בין הברכות שקראתי לפני קריאת המגילה, הייתה גם ברכת "שהחיינו". קוראים אותה לפני כל קריאת המגילה, אולם הפעם חשתי התרוממות רוח גדולה במיוחד כשברכתי, הן כי זו הפעם הראשונה שאני קורא את המגילה בציבור, ובעיקר – כי זו הפעם הראשונה שקריאת מגילה כזו נעשית באורטל.
בפורים אנו מצווים בארבע במצוות: משלוח מנות, מתנות לאביונים, משתה פורים ומגילה – ארבעה מ"מים. כל יהודי מצווה לשמוע את קריאת המגילה. ואיך זה יישוב יהודי שאין בו קריאת מגילה? משנה זו ואילך, קריאת המגילה תהיה חלק בלתי נפרד מחגיגות פורים באורטל.
עד כה, חברים שהיו חפצים בכך נסעו לשמוע מגילה ביישובים הדתיים. פעם אחת הרב אביעד ששון מקצרין קרא את המגילה באורטל. אני קיימתי באורטל פעמים אחדות את ערב "מגילה בקהילה" של המתנ"ס, בו קראנו קטעים מן המגילה ולימדנו אותה.
לנסוע ליישוב אחר – זה בסדר גמור וגם אני עשיתי זאת בעבר. גם להזמין רב שיקרא אצלנו זה בסדר גמור. הבעיה היא, שבכך אנו מנציחים את התובנה לפיה היהדות אינה בת בית בקרבנו, היא שייכת לדתיים ואנו אורחים אצלה. לכן, ביום הכיפורים אנו מביאים מניין מבחוץ המנהל את התפילה אצלנו, על פי נהגיו, שאינם בדיוק הולמים את ערכינו (כוונתי, כמובן, בעיקר להדרת הנשים אל מאחורי הפרגוד). הוא הדין בעליות לתורה של רוב ילדינו בני המצווה.
לי חשוב מאוד שהתרבות היהודית תהיה בת בית באורטל, כקהילה יהודית המנהלת את חייה היהודיים ואת תרבותה היהודית, על פי ערכיה. כך, למשל, בקריאת המגילה, שבה הגברים והנשים ישבו יחד, כמובן מאליו.
תודה לכל החברות והחברים, הילדות והילדים, שהאזינו בסבלנות ורוב קשב למגילה עד תומה, ששיתפו פעולה במקומות בהם הקהל נדרש להשתתף ושהשיבו להמן הרשע כגמולו ברעשנים, במשרוקיות ובוובוזלה של גוני. תודה לשי פ' על ההגברה.
והתודה החשובה מכל, מקרב לב, לירוחם קנטמן מקשת שהשקיע שעות מזמנו היקר, ללא כל תמורה, כדי ללמד אותי לקרוא את המגילה בטעמים.
פתחנו מסורת חדשה באורטל, ואני מקווה שבשנים הבאות חברים וילדים רבים יותר יהנו ממנה.
* מידף - עלון קיבוץ אורטל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
