הבלוג של אורי הייטנר

כבכל שנה, גם השנה אני מנחה סדרי ט"ו בשבט. השנה, לראשונה מחוץ לגולן. הנחיתי היום סדר אזורי של "יובלים" בדן, מחר סדר להורים וילדים בקריית שמונה ומחרתיים - באורטל. כל סדר שונה מרעהו. מבין הסדרים, אני מציג בבלוג את הסדר בדן. כתמיד, לא בדיוק דבקנו בתכנית, אך באופן כללי, ניתן ללמוד על מה שהיה.

סדר ט"ו בשבט מרכז "יובלים", קיבוץ דן תשע"א

מנחים: אורי ובוג'ה. מארחים את עזריה אלון. שירה ומוסיקה – עופר גביש

* פתיחה – אורי הייטנר.

"כי תצור אל עיר ימים רבים להלחם עליה לתפסה, לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן, כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות. כי האדם עץ השדה, לבוא מפניך במצור? רק עץ אשר תדע, כי לא עץ מאכל הוא, אותו תשחית וכרת, ובנית מצור על העיר, אשר היא עושה עמך מלחמה, עד רדתה" (דברים כ' י"ט-כ').

הלכות מצור. יופי רב: שמירת הטבע אפילו במלחמה. חוקים המגבילים את האדם, אפילו במלחמה. לא הכל מותר. אחריות לסביבה. בל תשחית.

"כי האדם"... פשט. דרש.

"ולמה זכו אילנות לראש השנה המיוחד לעצמם? ראו שניתן ראש השנה לבני אדם, באו ואמרו: כתוב בתורה 'כי האדם עץ השדה'. נמשל אדם לעץ ועץ לאדם. ואם כך, מה אדם יש לו ראש השנה, אף עץ בדין הוא שיהיה לו ראש השנה. וכיוון שדיברו אילנות דברים של טעם נתקבלו דבריהם. אמרו להם: באיזה חודש נקבע ראש השנה שלכם? השיבו אילנות: כיוון שאנו צריכים למים קבעוהו בשבט שמזלו דלי". הימן הירושלמי - אברהם מאיר הברמן. מיהו? סופר וחוקר ספרות. נפטר ב-1980.

מדרש נתן זך.  לקרוא:

כי האדם עץ השדה / כמו האדם גם העץ צומח / כמו העץ האדם נגדע / ואני לא יודע / איפה הייתי ואיפה אהיה / כמו עץ השדה // כי האדם עץ השדה / כמו העץ הוא שואף למעלה / כמו האדם הוא נשרף באש / ואני לא יודע / איפה הייתי ואיפה אהיה / כמו עץ השדה // אהבתי וגם שנאתי טעמתי מזה ומזה / קברו אותי בחלקה של עפר / ומר לי, מר לי בפה / כמו עץ השדה // כי האדם עץ השדה / כמו העץ הוא צמא למים / כמו האדם הוא נשאר צמא / ואני לא יודע / איפה הייתי ואיפה אהיה / כמו עץ השדה // אהבתי וגם שנאתי / טעמתי מזה ומזה / קברו אותי בחלקה של עפר / ומר לי, מר לי בפה / כמו עץ השדה.

בשיר של נתן זך – האדם דומה לעץ על דרך השלילה, במוות. טעות בזמן השיר.

שימוש עדכני ומשתנה בטקסטים וסמלים ישנים. שמירה והתחדשות. זו מהות הסדר שאנו עורכים.

אחד ממוקדי העשיה בתחום ההתחדשות היהודית בישראל – מכון "שיטים". בוג'ה  – שיתוף פעולה הדוק. עזריה אלון – מר א"י. 92. עופר גביש – איש המוסיקה שלנו. חוקר הזמר העברי (סדנה).

בניגוד לשיר של נתן זך – מתוק בפה. "הביאה לי שיר עצוב / עשתה אותי מאושר".

* שירה – כי האדם עץ השדה

* אורי - גלגולים רבים לחג, ממועד שציין נטילת מס על עצי הפרי, מעשר לביהמ"ק, דרך חג של געגוע לא"י בגולה, חג הנטיעות, יום הכנסת, חג ההגנה על הטבע ושמירתה.

* מילות פתיחה נוספות – בוג'ה.

* קריאה: אתרוג (ע' 18).

שם רע לאתרוג.

* שירה: "שירת העשבים" (ע' 4).

* אורי – שירת העשבים: על המקור של ר' נחמן והעיבוד של נעמי שמר.

מנהיגות אינה נבחנת בכוחנות מאצ'ואיסטית, אלא בהעצמת החברה וביצירת הרמוניה. ניגון של הרועה, הוא לא ניגון שהוא כופה על העשבים, אלא הוא סך כל מה שהוא מפיק מהם.

* קריאה: "אחרי תפילת מנחה..." (ע' 4).

* אורי – על ר' אריה לוין. ל"ו. יהדות שעיקרה מצוות שבין אדם לחברו, סולידריות חברתית. צדקה וחסד. כל חייו קודש לסובלים, נדכאים, חולים, עניים. אהבת האדם. אסירים בבתי כלא. אסירי המחתרות ועולי הגרדום. תלמיד הרב קוק.

* קריאה: "כי ה' אלוהיך..." (ע' 5).

* עזריה – שבעת המינים.

* שירה: "ארץ זבת חלב ודבש" (ע' 5).

* קריאה: "מנהג קדום..." (ע' 5).

* אורי – בצורת / גשם. תפילת הגשם נוסח "ניגון הלב":

תפילה לגשם

נוסח קהילת ניגון הלב

ביני תלמי

הַנּוֹתֵן בָּעֵמֶק גֶּשֶׁם וְיוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ בְּעִתּוֹ -

זְכֹר קִישׁוֹן שׁוֹטֵף וּמִלְחֲמוֹת בָּרָק וּדְבוֹרָה עַל הַמִּשְׁפָּט הַנָּכוֹן שֶׁיָּבוֹר לוֹ אָדָם,

נָבִיא בַּכַּרְמֶל, מִזְבְּחוֹת אֵשׁ קְדוּמוֹת וְעָב קְטַנָּה כְּכַף אִישׁ הָעוֹלָה מִן הַיָּם;

מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם -

זְכֹר מַעֲשֵׂה אָבוֹת שֶׁבָּאוּ אֵלֶיךָ בְּלֵב מָלֵא וּבְיָדַיִם רֵיקוֹת וְחָצְבוּ סֶלַע לַבַּיִת, פִּלְּסוּ דֶּרֶךְ לַעֲבֹר בָּהּ וְחָפְרוּ מַעַיְנוֹת יְשׁוּעָה קוֹלְחִים;

זְכֹר מַעֲשֵׂה אִמָּהוֹת שֶׁבָּאוּ אֵלֶיךָ עֲקָרוֹת מִמַּעַשׂ וְיָלְדוּ עוֹלָם חָדָשׁ וּבָרְאוּ אֶרֶץ וְהִצְמִיחוּ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב וּפִרְחֵי חַיִּים;

הַמַּסִּיעַ רוּחוֹת צָפוֹן מְחוֹלְלוֹת גֶּשֶׁם -

זְכֹר רַק שְׁבִיל שֶׁכָּבְשׁוּ רַגְלֵינוּ, עֵץ שֶׁנָּטְעוּ יָדֵינוּ וּטְרַקְטוֹר רִאשׁוֹן בַּשָּׂדֶה וּתְלָמִים,

זְהַב שִׁבֹּלֶת בַּשָּׂדֶה כּוֹרְעַה בָּרוּחַ וְעֹמֶס גַּרְעִינִים וְלֶחֶם חֶסֶד וְרַחֲמִים;

שׁוֹמֵר הָרוּחַ, זוֹרֵעַ עָבִים וְקוֹצֵר מָטָר -

זְכֹר מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ הָרְאוּיִים בַּיָּמִים, וּבַלַּיְלָה אֶת שִׁירֵי הַנֶּפֶשׁ הַיְּחֵפָה וְאֶת נִגּוּן הַלֵּב הַתָּמִים;

זְכֹר זֵר כַּלָּנִיּוֹת אֲדֻמּוֹת בָּעֵמֶק, כֶּתֶר נַרְקִיסֵי נִיחוֹחַ, וְרַקָּפוֹת, וְרַקָּפוֹת...עַד קֵץ הַיָּמִים;

זְכֹר לָנוּ -

וְהָיִינוּ כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מַיִם עוֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ, כְּעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה מַצְמִיחַ זֶרַע וּכְפֶרַח מְעַט בְּקַרְקַע בְּתוּלָה ...

בָּרוּךְ הַשּׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה.

* בוג'ה – כנסת.

* קריאה: "ארבעה ראשי שנים..." (ע' 6) + הרחבה של בוג'ה.

* קריאה: ט"ו בשבט בגולה. (ע' 9).

* אורי: הקדמה ל"פירות חמישה עשר".

מחזמר מסעות בנימין השלישי (מנדלי מוכר ספרים). 1977. משם שירת העשבים ופירות חמישה עשר ("שלג על עירי"). "ומעשה באדם מישראל, שהביא פעם אחת למקומנו תמר, ויהי לפלא, והיו כל בני העיר, למקטנם ועד גדולם רצים לראותו. נטלו את החומש והראו בו באצבע, שהתמר, תמר זה, כתוב בתורה! הביטו לו – וא"י נצנצה במחזה לנגד פניהם: הנה עוברים את הירדן! הנה מערת המכפלה! הנה קבר רחל אמנו! הנה כותל המערבי! הנה טובלים ושולקים ביצים בחמי טבריא! הנה עולים על הר הזיתים, אוכלים חרובים ותמרים עד בלי די, ונותנים לתוך הכלים מלוא חופנים מעפר הארץ!.. אוי אוי היו נאנחים, ועיניהם מקור דמעה. אותה שעה, כך מספר בנימין, היו כל הבטלונים רואים את עצמם כאילו הם בא"י. ומרבים לספר בביאת הגואל". הפרק נקרא "פירות חמישה עשר בק"ק בטלון". שם החג – "חמשוסר". פירות יבשים מא"י. האבסורד – נשאר המנהג של פירות יבשים מעבר לים...

* שירה: "פירות חמישה עשר" (ע' 10).

* בוג'ה – מבוא לסדר.

* כוס ראשונה. כוס היישוב המארח. נציג קיבוץ דן (עמירם אפרתי?)

* בוג'ה – נברך על הגפן... + חיטה + זית (ע' 8).

* עזריה – על החיטה והזית.

* שירה: "מלאו אסמינו בר".

* קריאה: משל יותם (ע' 11).

אורי – מדרש אישי למשל יותם. המשל יוצא נגד הראש הקטן. הבורח מן ההנהגה מותיר אותה בידי האטד.

* כוס שניה – כוס הגליל העליון. – ולנסי?

* שירה: "צדיק כתמר יפרח" (ע' 13).

* אורי: תמר – מדרש שם, תמר שלי. קריאה ע' 13.

* עזריה – על התמר.

* שירה: "בין נהר פרת ונהר חידקל" (ע' 14).

* קריאה: "מעשה באדם..." (ע' 14).

* קריאה: גפן (ע' 14).

* עזריה – על הגפן.

* שירה –"ככלות ייני" (ע' 15). סולו – עזריה.

* עזריה – על התאנה.

* כוס שלישית – כוס יובלים. קרן?

* עזריה – על הרימון.

* שירה: "עץ הרימון" (ע' 17).

* אורי – אגוז: עם ישראל נמשל לגל של אגוזים. "כל הפירות אדם יכול ליטול מהם מתוך השק, ואין חבריהם מרגישים. אבל האגוז, כיוון שאתה נטל בידך מעט מהם – כולם מתרגשים. כך ישראל: כיוון שניטל אחד מהםוניתן במחבוש, מיד ניעורים כולם ופודין אותו. (ע"פ שיר השירים רבה, ו'). גלעד שליט.

* עזריה על פירות א"י.

* טעימות מפירות שונים.

* שירה: השקדיה פורחת (ע' 19).

* כוס רביעית – כוס אחדות ישראל, צדק חברתי ושלום - אורי.

שבירת הכוס בחתונה – זכר לחורבן. העדר השלמות. בחגיגת ט"ו בשבט, לזכור את חוסר השלמות. השסע החברתי, סכנות הקרע בין מגזרי החברה הישראלית, חוסר הצדק והפער החברתי, העוני המנוון ההולך וגדל, השחיתות ומשבר המנהיגות והמשך המלחמה על קיומנו. נרים כוסית לאחדות לאומית, לצדק חברתי ולשלום.

* שירה: "העושה שלום".

* קריאה: "מספרים כי בזכרון..." (ע' 21).

* שירה: "אל ארצי" (ע' 21).

* שירה: "מרחב שדה" (22).

* שירה: "כך הולכים השותלים" (ע' 23).

* עזריה – על איכות הסביבה.

* שירה (אורי): שיר ההודיה (ע' 24).

* קריאה: "איך זה להיות עץ?" (ע' 25).

* שירה: "עוד לא תמו כל פלאיך" (ע' 26).

*****בוג'ה: הורה.