולן. לא אופוריה. לא תחושה שהאיום נגמר. תובנה של חיים בצל מאבקים. להבדיל מהתחושה בגולן לאחר הסיפוח לריבונות ישראל.

14.12.81 – חוק הגולן. משמעות: חלק בלתי. נוסח החוק: "המשפט, השיפוט והמינהל של המדינה יחולו בשטח רמת הגולן". נוסח החלת הריבונות בישראל.

זיכרון אישי – ביה"ש. אחרי אסיפה – בטלוויזיה ריקודים בקצרין. "ארץ הגולן": "ובאותו ערב באולם התרבות ע"ש שלמה אבני ז"ל בקצרין מרעידה שושנה דמארי את לבבות מאות מאזיניה בקולה העמוק. 'לא אגדה – רעי, לא אגדה ולא חלום עובר' שרה הזמרת, ועל הקיר מתחלפות להן תמונות מנופי הגולן. המופע המשותף של תזמורת חיפה ושושנה דמארי תוכנן כבר לפני זמן רב, אך עד מהרה הוא נהפך לעצרת חגיגית ובלתי רשמית לכבוד החלת החוק, ובאולם זוכים לתשואות ממושכות כמה עשרות דרוזים מהצפון שבאים להשתתף בשמחה".

למחרת – דברי עודד. כותרות העיתונים. דברי שריד בכנסת. כרוניקה של איומים על עצמנו.

מאמר מערכת "ארץ הגולן": "המאבק הפוליטי של יישובי הגולן תם. הוא הסתיים בניצחון. מטרתנו היום היא להוריד את הגולן מרשימת הנושאים השרויים במחלוקת. על כן אין לנו כל עניין בהמשך הוויכוח על החלת החוק. טוב ורצוי שהגולן 'ירד מהכותרות'. לאט לאט יתרגלו תושבי המדינה ומדינות העולם לכך, שהגולן הוא אזור מאזוריה של המדינה, כמו הגליל, השרון והנגב.

במשך המאבק הפוליטי, שנמשך שנים רבות, התגבשה בגולן חברה מלוכדת בעלת ארגון הנהגה ויכולת פעולה מעולה. את כל הפוטנציאל הזה יש להפנות עכשיו לפעולות פיתוח ואכלוס, כמוהן לא ידענו בעבר... עד כה לא נכשלנו בשום משימה. אם נמשיך מבלי להיעצר, נצליח גם הפעם".

תחושה אוטנטית. פירוק הוועד. סוף הממשל הצבאי. הקמת המועצות.

במדינה מתוקנת – הכרעה היא הכרעה. הוויכוח עליה – להיסטוריונים. אצלנו, המתנגדים החלו לכרסם למחרת. עם זאת, עשר שנות שקט. קונסנזוס.

כעבור 29 שנים – עדיין לא נמחק סימן השאלה. הלנצח...? להפסיד רק פעם אחת. כל ניצחון – נקודת פתיחה למאבק. היום תובנה של נקודת אל חזור דמוגרפית, כמו גושי ההתיישבות. חזרה לציונות המעשית.

אבן יסוד חשובה. על בסיסה – שיריון החוק וחוק משאל עם.

החוק – פרי מאבק של הגולן. תביעה חדשה יחסית. הראשון שהעלה – יגאל אלון, כבר ב-1968 במכתב לאשכול. יש יישובים ולכן מוכרחים לספח. אך הדגש היה על ההתיישבות.

השינוי – בעקבות הסכם קמפ-דיוויד. תובנה – נשבר העיקרון ההתיישבותי. לצד פעולה לחיזוק ההתיישבות, פעולה אקטיבית להחלת החוק. באפריל 1979 דיין בבקעה – אל תדאגו. כאן זה שונה. התקדים הוא רק כלפי הגולן.

בכינוס חירום של מליאת הוועד – החלטה לפעול למען החוק. נוסח ההחלטה 19.4.79: "נוכח הכרזתו של שר החוץ בממשלת ישראל מר משה דיין, שהגולן הוא טריטוריה סורית, התכנסו יישובי הגולן והחליטו: א. יש לראות הצהרה זו חמורה כמחדלו של דיין במלחמת יום הכיפורים. ב. יישובי הגולן דוחים כל ניסיון של גורמים עויינים מבפנים ומבחוץ לפגוע בשלמותו של הגולן וביישובים הקיימים בו. ג. יישובי הגולן יארגנו עוצמה ציבורית, כלכלית וכל עוצמה אחרת להגנת הגולן בפני המתנכלים לו מבפנים ומבחוץ. ד. נוכח הסכנות לגולן תובעים היישובים להחיל מיד את החוק הישראלי על הגולן, ולגשת לביצוע מזורז של "תכנית רבבה". כל תנועות ההתיישבות ונציגיהן בכנסת נתבעות להעלות ללא דיחוי תביעות אלו. ה. יישובי הגליל והעמקים ויישובי הספר לאורך כל הגבולות נקראים להתארגן להגנתם ולמניעת פגיעה בגולן. ו. יישובי הגולן תובעים את סילוקו של משה דיין מהממשלה". בעקבות המליאה – החלטות מעשיות על מאבק לסיפוח הגולן, שהסתיים בניצחון אחרי שנתיים וחצי.

למעשה, כל חיינו בגולן במאבק. כולל מאבק על עצם שחרור הגולן. אז היה זה מאבק של תושבי הגליל ועמק הירדן. תיאור המאבק והמשלחת לממשלה. 18 שנות ילדי המקלטים. הפגזה רבתי על היישובים והריסת גדות ותל קציר. שלוש ניסיונות תקיפה ב-7.6 על שאר יישוב ותל דן שנהדפו. לחץ כבד של היישובים. איום שלא יחזיקו מעמד. דברי דיין. אלון ודדו מאחורי יוזמת היישובים.

מיד אחרי המלחמה התארגנות של תושבי הגליל העליון להתיישבות. הגישה – יש להזהר מנסיגה, להפיק לקחי מלחמת סיני. יהיה לחץ כבד לנסיגה. רק התיישבות תמנע נסיגה. ראשון שיזם איתן סט מגדות. קבוצת קיבוצניקים מהגליל העליון. לעלות מיד לגולן ולקבוע עובדה בשטח. תמיכת הקבה"מ, יגאל אלון, דדו, אשכול.

בכיסוי של איסוף הבקר הנטוש, "צער בעלי חיים". התיישבות בעלייקה, אזור נפאח, מחנה סורי נטוש. בשלב ראשון רק הגברים. עשיה אינטנסיבית להשגת קצת ציוד, ארגון, אישור לחיפוש בקר. עזרה מהממשלה, הסוכנות, צה"ל ותנועות ההתיישבות. הראשונים עלו בפועל ב-14.7, חודש וארבעה ימים אחרי שחרור הגולן.

בתפישת המתיישבים – תחושה חלוצית של מעצבי גבול המדינה, המבטיחים שהגולן יהיה ישראלי. יהודה הראל בעלון הקיבוץ ב-4.10.67: "גורלם של השטחים המשוחררים מסעיר את הארץ. בכל מקום מתווכחים, מציעים הצעות ומסמנים גבולות על גבי המפה. השמצות מוטחות מצד לצד. בעלי רעיונות למיניהם רוכשים להם מקום בעיתונים למען הכרזותיהם... הציבור מוזעק כנגד מחדלים ביטחוניים ואחרים של השלטונות. בני אדם עוצרים לרגע בשעת סיבובם ברחוב דיזנגוף, שולפים עט וחותמים על פטיציה: 'לעולם לא ניסוג!' כל היודע לכתוב (ולא רק כאלה) שולח מפרי עטו למדורי המכתבים בעיתונים, אשר ממילא כבר עולים על גדותיהם.

מותר לשאול מהי תרומתם של כמה עשרות החבר'ה הנמצאים בעלייקה לוויכוח סוער וחיוני זה? גם בחדר האוכל שלנו נשמעים דיונים וויכוחים, לעתים אפילו די סוערים: האם אפשר לדשן את שטחי הפלחה ברמת הגולן במדשנת צנטריפוגלית או שהרוחות החזקות והקבועות מחייבות שימוש במדשנת מהטיפוס הישן? מתריעים על מחדלים חמורים בטיפול בטרקטורים, אחד דוחה בתוקף את ההשמצות שנסע בהילוך אחורי בטרקטור רתום למחרשה וגרם לשבירתה... ויכוח סוער מתנהל על סוג השמיכות והתנורים הדרושים לאקלים החורפי על הרמה בגובה של 1,000 מ' מעל פני הים. על המפות מנסים לסמן את קו הגידור של שטחי המרעה... על לוח המודעות נקראים החברים לחתום, אך לא על פטיציות, אלא על בקשה מסדרן העבודה לצאת בשבת הבאה לחופש, או על הצעותיהם למועמדים לוועדות השונות: תרבות, שיכון וכו'.

כזאת היא כל תרומתנו לוויכוח הגדול והחשוב המסעיר את הארץ... כשתגיע שעת ההכרעה (בעצם היא הגיעה) יכריעו הוויכוחים מהסוג הנשמע כאן. חשוב שנדע זאת אנחנו ולא רק אנחנו".

יחיאל אדמוני, מנהל המחלקה להתיישבות בסוכנות אמר שנים אחדות לאחר מכן: "האמת ההיסטורית היא, שמי שהחליט על יישוב רמת הגולן, זו לא הממשלה, אלא הקבוצה שהלכה לעלייקה וקיבלה סיוע עקיף שלנו. הפעולה ההתיישבותית ביוזמת הממשלה, לאחר המלחמה, לא היתה ברמת הגולן עצמה. היו פעולות שהיו קשורות בהקמת יישובים בשולי הרמה: באל חמה, באיזור כורזים ובבניאס... עד ספטמבר 1967 עבדנו רק בהקמת יישובים ממערב לירדן. רק לאחר זינוק הקבוצה לעלייקה והפעולה שהביאה בסופו של דבר להכרה בהם, הוחלט על התיישבות ממזרח לירדן ובוטלו ההחלטות של הקמת היישובים ממערב לירדן".

היישובים בשולי הרמה – בין הגבול הבי"ל לקווי 4.6.67. שטחים שהסורים השתלטו בשנים 48-56. כלומר, מתוך הנחה שלא נסוגים בשום אופן מעבר לגבול הבי"ל, אך תתכן נסיגה עד הגבול הבי"ל. בכל מקרה, התפישה שיישוב הוא יישוב של קבע, ואין להקים יישובים באזורים שהנם קלף למיקוח.

מדיניות הממשלה:

החלטת 19.6: "ישראל מציעה כריתת חוזה שלום עם סוריה על בסיס הגבול הבי"ל וצורכי הביטחון של ישראל. חוזה השלום יחייב: 1. פירוז הרמה הסורית המוחזקת עתה על ידי כוחות צה"ל. 2. הבטחה מוחלטת של אי הפרעה לזרימת המים ממקורות הירדן לישראל. עד לכריתת חוזה השלום עם סוריה תוסיף ישראל להחזיק בשטחים בהם היא מחזיקה כעת". החלטה דומה לגבי סיני.

החלטה סודית. אפילו צמרת צה"ל לא ידעה. עברה באמצעות האמריקאים לסורים והמצרים שדחו על הסף. החלטות חרטום.

להבנת ההחלטה – רקע מלחמת סיני. חשש מפני לחץ שאי אפשר יהיה לעמוד בו, קביעת חישוקים לחיזוק הממשלה. אין נסיגה ללא חוזה שלום. הגבול הבי"ל (כלומר לא 49' ולא שטחים מפורזים). פירוז ואי הפרעה למים.

ב-31.12.67 החליטה הממשלה פה אחד לבטל את ההחלטה. הצעת הסיכום של גלילי: "כל חברי הממשלה הגיעו לכלל הכרעה, שלא נוכל להחזיר את רמת הגולן לשלטון סורי, וכי הגבול הבינלאומי לא יכול להיות גבול השלום. אני מציע שנפטור עצמנו מהחלטת 19 ביוני לגבי מצרים וסוריה". על פי הצעת אשכול, בוטלה ההחלטה רק לגבי הגולן.

ביטול החלטה – צעד מרחיק לכת. משמעות הביטול – אי אפשר יהיה להסתמך עליה ביום מן הימים.

בחצי השנה – תהליך הבשלה. נאום של אלון במועצת הקבה"מ בקונייטרה נובמ' 67' (טרם ביטול ההחלטה) "רמת הגולן, שאנו נמצאים בה עתה, היתה מאז ומתמיד חלק מארץ ישראל. יש מי שחושש, כי ההדגשות ההיסטוריות עלולות להסיט אותנו מן העיקר, אך אין להקל ראש בטיעון ובייחוס היסטורי. בלעדיהם לא היינו כאן ולא היתה מדינת ישראל. אך אנו נישאר כאן לא רק בשם ההיסטוריה. עלינו לעצב גבולותינו בראש ובראשונה למען יהיו גבולות של ביטחון, שימנעו מראש כל סיכוי של ניצחון ערבי במלחמה. לכן, לא די בחתירה לחוזה שלום, אלא כל חוזה שלום מוכרח להיות מלווה בהסדרי ביטחון. שוב לא נהפוך את יישובי החולה ועמק הירדן לברווזים נחים מול לועי תותחים מן הרמה... אנו רוצים ברמת הגולן... האחיזה בגבול אינה רק עניין של צבאות בלבד. יחידות צבאיות מתחלפות, ואילו יישובים – אין להזיז. כל שבוע החולף ללא היאחזות בשטחים הנראים לנו כאסטרטגיים – הוא שבוע מבוזבז. ככל שנחיש את הקצב וההיקף של ההיאחזות הביטחונית, כן גדלים הסיכויים להרחקת מלחמה נוספת ולהשלמה עם קיומנו... נדרשים לנו רבים כאלה המוכנים לא רק למות למען הגבולות, אלא לחיות לידם ולמענם. ככל שיהיו כאלה, פחות יהודים ימותו למען הגבולות הללו. להתיישבות החלוצית הלוחמת נותר תפקיד מכריע לקיום נוכחות ישראלית שורשית בכל אתר בו אנו רוצים".

יישובי הגולן לא היו מודעים להחלטת הממשלה ולא עסקו כמעט בוויכוח הפוליטי. כל העיסוק היה בהתיישבות. הגולן היה שטח צבאי. היישובים היו קשורים למועצות עמה"י וג"ע ויוצגו על ידיהם. הרבה קשיים הוערמו על ההתיישבות. לא היה גורם ששימש פה. ב-1969 הוקם ו' יישובי הגולן. גוף מייצג, שעסק בעיקר במאבק למען התיישבות, למען פיתוח, ייצג את צרכי המתיישבים, ומיעט לעסוק בסוגיה המדינית. לא היה ויכוח של ממש. קונסנזוס. כל תנועות ההתיישבות. הקמת גשור – נוסחת גשור.

שבר מלחמת יו"כ. הפינוי והחזרה. קודם הגברים ומיד אחרי המלחמה גם הנשים והילדים. כיבוש המובלעת, מלחמת ההתשה והמו"מ על הסכם הפרדת הכוחות.

החלטות ו' יישובי הגולן מיד אחרי המלחמה: א. ליישב את המובלעת. ב. יישוב מרכז הגולן. ג. הקמת עיר הגולן.

החלו מספר עבודות פיתוח במובלעת – העברת קו מים מבריכה במזרעת בית ג'אן. מהר מאוד החל המו"מ עם סוריה. הובן שאין סיכוי למאבק ליישוב המובלעת. שתהיה נסיגה לפחות מהמובלעת, והוחלט להתמקד בהתנגדות לנסיגה מהקו הסגול.

המו"מ והמאבק נגדו. לראשונה – מאבק פוליטי מדיני של ו' יישובי הגולן. גיוס תנועות ההתיישבות. מסע הסברה בכל רחבי הארץ. הפגנות. שביתת רעב של אנשי רוח. גולדה ניהלה מו"מ קשוח. עודדה את המאבק כגיבוי במו"מ. קשת: הוועד החליט להתיישב בבונקר בקונייטרה כדי למנוע נסיגה ממנה. מס' אנשים מהגולן ורצון לצרף מהתנועה הקיבוצית וקיבוצי ג"ע. רוח אחרת – לא הצליחו לגייס אנשים, והתקשו לגייס אהדה. חיבור עם ישיבת מרכז הרב. קריאת הרצב"י לתלמידיו. תפסו את הפיקוד. ישבו מס' חודשים. היישוב הראשון של "גוש אמונים". כל המאבק – בצל מלחמת התשה קשה, הפגזות יומיומיות.

הסדר הביניים 31.5.74. הישג חלקי, אך לא נמנעה נסיגה מהקו הסגול. לא רצועת התלים. לא יישוב. הזזת הגבול באזור הבונקר בקונייטרה, והזזת קשת לנקודת הקבע – תחילת ההתיישבות במרכז הגולן. סימון פרטיזני של הגבול בקונייטרה.

לאחר מכן, המשך פעולה להקמת יישובים, בעיקר לאורך הגבול ובפרט במרכז הגולן. עיצוב הגבול, כלקח מהסדר ההפרדה. כעת, גם לחץ פוליטי וציבורי. מאבק להקמת קצרין והתיישבות במרכז הגולן, כולל איום בהתיישבות בלתי לגאלית כהפעלת לחץ. ממשלת רבין הראשונה החליטה על הקמת קצרין, על יישוב מרכז הגולן. תגובה ציונית הולמת להחלטת עצרת האו"ם.

אחרי הסדר הביניים עם מצרים 1.9.75, דיבורים על הסדר ביניים עם סוריה. רבין: תיקונים קוסמטיים. תחילתו של מאבק. סיסמה – הגולן חלק בלתי נפרד מישראל. שלטי מרפסות וסטיקרים. אך לא נפתח מו"מ ולכן לא היה צורך במאבק.

ביקור סאדאת. תכנית השלום של בגין – נסיגה מכל סיני, השארת היישובים תחת ריבונות מצרית, עם כוח שיטור ישראלי. התארגנות של כל היישובים מעבר לקו הירוק למאבק בתכנית. הסכם קמפ-דיוויד, שבר – עקירת יישובים. ועד יישובי הגולן אקטיבי מאוד ומוביל מאוד במאבק נגד עקירת יישובי סיני, כולל הקצאת משאבים וכו"א. חשש שהדבר יביא לנסיגה מהגולן. עיצוב הגישה של מאבק למען ריבונות. מאבק בפועל – אחרי נאום דיין באפריל 79'.

המאבק היה ארצי, בהובלת שמעון שבס ויהודה הראל. המרכז – עצומה המונית. נוסח העצומה: "הגולן חלק בלתי נפרד מישראל – ריבונות ישראל ערובה לשלום ולביטחון". סטיקרים ושלטים: "אסור לאבד את הצפון, הגולן חלק בלתי..." גיוס המועצות בצפון ומועצת הגליל. גיוס תנועות ההתיישבות. החלטות ועידות האיחוד של התק"ם. פעילות נוער ותנועות הנוער. העלאת ציבור רחב לסיורים בגולן. פעילות הסברה גדולה בכל רחבי הארץ. סטיקרים ושלטי אוטובוסים. "יום תל אביב", "יום חיפה והקריות" וכו' – החתמת רבבות. עיקר הפעילים – תנועות הנוער וחטיבת בני הקיבוץ המאוחד. הגשת העצומה בכנסת לבגין – 16.1.80. 750,000 איש.

פברואר 80' – הקמת לובי הגולן בכנסת בראשות אברהם כץ-עוז. המטרה – החלת החוק וחיזוק ההתיישבות, תקציב המדינה וכו'. ייזום העלאת הצעות חוק פרטיות ולחץ פוליטי על הממשלה והמפלגות בכנסת לתמוך.

החלטת הוועד במרץ 80: הקמת מטה חירום למאבק חריף למען הריבונות. החלטות מיליטנטיות בנוסח של מרי אזרחי, כמו סגירת הכניסות לגולן וכניסה רק באישור הוועד, החזרת תעודות הזהות עד שיוענקו תעודות זהות לדרוזים, אי תשלום מיסים ועוד. עדיין משתפי הפעולה המרכזיים היו התנועות הקיבוציות. 1.6.80 – הופעה בפני הממשלה. דרישה להחלת ריבונות, ת.ז. לדרוזים ותכנית רבבה. באוגוסט 80 החליט לובי הגולן להעלות באופן עצמאי את הצעת החוק. כנסים, כל המועצות בצפון מעפולה וצפונה שותפות במאבק. לחץ פוליטי כבד בכנסת. מועצת ההקמה של התק"ם. ועידת מפלגת העבודה – שולב נוסח העצומה בהחלטות, אך לא התקבלה החלטה מחייבת בקשר לחוק. הצעת החוק של "התחיה" – נפלה. הלובי התעכב ביוזמה להעלאת החוק מטעמו. המטרה – להעביר את החוק עוד בכנסת התשיעית נכשלה.

כאמור – החוק התקבל ביוזמת הממשלה בדצמבר 81. מתוך נאומו של בגין: "לא ימצא בארצנו או מחוצה לה איש רציני, אשר ינסה להכחיש כי במשך דורות רבים היתה רמת הגולן חלק בלתי נפרד של הארץ. היה איפה מן הדין שגבולה הצפוני של א"י, שנקראה בלע"ז גם בהצהרת בלפור וגם במנדט הבין-לאומי פלשתין, יעבור על רמת הגולן. והיו גם מאמצים ציוניים מאז מלחמת העולם לקבוע גבול כזה, אך שתי מעצמות קולוניאליות אשר חילקו ביניהן חלק גדול של העולם, החליטו אחרת, וקבעו את גבולה של א"י עשרה מ' בערך מחוף הכינרת. הנני בטוח שעל דעת הרוב המכריע של הכנסת והאומה יכול אני לקבוע כי מבחינה היסטורית רמת הגולן היתה ותהיה חלק בלתי נפרד של ארץ ישראל". תאר את המצב הביטחוני כשהסורים ישבו בגולן והוסיף: "האם מישהו יכול להעלות על דעתו שישראל אי פעם תסכים לחידוש אפשרי של מצב כזה? אין תימה שבעניין זה של רמת הגולן קם קונסנזוס לאומי בישראל, כללי, וגם מדינאים חשובים בארה"ב הביעו בפומבי או בפרטיות את דעתם כי ישראל לא תוכל לרדת מרמת הגולן ולמסור את הרמה לסורים".

תמיכה של 2/3. הימנעות ופיצול במפלגת העבודה. תגובת האמריקאים (ממשל רייגן) – גינוי. השעיית הסכם שת"פ אסטרטגי. זימון לואיס לבגין. הודעה על ביטול ההסכם. נאום חריף ופירסומו. "לפני שבוע, לפי הצעת הממשלה, קיבלה הכנסת ברוב מכריע של שני שלישים, בכל הקריאות, את חוק רמת הגולן, ועכשיו אתם שוב מתפארים בכך שאתם 'מענישים' את ישראל. איזה מין דיבור הוא הענשת ישראל? האם אנחנו מדינת ואסאלים שלכם? האם אנחנו רפובליקת בננות? האם אנחנו נערים בני 14, שאם אינם מתנהגים כהלכה, מכים על אצבעותיהם? ... לא תפחידונו בעונשים. המאיים עלינו ימצא אותנו אטומי אוזניים... ביחס לעתיד, תואיל להודיע למזכיר המדינה, כי חוק רמת הגולן ישאר בתוקפו. אין כוח בעולם שיביא לידי ביטולו".

עשר שנות שקט. שינוי – מלחמת המפרץ. הצטרפות סוריה לקואליציה האנטי עיראקית. הבנה – ארה"ב תרצה לשלם לסורים במטבע ישראלי. "סדר חדש במזה"ת". דילוגי בייקר. ישיבת חירום של שתי המליאות. הקמת ו' יישובי הגולן מחדש, לצד המועצות, בראשות אלי. הקמת לובי הגולן בראשות שלמה הלל. סיסמה – "שלום עם הגולן". פגישות פוליטיות. הרגעות מצד שמיר. ו' מדריד. מו"מ בילאטרלי בוושינגטון בהובלת יוסי בן אהרון. שליחים מהוועד. עדכונים.

חגיגת ה-25 לגולן. המתנ"ס והוועד. נאומי שמיר ורבין. "מי שיעלה על הדעת... יפקיר, יפקיר". הביקור של רבין באורטל יום לפני הבחירות. תוצאות הבחירות בארץ ובגולן. 

שבועות ספורים אחרי הבחירות, התברר שרבין מנהל מו"מ עם סוריה על נסיגה, בניגוד להתחייבות הבחירות שלו. הוא הקפיד לומר: נסיגה בגולן, לא מהגולן. הוועד פתח במאבק ציבורי חריף בכל רחבי הארץ.

המאבק כלל פעילות בשטח, הקמת מטות בכל רחבי הארץ, פעילות הסברה וסיורים בגולן, סטיקרים ושלטי חוצות, הפגנות. לצדם – קשר רצוף עם רבין, בעיקר באמצעות וולמן ויהודה. לובי הגולן – בראשות קהלני, בהיותו סמל ואיש מפלגת העבודה. הקמת "רמה לישראל" – המאבק אינו רק של תושבי הגולן. בעיקר אנשי מרכז ושמאל, "הפלמ"חניקים", ופורום ביטחוני. (אני דובר ומרכז הצוות האסטרטגי). מ"רמה לישראל" קמה תנועת "הדרך השלישית" שלימים הפכה למפלגה והכניסה 4 מנדטים לכנסת ה-14.

האסטרטגיה – א. מאבק על המשך הריבונות על כל הגולן. תיאוריית "הבזנט". ב. מאבק במסגרת החוק, ללא אלימות ואיומים, ללא השמצות והתלהמות מכובד ומקובל על הרוב. ג. פעולה בעיקר בציבור כדי ליצור לחץ על מקבלי ההחלטות. ד. נוכחות תקשורתית בולטת. ה. בידול מהמאבק על יש"ע (והסיבות לו).

הפעולות הראשונות: הפגנה גדולה בנתב"ג כשרבין יצא לביקורו הראשון בארה"ב, הפגנה גדולה מול הכנסת, ישיבת חירום של מליאת המועצות מול ישיבת הממשלה בגן הוורדים ועוד. נובמבר 92' – ביקור רבין באורטל. שיחה קשה מאוד. הפגנה סוערת בחוץ. רבין – שיניתי את דעתי. נסיגה בגולן, לא מהגולן. אמרנו דברים קשים. דברי איתן הבר אחרי הרצח.

הפגנת רבבות בכיכר מלכי ישראל בנובמבר, לאחר הביקור של רבין – הקרנת הנאום של רבין מעל מסך ענק. הפך לכלי מרכזי במאבק. שימוש רבתי בדברי רבין: השמעת קלטות בכל קרן רחוב. בתי קולנוע. קריאות בהפגנות "יפקיר, יפקיר", אפילו לחן. לימים – במרכז מיצג הגולן. הסיסמה המובילה – "לא זזים מהגולן". סיסמה של מטה נוב, שאומצה בידי הוועד – "אין לרבין מנדט לוויתורים בגולן".

המטרה – דה לגיטימציה למו"מ על הנסיגה, כיוון שאין מנדט למי שהתחייב לפני הבחירות. קריאה למשאל עם. גיבוש הצעת חוק – שטח ריבוני, משאל עם ורוב מיוחד.

הפוגה אחרי עליית קלינטון לשלטון. חודש בביקור כריסטופר בפב' 93'. שורה של הפגנות בירושלים לאורך כל הביקור. הפגנה גדולה בירושלים ובסופה – מצעד לפידים סביב הקריה. שיירות מכוניות בכל רחבי הארץ. הסדר של אורטל בירושלים. שביתת רעב במאי 93' בירושלים – 20 יום. יוזמה פרטית של גדעון לבנה, אליו הצטרפו נוספים והוועד גיבוי אחורי. הסיום – פגישה עם ויצמן והיענות לקריאתו וקריאת הרב לאו.

אביב 93' – גובשה הסיסמה המובילה לאורך כל המאבק: "העם עם הגולן". בא מהשטח, מחוץ לגולן, ולא ברור של מי. הוועד אימץ. אסטרטגיה מובילה: הרתעה פוליטית באמצעות הצגת דעת קהל המתנגדת לנסיגה. אחת הפעולות החשובות והמשפיעות ביותר – "צובעים את הארץ בגולן". "מפעל השלטים". מיליון סטיקרים. שלטי מרפסות בכל מקום. שלטים לאורך הדרכים המרכזיות. אלפי מתנדבים יצרו את השלטים וחילקו אותם. פעילות יום ולילה. מלחמת עצבים עם פקחי מע"ץ. תהודה ענקית בארץ ובחו"ל. יצירת תחושה סוחפת של התנגדות לנסיגה. הוועד הוביל, ביצוע – מטות ערים ונוער הגולן.

בינתיים נמשך המו"מ. ניתן "הפיקדון" (סודי). ינואר 94' – פגישת קלינטון אסד בז'נבה. משלחת ו' יישובי הגולן נסעה לז'נבה וגנבה את ההצגה. הפגנות בבית המכס ומול השגרירות האמריקאית. לא היתה התקדמות.

אפריל – הגיעו ידיעות לוועד על נכונות לנסיגה מלאה. אף שהוכחשו, אנו האמנו. היה ברור – בלי נכונות כזו אין הסדר. נכונות כזו עלולה להביא לנסיגה. הפגנה סוערת ב-1.5.94 בגשר בנות יעקב, ובימים הבאים בצומת צמח ובמעבר קונייטרה. ב-6.5 הקמת תנועת "הדרך השלישית", לא כמפלגה. 18 ח"כים ממפלגת העבודה. הקמת "שמאל עם הגולן" כנס מרשים ב"צוותא" בהשתתפות פרופ' עדי צמח והזמר מאיר אריאל ואחרים.

ב-19.6 – שיירת הטרקטורים מגמלא לירושלים. החיבור של גמלא וירושלים, המטבע. נגמרה בעצרת המונים בגן סאקר, ביום הגיעו לארץ של כריסטופר.

מבצע "עוז 94" – עצרת חירום של תושבי הגולן ושביתת הרעב. 19 יום, תקופת החגים. הססמה: "עד כאן! לא את הגולן".250,000 איש. מיקוד התקשורת. ביקורי פוליטיקאים. דרמות. שביתה המונית בת יום אחד. התביעה – העלאת החוק. כשהוגש, הפסקנו.  

פב' 95' החלטת רבין על משאל עם, בנאום של גור בכנסת. ניצחון גדול. רבין הודה שאין לו מנדט. חיזוק האסטרטגיה הראשית – פעולה על דעת הקהל. מבצע "העם עם הגולן – בגולן" – ביקורים המוניים בגולן. המבצע נפתח בפסח, בשיירת מכוניות ענקית בגולן, בראשות קהלני.

מבצע "עוז לגולן" – מיצג הגולן. התפישה האסטרטגית – העתקת מטרת צה"ל: להיערך למשאל עם כדי למנוע אותו, ואם יתקיים לנצח בו. המיצג הנודד. הפסקה – העתירה. העלאה לגולן. הניצחון בבית המשפט.

דיבורים על צעד בונה אמון – הורדת יישוב אחד, אלרום. עצרת חירום באל-רום 6.6.95. בסוף החודש, בשעת פגישת הרמטכ"לים, הפגנת אלפים בצומת גולני. אחריה, באופן חריג, עשרות מפגינים בראשות סמי חסמו את הצומת. מסר חשוב – הכינרת. סיורים מושטים. שיט מתוקשר בכנרת – "אין לי כנרת אחרת".

בסוף יולי – הצבעה בקריאה טרומית על חוק שריון הגולן, שהגיש קהלני. תיקו 59:59. אלכס גולדפרב. החוק לא עבר, אבל היה ברור שאין לממשלה רוב לנסיגה.

רצח רבין. זעזוע כבד. שיתוק. כאשר פרס חידש את המו"מ בוואי, בראשות אורי סביר, חודש המאבק. פעולה ראשונה – הפגנה מול משרד הביטחון בת"א. כנס חירום המוני באולם הספורט בקצרין. ט"ו בגולן – 60,000 נוטעים. הפסקת המו"מ – בעקבות גל הפיגועים בתמיכת סוריה.

בחירות 96' והתחושה שהסכנה חלפה. מו"מ חשאי, נודע רק אחרי שסיים את תפקידו. קבלת שיריון חוק הגולן, הצעתו של יהודה. הבעיה – מחוייבות לחוק יסוד משאל עם.

בתקופת ברק – המאבק הקצר והחזק ביותר. ב-9.12.99 הודעה לילית דרמטית על מו"מ ישיר בוושינגטון ופגישה של ברק וא-שרע. התחושה – אבוד. למחרת בבוקר החל מאבק חזק ונחוש בכל הארץ. אוהל מאבק (לא מחאה) במצפה לשלום שריכז את הפעולה. מסיבת עיתונאים מקבילה לפסגה בוושינגטון. בפיסגה: סירוב ללחוץ יד ונאום תוקפני אנטי ישראלי. ניצלנו זאת היטב.

תיגבור שילוט וסטיקור, צמתים, ליל הפגנת לפידים בכל הצמתים בצפון (בארץ?). נוכחות תקשורתית אדירה. פגישת פסגה נוספת בשפרדסטאון. השיא – הפגנת מאות אלפים בכיכר רבין. אם כל ההפגנות. הגדולה בהפגנות בישראל. שודרה בשידור ישיר בתקשורת הישראלית והעולמית. ידוע שאסד צפה בה ב-cnn.

26.3.00. פסגת קלינטון אסד. הפגנה מול השגרירות. הודעות סותרות. הדלפה איתן גליקמן. נסיגה מלבנון, מות אסד.

10 שנות שקט. האסטרטגיה – אל תעירו ואל תעוררו. התמקדות – פיתוח והרחבות. סדקים אחרי לבנון השניה. חידוש המו"מ בידי אולמרט. ברור – מו"מ על נסיגה מלאה. בניית אסטרטגיה. השלמת חוק משאל עם.

מקור השם ישראל. עם של מאבק. מאבק תמידי על הגולן? מסה התיישבותית.