הבלוג של אורי הייטנר

           א. לא נעים לראות

בעיצומה של החקירה נגד קצב, קרא טומי לפיד ז"ל לחון את משה קצב, כיוון שהציבור הישראלי מאוד לא רוצה לראות את נשיאו יושב בכלא.

לפיד צדק. אכן, זה לא כל כך נעים לראות נשיא בכלא. אולם מה שהציבור באמת אינו רוצה לראות, הוא נשיא עבריין. אם הנשיא הוא עבריין, האינטרס הציבורי הוא שהנשיא ישלם את חובו לחברה. וכשמדובר בעבירה שהעונש עליה הוא מאסר, האינטרס הציבורי הוא שהנשיא ישב בכלא.

הדבר נכון גם כאשר מדובר בעבירות קלות יותר. קל וחומר כאשר מדובר באחת העבירות החמורות ביותר וכאשר מדובר באנס סדרתי, שהתעלל בגופן ונפשן של נשים חסרות אונים באכזריות כזו, לאורך חייו הציבוריים. 

לא נעים לראות נשיא יושב בכלא. אבל הרבה פחות נעים לדעת שבבית הנשיא ישב מפלצת.

            ב. קצב את עונשו

מה יהיה עונשו של קצב?

אני שומע דיבורים על העונש הכבד כל כך שבעצם הנפילה מאגרא רמא לבירא עמיקתא, ועל כך שיש להקל בעונשו של קצב מתוך התחשבות בכך שהוא כבר נענש קשות.

האמירה הזאת חמורה מאוד. היא חמורה, כיוון שהיא חותרת תחת עקרון השוויון בפני החוק. היא חמורה, כיוון שהמעמד והכוח שהיו בידי קצב – הם הם היו כלי העבודה שלו בביצוע זממו, ולכן אין הם סיבה להקל עליו, אלא דווקא להחמיר אתו. והעיקר – מן המנהיגים אנו מצפים ליותר מאשר מאחד האדם; אנו מצפים מהם לדוגמה אישית ומופת ציבורי. כאשר האזרח מס' 1, אדם רם ונישא, מנצל את מעמדו הרם לפשע החמור ביותר אחרי רצח – יש להענישו בכל חומרת הדין.

            ג. קלון האומה

על פי החוק, בבוא יומו של קצב, הוא יטמן בחלקת גדולי האומה, בהר הרצל.

חלק מהנשיאים וראשי הממשלה הורו בצוואתם שלא לקבור אותם בחלקה זו (ב"ג, בגין, ויצמן). אין לחשוד בקצב שהוא יוותר על הכבוד הזה.

כדי שחלקת גדולי האומה לא תהיה לקלון האומה, יש למהר ולחוקק חוק, על פיו מי שהורשע בעבירה שיש עמה קלון, לא יקבר בחלקת גדולי האומה.

             ד. ניצחון הציבור

הרשעתו של קצב היא ניצחון הציבור והאינטרס הציבורי על השררה והכוח. האינטרס הציבורי נחל ניצחון נוסף – ניצחון על סוללת עורכי הדין היוקרתיים, היחצ"נים והדוברים, שפעלה בשם קצב ולא חסכה כל מאמץ לרמוס את כבודן של קורבנותיו ולהכפישן, כדי לערער את אמינותן. מול החבורה הזאת ניצבו אנשי הפרקליטות, עורכי דין מקצועיים ומוכשרים, שיכלו אף הם לעשות הון במגזר הפרטי, אך בחרו בשירות הציבורי, בהגנה על האינטרס הציבורי, ובשכר המקובל במגזר הציבורי.

בלילה שקדם לניצחון החשוב הזה, הסתיימה שביתת הפרקליטים הממושכת והצודקת. מן הראוי שהחברה הישראלית תוקיר את מגיניה ותצדיע להם.

            ה. כשל העסקה

הפרקליטות ראויה להוקרה והצדעה, אך אין היא חסינה מביקורת על כשליה. בתיק הזה, כשלה הפרקליטות בגדול, בעסקת הטיעון שחתמה עם קצב. עסקת הטיעון הזו הייתה עלולה לחלץ אותו מההרשעה באונס, ובכך לפגוע קשות באינטרס הציבורי ובקורבנות מעשי האונס.

ובכלל, אני סבור שאין כל מקום לעסקאות טיעון עם נבחרי ציבור. כאשר מדובר באישי ציבור, יש עניין ציבורי מובהק, בכך שהאמת תצא לאור.

דוברי קצב מציגים, גם אחרי ההרשעה, את העובדה שהוא ביטל את העסקה כהוכחה לביטחונו בצדקתו. נו, באמת...

קצב נהג בעסקה בשיטת המו"מ הפלשתינאי – מו"מ שמטרתו היחידה היא לחלץ את מקסימום הוויתורים מהיריב, כנקודת הפתיחה של המשך התהליך. קצב האמין, שאחרי שסחט ביוזמתו המלאה עסקה נוחה כל כך, הפרקליטות לא תחזור לכתב האישום המקורי, וכתב האישום החדש יהיה ברוח עסקת הטיעון. הוא גם האמין, שהכחשה נמרצת וחד משמעית של כל מעשיו, מול כתב אישום אנמי ומהוסס, תביא לזיכויו, לפחות מחמת הספק.

אבל בית המשפט היה חכם יותר ואמיץ יותר.

            ו. לזכותה של א' מבית הנשיא

כשל נוסף של הפרקליטות, היה הוצאתה של א' מבית הנשיא מכתב האישום. א' תיארה בפרוטרוט ובאופן מדויק את דפוס ההתנהגות האופייני לקצב. הוא נהג בה באותן שיטות בהן נהג בכל קרבנותיו.

אף על פי כן, איני סבור שיש לשנות זאת בדיעבד ולהגיש כתב אישום נוסף נגד קצב. א' היא אחת משורה של קורבנות קצב, שעל הפגיעה בהן חלה התיישנות או שמסיבותיהן החליטו שלא להתלונן. מבחינה אישית, לא נעשה עם א' צדק, והיא תיטיב לעשות אם תתבע את קצב בתביעה אזרחית. אולם מבחינה ציבורית, אין צורך בהרשעות נוספות. מה שחשוב הוא עצם ההרשעה והעונש שיקבל קצב.

א' מבית הנשיא ראויה להוקרת הציבור, על אומץ לבה. א' עשתה מה שלא העזה לעשות אף אחת מקרבנות קצב – היא הראשונה שהתלוננה וחשפה את פרצופו האמיתי של הנשיא האנס, המפלצת ממשכן נשיאי ישראל.

* "חדשות בן עזר", BSH