הבלוג של אורי הייטנר

מניין לרואה את חברו שהוא טובע בנהר או

חיה גוררתו או לסטים באין עליו, שהוא חייב

להצילו? תלמוד לומר – לא תעמוד על דם רעך.

סנהדרין עג, ע"א

אבריו של אבי כהן, יכלו להציל את חייהם של 5-6 בני אדם. חייהם לא ניצלו, מאחר ואבריו של אבי כהן לא נתרמו.

אבי כהן היה דמות נערצת על רבים. תרומת אבריו עשויה הייתה לעודד אנשים רבים לחתום על כרטיסי אדי, ובכך להרבות טוב ולהציל חיי אדם רבים.

זה היה רצונו של אבי כהן. עובדה – היה לו כרטיס אדי. כרטיס אדי, כמוהו כצוואה. צוואתו של אבי כהן הייתה, שאבריו יתרמו להצלת חיי אדם. הצוואה הופרה.

האם ניתן לשפוט את משפחתו של אבי כהן, על החלטה שקיבלו בשעה קשה כל כך? כאשר מדובר בפיקוח נפש, בחיי אדם, השעה הקשה שבה קיבלה את ההחלטה אינה רלוונטית. כן, ניתן וראוי לגנות את המשפחה על החלטתה. בוודאי שיש לגנות אותה על כך, משהחלטתה מנוגדת בתכלית לצוואתו של אבי כהן. 

אך מי שראויים יותר מכל לגינוי, הם הרבנים שהסיתו את המשפחה לקבל את ההחלטה, בהפחדות ובהבטחות נסים. אין המדובר רק בחוסר אחריות. מדובר בפשע.

אותם רבנים פשעו, בראש ובראשונה, כלפי האנשים שחייהם יכלו להינצל, וכתוצאה ישירה ממעשיהם, הם ימותו. הם פשעו כלפי בני משפחותיהם של הנדונים למוות. הם פשעו כלפי אבי כהן, שבמותו ציווה חיים, והם גרמו להפרת צוואתו, ובמעשיהם ציוו מוות. הם פשעו כלפי משפחתו של אבי כהן, כאשר מנעו מהם את הזכות הגדולה להציל חיי אדם.

אותם רבנים פשעו גם נגד היהדות. הם פשעו בחילול השם, במעשים הממאיסים על הציבור את היהדות. אך עיקר פשעם הוא כלפי ערכי היהדות.

היהדות היא תורת חיים. היהדות מאמינה בקדושת החיים. היהדות מתייחסת למוות כאל טומאה, בהיותו היפוכם של החיים. ביהדות, פיקוח נפש דוחה שבת ודוחה את מרבית המצוות. אחת משלוש העבירות היחידות עליהן נאמר "יהרג ובל יעבור" היא שפיכות דמים. היהדות מצווה על "לא תעמוד על דם רעך" (ויקרא יט, טז).

מה משמעות "לא תעמוד על דם רעך"? אם אתה הולך ברחוב, רואה אדם שנפצע בתאונה, שוכב על הכביש ומדמם ואינך מושיט לו עזרה – עמדת על דמו. אם הוא איבד את חייו, אתה נושא באחריות. זאת בדיוק הסיטואציה. מספר אנשים חולים משוועים לעזרה, ואותם רבנים פעלו באופן אקטיבי כדי למנוע מהם את העזרה שעשויה להציל את חייהם. אותם רבנים הם עברו עבירה חמורה ביותר.

אין כל משמעות לטיעונים ההלכתיים נגד תרומת איברים. טיעונים אלה מתבססים על הלכות שנפסקו כאשר לא הייתה קיימת האפשרות של הצלת חיים באמצעות תרומת איברים. ההלכות הללו נפסקו בטרם ידעה הרפואה להגדיר את המשמעות של מוות מוחי, כמוות לכל דבר. ההלכות הללו בטלות בשישים מול רוח התורה, הדוגלת בקדושת החיים. אותם רבנים חטאו חטא חמור כלפי היהדות.

****

אבי כהן חתם על כרטיס אדי, ובכך ציווה את אבריו להצלת חיי אדם. למה צוואתו לא כובדה? למה שאלו את המשפחה? למה נתנו לאנשים אחרים את הרשות להפר את הצוואה ולמנוע מאבי לממש את מבוקשו ולהציל חיי אדם?

על הכנסת לחוקק חוק, המתייחס לכרטיס אדי כאל צוואה מוחלטת, שאינה משאירה לאיש שיקול דעת כלשהו.

ובכלל, יש לשנות את כל הגישה לתרומת איברים. יש להחליף את החתימה על כרטיסי אדי, בחתימה על כרטיסים הפוכים. רק מי שאינו רוצה להציל חיים, יחתום על כרטיס מיוחד, אותו ישא בכיסו לדיראון. באין כרטיס זה על גופו של הנפטר, יש להשתמש באיבריו להצלת חיים.

****

בבוא יומנו, לא יהיה לנו כל צורך, כל שימוש, באברי גופנו.

אין זו דעה. זו אקסיומה. היא נכונה, באותה מידה, לשיטתו של מי שמאמין שהמוות הוא סוף פסוק ולשיטתו של מי שמאמין בהשארות הנפש, בעליית הנשמה, בתחיית המתים. כך או כך, אין עוד כל משמעות לגוף, לחומר.

ברגע שאדם הולך לעולמו, הוא בכל מקרה תורם את איבריו. השאלה היא האם הוא תורם אותם לרימה ולתולעה או להצלת חיי אדם (כאשר הדבר אפשרי). זאת הברירה היחידה. זו בכלל דילמה?

* "חדשות בן עזר", BSH