הבלוג של אורי הייטנר

בהרצאה שנשאתי לאחרונה בערב שהוקדש לנושא "השבת במדינת ישראל", דיברתי על המשמעות החברתית של השבת. הצגתי את השבת כמהפכה חברתית רבתי, בעיקר בכל הקשור למאבק בעבדות. מה הלקח לימינו? היום אין עוד, כמעט, עבדות כפשוטה, במובן ההיסטורי. אולם יש עוולות קשים בחברה הישראלית, שמשמעותם בימינו היא כמשמעות העבדות בעבר, ודבקות בערך השבת מחייבת מאבק בהם. בין השאר מניתי את עובדי הקבלן וחברות כו"א, את מקבלי שכר המינימום המשפיל, את מי שגם את שכר המינימום אינם מקבלים, את התופעה של הדרת שכר, את תופעת הסחר בנשים (שהיא עבדות לשמה) ועוד.

אחת הנוכחות באולם, אשת ציבור וח"כית לשעבר, הרימה את ידה וביקשה את רשות הדיבור. "איך אפשר לדבר על מאבק בעבדות", היא התריסה, "כאשר כבר עשרות שנים אנו כובשים עם שכן, והפלשתינאים הם העבדים שלנו?"

לא אכנס כאן לרדידות ולפלקטיות שבצמצום הסוגיות המורכבות של המאבק על הארץ, הסכסוך הישראלי ערבי ובפרט הסכסוך הישראלי פלשתינאי, סוגיות הביטחון, לקחי ההסדרים והנסיגות וכו', ל"אנחנו כובשים והם עבדים". אציין רק שהיה זה סימפטום לתופעה – השתלטות סוגיות החוץ והביטחון, סוגיית הגבולות, על השיח הציבורי, עד כדי הדרת הסוגיות החברתיות מתוכו. איכשהו הצלחתי להימנע מהיגררות לפרובוקציה, שהייתה שמה בצד את הנושא לכבודו התכנסנו ושואבת אותנו לעוד ויכוח עקר בשאלת הסכסוך.

ביום שלפני האירוע הזה, הודיעה שלי יחימוביץ' על החלטתה להתמודד על ראשות מפלגת העבודה. שלי היא נושאת הדגל החברתי בציבוריות הישראלית, יותר מכל איש ציבור אחר, ובין השאר היא נושאת המסר שהגיעה העת להעמיד את סוגיות החברה הישראלית בראש, שכן שאלת התוכן של המדינה חשובה יותר משאלת הגבולות שלה, ודי כבר להתחמק מהעיסוק בתוכנה החברתי של המדינה, כי אנו עסוקים בלעשות שלום / מלחמה.

שמחתי מאוד על החלטתה של שלי יחימוביץ' להתמודד על התפקיד. הפעם האחרונה שבה הצבעתי בעד מפלגת העבודה, הייתה ב-1992. אם שלי תנצח ותעמוד בראש מפלגת העבודה, אשקול את האפשרות לעשות זאת שוב.

למה שלי? 9 סיבות.

א. אני רואה חשיבות רבה בקיומה של מפלגה סוציאל דמוקרטית בישראל. בכל מדינה מערבית יש זרם סוציאל דמוקרטי משמעותי, וקיומו חיוני לשיח הציבורי בישראל, והנו אינטרס חשוב גם למי שבאופן אישי אינו מצדד בדרך הזאת. השפעת הסוציאל דמוקרטיה על החברה המערבית היא אדירה – די לקרוא על דמותו של הקפיטליזם המוקדם, של המאה ה-19, טרם החקיקה הסוציאלית ומאבקי העובדים, כדי להבין את גודל ההישגים של הס"ד.

שלי יחימוביץ' היא סוציאל-דמוקרטית אמיתית, אוטנטית, בלב ובנפש. אם היא תעמוד בראש מפלגת העבודה, תהיה זו מפלגה סוציאל דמוקרטית אמיתית, שתשפיע על ההוויה הישראלית ברוח זו.

ב. כח"כית חרוצה ומוכשרת, נקטה שלי יחימוביץ' בעמדות הנכונות, לטובת החברה הישראלית – במאבקיה למען זכויות העובדים, למען שכר המינימום, למען מס פרוגרסיבי, נגד השתוללות שכר הבכירים, נגד ריכוז הכוח בכלכלה הישראלית בידי קומץ משפחות, נגד הפרטת קרקעות הלאום, בעד הרפורמה בגובה התמלוגים במשק הגז ועוד ועוד. איש לא לחם כמוה למען הנושאים הללו, ואם היא תעמוד בראש מפלגת העבודה, חזקה על מפלגת העבודה שתעמיד זאת בראש האג'נדה שלה.

ג. המחויבות של שלי יחימוביץ' לנושא היא מוחלטת. אין מצב שהיא תחזור על תרגיל עמיר פרץ. יש ח"כים רבים הנושאים את שם החברתיות, אך מעטים באמת ובתמים מאמינים בכל לבם בדרך החברתית ומשקיעים את כל מאודם לנושא, כפי שעושה שלי יחימוביץ' בכישרון רב.

ד. בראיונות עמה, לרגל הכרזתה על מועמדותה, אמרה שלי שהיא תתמוך כמובן בהסדרי שלום שיבטיחו את הביטחון, אך הסוגיה הזאת אינה ממש על הפרק, והח"כים העוסקים בכך הם בסה"כ פרשנים, ואילו היא אינה רוצה להיות פרשנית אלא להשפיע, וזאת היא יכולה לעשות בשדה החברתי - כלכלי. בין השיטין, הבנתי ששלי מפוכחת דיה כדי להבין שאין לנו באמת, בעתיד הנראה לעין, פרטנר לשלום, ולכן יש לשנות את סדר העדיפויות, לא להשתעבד לניסיון הסיזיפי להשיג שלום בכל מחיר, ולהתמקד בתחומים התלויים בנו ורק בנו – בתיקון החברה הישראלית.

ה. בכל ראיון, בכל נאום, בכל מאמר, בכל הזדמנות מדברת שלי על הציונות. בתקופה של מתקפת פוסט ציונות ואנטי ציונות, ובתקופה שיש מי שמנסים לזהות ציונות עם ימניות, אני רואה בכך חשיבות רבה. שלי מחויבת לחזון הציוני של יצירת חברת מופת. אין אלה דברים מן השפה אל החוץ. ניכרים דברי אמת.

ו. במאבקיה החברתיים העדיפה שלי יחימוביץ' את טובת העניין על טובת המפלגה, ושיתפה פעולה עם גורמים הרחוקים ממפלגתה מבחינה פוליטית – ליכודניקים, ש"סניקים, חרדים. הדבר בא לידי ביטוי בעיקר במאבק נגד הפרטת קרקעות הלאום, אותו ניהלה בשותפות עם בני עקיבא וחלקים רבים בציונות הדתית. כך ראוי, ולו בזכות עובדה זו היא ראויה למנהיגות.

ז. שיתוף הפעולה שציינתי, אינו נובע מתתרנות, העדר חוש ריח. עובדה – שלי ניהלה מאבק נגד בחירתו של דב חנין לראשות העיר ת"א, בשל עמדותיו האנטי ציוניות. שלי הבינה את האבסורד שבבחירת אדם אנטי ישראלי לראשות העיר הגדולה בישראל. אין צורך בדמיון מפותח מידי, כדי לשער איזה נזק עלול היה להיגרם למדינת ישראל, אילו ראש העיר ת"א היה הופך באחת לדמות הייצוגית של האנטי ציונות, מרואיין מבוקש בכל התקשורת העולמית ככלי לקמפיין הדה-לגיטימציה נגד מדינת ישראל. בקרב צעירי ת"א היה באזז טרנדי של תמיכה בחנין, ומסע הצלב נגדו, שהובילה שלי יחימוביץ', השפיע מאוד על מניעת החרפה הזאת.

ח. שלי יחימוביץ' היא אדם נקי כפיים וחף משחיתות. אי אפשר אפילו לדמיין אותה צועדת למשרדי החקירות של המשטרה. מן הראוי היה שהסף הזה למנהיגות יהיה מובן מאליו, אך במציאות הישראלית העכשווית, לדאבוננו, מדובר ב"אדם נשך כלב". כאשר המועמד המוביל, על פי הסקרים, בהתמודדות על הנהגת מפלגת העבודה הוא יצחק הרצוג, ההוא מעמותות ברק, שניצל מגורלו של עומרי שרון בזכות השתיקה בחקירות - חשוב מאוד שאדם כשלי יחימוביץ' ינצח.

ט. ניקיון כפיה של שלי יחימוביץ' אינו מתבטא רק בסף הפלילי, אלא היא מציבה רף ציבורי ומוסרי גבוה – אישה המקדישה את חייה לשליחות אמת, ואינה רואה בקריירה הפוליטית כלי למטרות אישיות.

בשל כל הסיבות הללו, שלי יחימוביץ' היא האדם הראוי לעמוד בראש מפלגת העבודה.

בנקודה מרכזית אחת, שלי יחימוביץ' טועה, לדעתי – יש בה אמביציה לאופוזיציה. שלי מכריזה שלא תשב בממשלה של הליכוד. מצד שני, היא טוענת, בצדק, שמבחינה חברתית ממשלת "קדימה" הייתה הרבה יותר ימנית מממשלת הליכוד. כיוון שהנושא החברתי הוא העומד בראש מעייניה – אם אין היא מוכנה להצטרף לממשלת הליכוד, קל וחומר שלא תרצה להצטרף לממשלת "קדימה". משמעות הדבר, הוא ששלי יחימוביץ' גוזרת על עצמה ועל מפלגתה ישיבה באופוזיציה.

איני מזלזל באופוזיציה ובמאבק האופוזיציוני, שהנם חיוניים ביותר במערכת פוליטית דמוקרטית. אולם אני שולל אופוזיציה עקרונית. תפקידה של מפלגה הוא להשפיע. ההחלטה היכן נכון יותר להשפיע – בקואליציה או באופוזיציה, היא החלטה פרגמטית, תלויית זמן ומצב פוליטי, שיש לשקול אותה לגופה, וראוי להיזהר מפני הצהרות עקרוניות וטיפוס על עצים שאח"כ קשה מאוד למצוא סולם כדי לרדת מהם. 

* "שווים", BSH