הבלוג של אורי הייטנר

באמצע שנות ה-60, הכריזה החברה להגנת הטבע על ט"ו בשבט כיום הגנת הטבע וכעבור שנים אחדות – על השבוע של ט"ו בשבט כשבוע הגנת הטבע. בכך הוסיפה חוליה נוספת בשרשרת המרתקת של גלגולי החג הזה.

למה שקראו אז "הגנת הטבע" אנו קוראים היום "איכות הסביבה", "הגנת הסביבה", "קיימות". וזו ההזדמנות לומר תודה לצוות איכות הסביבה באורטל, ובראש ובראשונה לתמר מאור קלמנוביץ', שהקימה את הצוות, עומדת בראשו והרוח החיה של פעילותו.

****

צוות איכות הסביבה הוא מופת של קהילתיות. צוות שלא נבחר ולא מונה, אלא פשוט מורכב ממתנדבים, חברים שאכפת להם, שכל אחד מהם קובע את מידת מעורבותו ועשייתו, ככל שידבנו לבו. צוות גדול, המונה כעשרים פעילים, שהצליח לחולל שינוי חברתי ותודעתי באורטל, בנושא חשוב מאין כמותו. צוות שהחל לפעול מלמטה, ורתם את המוסדות לתמוך בו ולתקצב את פעילותו. המהלך הגדול בתוך אורטל, רתם גם את המועצה שהכירה באורטל כיישוב ירוק ומסייעת במשאבים לקידום המהלך.

הצוות עבד ועובד בשני מישורים – המישור התודעתי, יצירת תודעה של מחויבות לסביבה בקרב הציבור, והמישור המעשי – פעולות מעשיות להגנת הסביבה.

הנה, כמה מן הפעולות שחולל הצוות מאז החל לפעול ב-2007 (רשימה חלקית): שבת קהילתית במסגרת חגיגות ה-30 – בניית ספסלים מצמיגים ופסולת. הקמת חנות יד שניה, המקדמת את רעיון המחזור, נותנת מענה לצרכים ומה שנותר – הולך לצדקה. ביטול החמגשיות, שהיוו בעיה של איכות הסביבה, בריאות ובזבוז כסף. לכך ניתן להוסיף החלטה של המזכירות מן השבוע שעבר – לבטל את חלוקת החינם של שקיות הניילון בכלבו. הקמת מרכזי הפרדת פסולת, עיצוב ובניית מתקנים באופן עצמי, ליד הבתים. הצבת קומפוסטרים ברחבי הקיבוץ. הפעלת ילדי "פיטר פן" ו"זבנג" באחריות על בקבוקים לפיקדון. הפעלת חוג טבע, אותו מדריכה בהתנדבות כבר 5 שנים דפנה בן ברוך. החוג כולל פעילות כמו בניה מבוץ ומחזור. שאריות המזון מהמטבח עוברות לחוות החיות. בניית כיפה גיאודזית באורווה בעבודה עצמית, כיסויה משאריות עץ. הקפדה של מערכת החינוך לא להשתמש בכלים חד-פעמיים. החלפת חומרי ניקוי במטבח לחומרים ידידותיים. הטיפוח והניקיון של אורטל – עם דגש על פינות מוזנחות.

לא הכל נעשה בידי הצוות, אך הוא היה מעורב בכל ההחלטות והמעשים והוא הרוח החיה המניעה את המהלך החשוב הזה.

הצעה שלי לפעילות נוספת – שימור מורשת אורטל, באמצעות שילוט של מבנים בעלי ערך היסטורי בתולדות הקיבוץ: האשקוביות, האתרים הזמניים של המועדון, דירת "פינוקי", בודקה השמירה וכד'.

****

אני רואה חשיבות גדולה בעצם המשימתיות בנושא שאינו פנים אורטלי בלבד, אלא מבטא אחריות לדבר גדול יותר מאיתנו. בעיניי, אין משמעות לקיבוץ ללא משימתיות, ודומני שמאז המאבק על הגולן, לא היה עוד נושא שעורר כך את חברי הקיבוץ למשימתיות כזו. בימים אלה, בהם אנו נאלצים לצמצם את הקיבוציות שלנו בתחומים מסוימים, חשוב להיווכח שבמקביל אנו מרחיבים את קיבוציותנו בתחומים אחרים. קיבוץ משימתי הוא יותר קיבוץ וקיבוץ טוב יותר.

יש זיקה מובהקת בין הרעיון השיתופי לרעיון האקולוגי. מהות השיתוף היא היפוכה של הפרטה – התייחסות לטובת הכלל באותה רמת אחריות שאני מתייחס לטובתי האישית; בעבודה, בפרנסה, בחברה. חבר בחברה שיתופית עובד במלוא כוחו ומרצו לפרנסת הכלל, כאילו היה זה ישירות לפרנסת משפחתו.

מהות הרעיון האקולוגי, היא אחריות לרשות הכלל, לסביבה, ליקום, באותה רמה של אחריות לרשות הפרט. האחריות לסביבה, היא היפוכה של התופעה המוכרת, של מי שמקפיד על ניקיון ביתו, ומשליך את האשפה לחצר המשותפת.

האחריות לרשות הרבים היא יסוד מוסד ביהדות. "מעשה באדם שהיה מסקל אבנים ומשליכן מרשותו לרשות הרבים, ומצאו חסיד אחד. אמר לו החסיד: ריקא! מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך לרשות שלך?! לגלג עליו אותו אדם. לאחר זמן נצרך האיש למכור את שדהו, והיה מהלך באותה רשות הרבים ונכשל באותן אבנים. אמר: יפה אמר לי אותו חסיד, מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך לרשות שלך" (בבא קמא נ, ע"ב).

* מידף - עלון קיבוץ אורטל