הבלוג של אורי הייטנר

בשנות ילדותי, כמעט בכל שבת נסעתי עם משפחתי לבקר את סבתי באזור. סבתא שלי קראה למקום יאזור. כילד, חשבתי שזה שיבוש של המבטא היידישיסטי, שהיה רווי ביו"דים. אך, לא. יאזור הוא שם הכפר הערבי ששכן במקום עד 1948. הבית בו גדלה אמי, בית הוריה, היה בית ערבי נטוש.

מנקודת מוצא זו, אני יכול לצאת למסע שורשים משפחתי, כמסע היטהרות והכאה על חטא, ברוח הנראטיב האנטי ציוני והטרנד הפוסט היסטוריוני.

עליי להכות על חטא, על שסבי וסבתי וילדיהם, והדודות והדודים של אמי וילדיהם, הנם קולוניאליסטים אירופיים שפלשו לפלשתין, ביצעו בה טיהור אתני אכזרי ב-1948, רצחו וגם ירשו ופלשו לבית לא להם על חורבות הכפר יאזור שתושביו גורשו באכזריות במלחמה התוקפנית. עליי להכות על חטא ולהתנצל על הנכבה שמשפחתי ביצעה בפלשתינאים. נכבה = שואה.

בין סוכני הנראטיב האנטי ציוני בישראל בולט ארגון "זוכרות". באתר שלו, מוגדרת אזור כהתנחלות ציונית שהוקמה אחרי 1948 על אדמות יאזור. אבל מסתבר שאין היא ההתנחלות הראשונה שהוקמה על אדמות יאזור. יש גם התנחלות שהוקמה לפני 1948 על אדמות יאזור – "מקווה ישראל". מסתבר שהנישול הקולוניאליסטי הציוני החל כבר ב-1870, עוד לפני הקמת פ"ת, למעלה מעשור לפני העליה הראשונה, למעלה מעשור וחצי לפני הקונגרס הציוני הראשון.

אבל  מול הנראטיב האנטי ציוני, יש גם אמת. והאמת שונה במקצת. השקר הראשון הוא הצגת הציונות כקולוניאליזם. כך מוגדר הקולוניאליזם ב"ויקיפדיה": "קוֹלוֹניאליזם הוא תופעה של השתלטות מעצמות על טריטוריות מעבר לים – באסיה, באפריקה ובאמריקה, בעזרת התיישבות והקמת מערכת שלטונית קולוניות, תוך נישול האוכלוסייה המקומית וניצול משאביה הטבעיים והאנושיים לצורכי המעצמה".

מהי המעצמה הציונית באירופה שהשתלטה על הטריטוריה במזה"ת ונישלה את תושביה?

אמי הקולוניאליסטית הייתה ניצולת שואה. עד מותה, אחיי ואני לא ידענו דבר וחצי דבר על ילדותה הקשה בשואה. רק אחרי מותה התחלנו להרכיב את הפאזל וללמוד את שהיא ניסתה לחסוך מאיתנו. המעצמה האירופית שלה הייתה ילדות של רדיפות, של מנוסה, של הפצצות כבדות, של ניתוק ממשפחתה, של הסתתרות בבית יתומים נוצרי. אחרי השואה, המעצמה האירופית שלה, הייתה מחנות העקורים בגרמניה. משם, ב-1949 עלתה משפחתה לישראל והתיישבה באזור.

המעצמה האירופית הציונית, הייתה הגלות בה היה מפוזר העם היהודי לאורך דורות, חסר עצמאות, חסר ריבונות, נרדף ולבסוף כמעט מושמד. הציונות גאלה את העם היהודי מהסבל והעוול האיומים ביותר בהיסטוריה האנושית, ולכן הציונות היא התנועה הצודקת ביותר בהיסטוריה האנושית. ההתנגדות לציונות והמלחמה בה, היא מלחמה בהתגלמות הטוב והצודק.

מיד מתעורר הנראטיב האנטי ציוני בשאלה – מה אשמים ערביי יאזור? האם הם חוללו את השואה? למה הם צריכים לשלם את מחירה?

וגם כאן, האמת שונה במקצת מהנראטיב האנטי ציוני. האמת היא שהציונות אינה תשובה לשואה ולא השואה היא הצדקתה. צדקת הציונות היא זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית, לריבונות במדינה עצמאית במולדתו ההיסטורית. זכות זאת קדמה לשואה, הציונות קדמה לשואה, בניין היישוב היהודי בא"י – המדינה שבדרך, קדם לשואה. זכותו של העם היהודי על א"י היא מהות קיומו. אין זה מקרה, שמרכיב מרכזי בנראטיב האנטי ציוני הוא הכחשת עצם קיומו של העם היהודי. הרי אם כל עם זכאי להגדרה עצמית ולמדינת לאום, גם העם היהודי זכאי לו. לכן, כדי לשלול מן העם היהודי את זכותו זו, נאמר שהיהדות היא רק דת ולא לאום, או "אומת דת" כהגדרת הפוסט היסטוריון יגאל עילם, או בכלל לאום פיקטיבי מומצא כהגדרת הפוסט היסטוריון שלמה זנד. אולם האמת שונה מהנראטיב. יש לאום יהודי, הוא זכאי לריבונות במולדתו, ואין מולדת ליהודים זולת ארץ ישראל. כאשר אמי ומשפחתה עלו לארץ אחרי השואה, הם קודם כל שבו למולדתם ההיסטורית, לארץ אבותיהם, לארץ שבה קם העם היהודי ובו עוצבה תרבותו ושפתו. הם חזרו למולדת שבה כתבו אבותיהם את התנ"ך, באותה שפה אליה הם נקלטו, והפכו אותה לשפת הדיבור שלהם ולשפת האם של ילדיהם.

הציונות קדמה לשואה, אך השואה היא העדות למהות החיים היהודיים בגולה, ללא עצמאות וריבונות במדינה חזקה בארץ ישראל. השואה אינה ההצדקה לציונות, אך היא הוכחה לצדקת הציונות. אמי ומשפחתה חוו את המשמעות של הגולה במלוא עוצמתה והמסקנה האחת והיחידה מהחוויה הנוראה הזאת הייתה עליה לארץ ישראל.

לא משכנע, יאמר הנראטיב האנטי ציוני. במה אשם הערבי מיאזור שסבך וסבתך פלשו לביתו?, הוא יקשה עליי.

מה שלא כתוב, כמובן, באתר של "זוכרות", הוא שיאזור היה כפר של פורעים ערבים, שממנו יצאו מרצחים לפגוע ביהודים ולשבש את ציר התנועה ליפו עליו שלטו, הן בפרעות תרצ"ו-תרצ"ט והן במלחמת השחרור. פורעי יאזור רצחו יהודים רבים בחודשי המאורעות אחרי החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ והקמת מדינה יהודית בא"י, בכ"ט בנובמבר 1947. למחרת אותה החלטה התנפלו ערביי א"י על היישוב היהודי על מנת להשמידו, שלוש שנים אחרי השואה, ובכך למנוע את ביצוע החלטת האו"ם. ההתנפלות הזאת הייתה מעשה תוקפנות נורא, ומי שביצע אותו אחראי לכל תוצאותיו. התוצאות היו קשות לתוקפנים. הצד הצודק והמותקף ניצח. הניצחון הזה הוא התגלמות הצדק. יאזור נכבשה כבר במבצע "חמץ" עוד טרם הקמת המדינה, וננטשה בידי תושביה הקודמים.

מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי. מטרתה המרכזית, עם הקמתה, הייתה קליטת מיליוני היהודים, ניצולי השואה באירופה ויהודי ארצות ערב. חובתה העליונה של המדינה הצעירה והעניה היה לתת קורת גג לעולים החדשים. אך טבעי היה שהעולים החדשים ייושבו בכפרים שננטשו במלחמת העצמאות. זוהי התגלמות הצדק ההיסטורי.

לא, איני מתנצל על כך שמשפחתי, משפחת ניצולי השואה, התיישבה בבתי הפורעים באזור; בתיהם של מי שניסו להמשיך את מלאכתו של היטלר, ושילמו את מחיר תוקפנותם הרצחנית.

סמוך לביתה של סבתי, היה תל. בחפירות הארכיאולוגיות נמצא במקום בית כנסת יהודי מן התקופה הביזנטית. סבתי וסבי, אמי ודודי, בסך הכל חזרו הביתה.

אמי עלתה ארצה בגיל 12. בנעוריה התחנכה בתנועת "השומר הצעיר". הססמה עליה גדלה הייתה "לציונות, לסוציאליזם, לאחוות עמים". אין כל סתירה בין ציונות לאחוות עמים ולא הייתה סתירה כזאת מעולם. הציונות חתרה תמיד לשלום ולאחוות עמים והחתירה הזאת קיימת גם היום. היום שבו יקבלו הערבים את זכותו של העם היהודי למדינת לאום עצמאית בא"י, יהיה יום השלום.

* "דוגרינט"