כאשר שמעתי לראשונה את המושג "בריתה", ככינוי למסיבת הולדת לבת – משקל נגד נקבי ל"ברית", הוא מצא חן בעיניי. אני מחבב התחכמויות לשוניות. אבל כשההתחכמות קנתה שבת בשפה, היא אבדה את חנה בעיניי והחלה לעורר בי סלידה. בריתה? למה לא בריתית, למשל?
לכן, נהניתי לראות את ההזמנה של משפ' קופליק למסיבת זבד הבת של נגה. יש מושג יהודי למסיבת הולדת של בת, ומדוע לא להשתמש בו? והרי זה גם ביטוי יפה כל כך.
מה זה הזבד הזה? הרימו גבה חברים שנתקלו לראשונה במושג, ואחדים שאלו אותי לפשר המושג. ובכן, זבד פירושו מתנה. לאחר הולדת בנה זבולון, ברכה לאה: "זְבָדַנִי אֱלֹהִים אֹתִי זֵבֶד טוֹב" (בראשית ל', פס' כ').
אין במסורת היהודית כל טקס לציון הולדת הבת. הבן מוכנס ביומו השמיני לבריתו של אברהם אבינו. בטקס זה הוא הופך חלק מן העם היהודי, מצטרף לשרשרת הדורות של העם היהודי, הוא מקבל את שמו, ונהוג לערוך סביב האירוע חגיגה גדולה. וסביב הולדת הבת? לא כלום. למה? כיוון שהמסורת היהודית עוצבה בתקופה פטריאכלית, שבה בכל התרבויות הבת והאישה היו מודרות.
ובכל זאת, במשך השנים נוצרו בעדות שונות מסורות של חגיגה זוטא לציון הולדת הבת – אמירת כמה ברכות להורים ולילדה, קריאת כמה פסוקים, קידוש. החגיגה הזאת נקראה – זבד הבת. אמירה יפהפיה שהבת היא מתנה. יתכן שהסיבה לכך, היא המסורת לפיה דינה, בתו של יעקב, היא אחותו התאומה של זבולון. היום אנו חיים בעידן של שוויון המינים וראוי שהשוויון הזה יתבטא גם בטקס ההולדת.
באורטל, למשל, היה פעם תקציב לברית, בעבור כל בן שנולד. בהיותי מזכיר, הוספתי תקציב להולדת הבת – תקציב המסיבה של הברית בקיזוז עלות המוהל.
אז מה עדיף – "בריתה" או "זבד הבת"? ודאי שעדיפה המתנה.
... אך אני מעדיף לכנות את המסיבה של הבת – ברית. פשוט ברית. המשמעות העיקרית של טקס הברית אינה האקט הפיסי של חיתוך הערלה, אלא ההצטרפות לעם היהודי. והרי גם הבת מצטרפת לעם היהודי, בדיוק כמו הבן. האין היא ראויה לכרות ברית גורל וברית יעוד עם עמה, כבת העם היהודי, בדיוק כמו הבן?
את הבת אין צורך למול, ולכן אין זו "ברית מילה". אך כפי שהבן נכנס לבריתו של אברהם אבינו, כך הבת נכנסת לבריתה של שרה אמנו.
אז מה עדיף – "ברית", "בריתה" או "זבד הבת"? אני בוחר, ככתוב בתפילת הימים הנוראים – "לברית הבט".
מזל טוב לנגה ולמשפחת קופליק!
* מידף - עלון קיבוץ אורטל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
