הבלוג של אורי הייטנר

לאחרונה, העליתי במזכירות הצעה לבטל את דרישת הרוב המיוחד (2/3) בהצבעה על קבלה לחברות באורטל, ולהסתפק ברוב רגיל. המזכירות קיבלה באופן חלקי את הצעתי, והחליטה להציע לאסיפה דרישת רוב של 55%. אני מקווה שההצעה תתקבל באסיפה, אם כי כלל איני בטוח שכך יהיה. אני יודע שהיא מעוררת התנגדות.

כל הוויכוח הזה נראה מוזר ומנותק היום, לנוכח העליהום בעקבות קבלת החוק המאשר קיומה של ועדת קבלה ביישובים קטנים מ-400 משפחות בגליל ובנגב. החוק הזה מגונה כחוק גזעני, פשיסטי, אנטי דמוקרטי, מפלה, אפרטהייד, חוקי נירנברג, ואחמד טיבי אף השווה את ישיבת הכנסת שקיבלה אותו לוועידת ואנזה – בה החליטו הנאצים על "הפתרון הסופי", השמדת יהודי אירופה.

החוק אינו מאפשר ליישובים הללו תקופת מועמדות ובעקבותיה הצבעה ברוב כלשהו. הוא בסך הכל מאפשר ליישובים סמכות לקיים ועדת קבלה, היכולה לבצע את הסינון הראשוני, שנעשה אצלנו בידי מרכז קליטה, אפילו בלי להביא את הפניות לו' קליטה. ועדת הקבלה אינה פנימית, אלא רק מחצית חבריה הם מן היישוב. המגבלות שמטיל החוק על יכולתה של הוועדה לא לקבל מועמד קשות מאוד, ולמעשה מאפשר לה לפסול מועמדים רק במקרים חריגים וקיצוניים. נגד החוק המינורי הזה הוגשו עתירות לבג"ץ, וממש לא אתפלא אם בג"ץ יפסול אותו בטענה ההזויה שאינו חוקתי, כביכול.

מתנגדי החוק מציגים אותו כשינוי דראסטי, "פשיזציה של ישראל", "מדינת ישראל ביתנו" (למרות שיוזמי החוק הם בכלל מ"קדימה"), "הלילה השחור של הכנסת", אבל האמת היא שהמציאות שהוא בא לעגן קיימת מראשית ההתיישבות הציונית. השינוי הוא בצורך לעגן בחוק את מה שהיה מובן מאליו – זכותה של קהילה לנהל את אורחות חייה וזכותה לבחור את שותפיה. החוק הוא הגנה על ההתיישבות מפני מתקפה שהחלה בשנות ה-90, מאז פס"ד קעדאן.

החוק הזה אינו נוגע לקיבוצים, כיוון שעד היום טרם נפגעה זכותם של הקיבוצים לבחור את חבריהם. כנראה שהסיבה לכך היא השותפות הכלכלית – רצון להימנע, בינתיים, מכפיה על אגודה שיתופית לקבל לשורותיה חברים בניגוד לרצונה. אולם העליהום כבר נוגע להרחבות הקהילתיות בקיבוצים, ולא רחוק היום שבו הוא יפגע גם בקיבוצים עצמם. אני מניח שהתוקפים יאמרו שאמנם אין לכפות קבלה לאגש"ח, אך המגורים בקיבוץ הם זכות טבעית של כל אזרח ואין זכות למנוע מאזרח החפץ בכך, ללא הבדל דת גזע ומין, את זכותו לגור ב"שכונת היער" באורטל.

****

כל מי שחי ביישוב קהילתי קטן יודע שהיכולת לבחור את חבריו הוא תנאי קיומי בעבורו. אדם בעייתי אחד יכול להרוס קהילה שלמה. אדם שהתקבל ליישוב הוא כמעט מסמר בלי ראש. לכן כל כך חיוני לאפשר ליישוב לקיים ועדות קבלה.

מתקפת העליהום על חוק ועדות הקבלה, היא עליהום על ההתיישבות, על מפעל ההתיישבות הציוני כולו. העליהום הזה נובע משתי אידיאולוגיות.

האחת היא האינדיבידואליזם הקיצוני. האידיאולוגיה הזו יצרה שיח זכויות שיש בו מקום רק לפרט, וכל קולקטיב מוצג בו כאיום שיש להגן מפניו על הפרט. אולם דמוקרטיה אמיתית אינה מגינה רק על הפרט, אלא גם על זכותם של פרטים להתאגד כקהילות. הקהילה נועדה להגן על חבריה מפני הניכור והאטומיזציה של החברה העכשווית, ולקיים ערכים של רעות, סולידריות, ערבות הדדית, הזרים כל כך לאידיאולוגיה האינדיבידואליסטית הליברלית הקיצונית.

דמוקרטיה אמיתית תאפשר לקהילה להתאגד כדי לקיים שותפות ערכית, רעיונית, תרבותית ודתית, כדי לקיים אורחות חיים משותפים. השיח האינדיבידואלי הליברלי הקיצוני – גס לבו בערכים הללו, הוא בז לשיח זהויות ותרבויות, הוא נלחם בו. ההתיישבות היא איום על האידיאולוגיה הזאת.

המקור הנוסף של המתקפה על ההתיישבות הוא האידיאולוגיה האנטי ציונית. האידיאולוגיה הזאת נלחמת בכל מה שמריח ציונות, ומה מריח ציונות יותר מהתיישבות ציונית? האידיאולוגיה הזאת, השוללת את הזכות לקיים מדינה יהודית, וטוענת שמדינה יהודית אינה יכולה להיות דמוקרטית ומכנה אותה בשם הגנאי "אתנוקרטיה", יוצאת גם נגד הזכות לקיים יישוב יהודי. כאשר יישובים בגוש משגב ניסחו את חזונם והגדירו את עצמם כיישובים ציוניים, עיתון "הארץ" יצא נגדם בשצף קצף וניהל נגדם קמפיין הסתה בו הם הוגדרו כיישובים גזעניים. שהרי הציונות, בעיניהם, היא גזענות.

כחבר קיבוץ, אני גאה בכך שאת הצעת חוק ועדות הקבלה יזם חבר קיבוץ – שי חרמש מ"קדימה", אבל אני בוש ונכלם בתנועה הקיבוצית שלא תמכה בחוק, כיוון שאין זה פוליטיקלי קורקט לתמוך ב"גל החוקים הגזעניים" בלה בלה בלה. איזו צביעות, איזו השתפנות, איזו התקרנפות, מצד תנועה שביישוביה מקיימת תנאי קבלה מחמירים אלף מונים ממה שהחוק מאפשר ליישובים הקהילתיים; מצד תנועה שהיה עליה לצאת למאבק פומבי בעד החוק ונגד תוקפיו; בעד ההתיישבות הציונית.

ומה נגיד, בקרוב, כשהקמפיין האנטי התיישבותי יתמקד בנו, בקיבוצים?

* מידף - עלון קיבוץ אורטל