הבלוג של אורי הייטנר

אם לנקוט לשון המעטה – איני מתלהב במיוחד מבולמוס יוזמות החקיקה מבית מדרשה של "ישראל ביתנו". ועדת החקירה הפרלמנטרית תשרת את מטרת השמאל הרדיקאלי לפגוע במעמדה הבינלאומי של ישראל, אך לא תועיל במאומה במאבק נגד אותם ארגונים; להיפך, היא תחזק אותם. ובכלל, הרעיון שפוליטיקאים יחקרו את יריביהם בעייתי מבחינה דמוקרטית. הרעיון להוסיף לשבועת האמונים של ישראל את המילים "יהודית ודמוקרטית" מיותר, כיוון שעצם שבועת האמונים למדינת ישראל היא למדינה יהודית ודמוקרטית. האזכור המיותר מזיק כיוון שהוא מעורר מדנים בחברה, הוא פרובוקטיבי והוא פוגע בהסברה הישראלית. הצעת החוק לשלילת אזרחות מאזרחים שהואשמו בבגידה או בריגול מנוגד לבסיס רעיון האזרחות. אמנם אותם בוגדים הם חלאות, אך במה הם עדיפים על רוצחים, אנסים וסוחרי סמים? אלה ואלה ראויים לעונש על פי החוק הישראלי, ואין לקשור זאת לאזרחות. "חוק הנכבה" המקורי, שעל פיו כל מי שמציין את ה"נכבה" הוא עבריין פלילי שדינו מאסר – הוא פגיעה בחופש הביטוי. וכן הלאה וכן הלאה.

אני מתנגד לאותם חוקים, אך איני מתייצב לקול הלמות התופים המציגים מצג שווא כאילו הדמוקרטיה הישראלית בסכנה ו"פשיזם עליך ישראל". התנגדותי לוועדת החקירה הפרלמנטרית, אינה סותרת הצורך להיאבק בחריפות, אך בתבונה, בארגונים הפועלים נגד המדינה, במסגרת הקמפיין העולמי של דה-לגיטימציה לישראל. הללו גרועים ומסוכנים הרבה יותר מליברמן. התנגדותי לתוספת המיותרת לשבועת האמונים - אין פירושה שאני מסכים עם הטענה שזו תוספת "גזענית", והרי משמעות הטענה הזאת היא זהות בין מדינה יהודית וגזענות. מי ששולל את זכותו של העם היהודי, רק של העם היהודי, למדינת לאום משלו, הוא גזען אנטישמי. התנגדותי ל"חוק הנכבה" המקורי, אינה מחייבת אותי להתנגד גם ל"חוק הנכבה" המתוקן והראוי, לפיו רשאית המדינה לשלול תקציבים ממוסדות הממומנים מתקציבה ומציינים את ה"נכבה", כלומר רואים בקיומה – אסון.

אני מתנגד לדרכו של ליברמן ויותר מכך – לסגנונו, ויש לי יותר מתחושה חזקה שלפחות עיתוי גל החקיקה קשור להכרעה הקרבה של הפרקליטות בעניינו (הוא למד משהו מהספינים של שרון ואולמרט). אין זה אומר, שאתן ידי להסתה הגזענית נגד ליברמן, בשל "רוסיותו". רוב חייו של ליברמן הוא אזרח ישראל, אך בעיני אותם גזענים גם 33 שנים אחרי עלייתו הוא "רוסי" ולכן הוא מנסה להשליט על ישראל "נורמות רוסיות" כלומר סטליניזם. הטענות הללו, הן דיבה על שבט שלם וחשוב בעם ישראל. אני מתקומם נגד הקמפיין הגזעני הזה. אגב, במה שקשור לפתרון הקבע וגבולות המדינה, גישתו של ליברמן יונית ביותר – הוא מאמץ את העיקרון של קווי 49' כגבול המדינה עם חילופי שטחים. אני שולל מכל וכל את העיקרון הזה. אבל אם לקבל את העיקרון הזה, יש הגיון שבחילופי השטחים תיסוג ישראל מאזורים מאוכלסים בפלשתינאים כואדי ערה. הצגת נסיגה המשאירה אותם פלשתינאים על אדמתם כאזרחי מדינת הלאום שלהם כ"טרנספר" היא שקר גס. איני מוכן לתת ידי לשקר הזה.

אני מתנגד לרוב הצעות החוק השנויות במחלוקת העומדות על הפרק, אך אין זה אומר שעליי להתנגד גם לחוק ועדות הקבלה, שהוא תנאי הכרחי ליכולת לקיים יישובים קהילתיים בישראל. אני שולל מכל וכל את מכתב הרבנים הקיצוני, המנסה לשלול כל מנוח לכף רגלם של נוכרים ובעיקר ערבים במדינת ישראל, אך אין זה אומר שאני מצטרף להפיכת המושג התיישבות יהודית וציונית למילה גסה שאינה פוליטיקלי קורקט בשיח הישראלי. איני מוכן לתת ידי לגישת הגולם (מדינת ישראל) הקם על יוצרו (הציונות).

כמנהל מרכז "יובלים" לתרבות וזהות יהודית בגליל, אני שותף להתארגנות של עשרות ארגוני התחדשות יהודית בעד יהדות סובלנית ופתוחה ונגד יוזמות כמכתבי הרבנים והרבניות. אך בשום אופן לא אשתתף בהפגנה עם חד"ש, עם "יש גבול", עם "גוש שלום", עם "אנרכיסטים נגד הגדר" ועם עמותת "זוכרות", בדיוק כפי שלא אשתתף בהפגנה עם כהניסטים, עם נוער גבעות ועם גורמי ימין רדיקאלי.

קיימת הזנה הדדית בין השמאל הרדיקאלי לימין הרדיקאלי. אני מכנה זאת – "חוק הרדיקאלים השלובים", לפיו כל הרמת ווליום בימין הקיצוני משרתת את השמאל הקיצוני, המרים אף הוא ווליום המשרת את הימין הקיצוני וחוזר חלילה.

רוח רעה מנשבת לאחרונה בחברה הישראלית – הרוח הרדיקאלית, רוח של שנאה והסתה. הרוח הזאת משתלטת על השיח הישראלי, וכיוון שקול אחר אינו נשמע, יותר ויותר אנשים מן המרכז הציוני השפוי, מוצאים עצמם נאלצים לבחור צד, ולהתייצב לצד רדיקאלים אלה או אלה, נגד תמונת הראי שלהם.

הגיעה השעה שהרוב הציוני השפוי ישמיע את קולו – קול ציוני ופטריוטי, הדוגל במדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, כמדינת הלאום של העם היהודי שהיא גם מדינתם של כל אזרחיה; קול הסולד מן הרדיקאליות ונחוש להגן על מדינת ישראל מפני מי שמנסים ליטול ממנה את צביונה היהודי או את דמותה הדמוקרטית.

* "מקור ראשון", "חדשות בן עזר"