הבלוג של אורי הייטנר

כתבתו של עמית סגל בערוץ השני, שחשף את ביקור ההזדהות של גורמי שמאל רדיקאלי בכפר עווארתה ובבית רוצחיהם של בני משפ' פוגל, עוררה זעזוע וזעם בקרב כל ישראלי נאור ואדם בעל מצפון שצפה בה. תהיה זו טעות לעבור על האירוע הזה לסדר היום, בלי לנסות להתמודד עם התופעה החולנית שהביקור מבטא. שכן המקרה הזה הוא ביטוי לתופעה רחבה הרבה יותר, שהחברה הישראלית מתקשה להתמודד עמה.

הטבח באיתמר הוא פיגוע טרור מזעזע במיוחד והביקור דווקא אצל רוצחיו והצגת החיפושים אחריהם כפוגרום של צה"ל וכוונדליזם אכזרי, יצרו את הזעזוע הציבורי. כדאי לבחון מה בדיוק קרה שם, ומדוע המקרה הפרטי מעיד על תופעה הרבה יותר רחבה, שאנו נוטים להקל בה ראש.

עורכי הביקור בעוורתא לא הביעו שמחה על הטבח, ולא ביטאו תמיכה בו. כאשר הם ביקרו בבתי הרוצחים, הם לא ידעו שאכן אלו הרוצחים. הם "בסך הכל" התפרצו בכוח לכפר כדי להפריע לפעולת כוחות צה"ל, שבה הם ראו התעללות לשמה ועונש קולקטיבי בלתי מידתי. הם באו לגלות סולידריות ואמפתיה עם תושבי הכפר הסובלים מן ההתעמרות של צה"ל והשב"כ. כמובן, שהם לא העלו על דעתם לערוך ביקור הזדהות עם משפ' הנטבחים ועם היישוב איתמר, שהרי הללו הם "מתנחלים" ולכן הם אשמים בכל מה שייעשה להם.

לכאורה, ניתן לראות בחיוב את הביקור בעוורתא, כביטוי של סולידריות עם אנשים, שרובם המוחלט אינם שותפים לפשע, והם סובלים במשך שבועות מפעילות צה"ל ביישוב. אולם ברור, שאלמלא אותה פעילות, הרוצחים לא היו נתפסים ולא באים על עונשם. ברור, שאלמלא נתפסו ובאו על עונשם, הם היו חוזרים על מעשיהם. וברור, שאין המדובר בכפר של צדיקים ובו שני רשעים, אלא בשני צעירים שחונכו על שנאת היהודים, ובאנשים רבים שידעו וסייעו והסתירו וטייחו והפיצו את שקר ה"קונספירציה" לפיו כלל לא היה הטבח באיתמר. עורכי הביקור אינם תומכים בטבח, אבל הם נלחמים נגד הצעד ההגנתי המובהק של ישראל – ניסיון לתפוס את הרוצחים ולהעמידם לדין.

הביקור הזה סימפטומטי, כיוון שהפעילות של אותם גורמים נגד "עופרת יצוקה" והסיוע שהגישו לוועדת גולדסטון בתפירת עלילת הדם על צה"ל, היא בדיוק אותו סימפטום. לאחר 8 שנות פשע מלחמה מתמשך – ירי מכוון של טילים לעבר אוכלוסיה אזרחית ישראלית, שהתעצם מאוד לאחר נסיגת ישראל מרצועת עזה וסיום הכיבוש, שלכאורה היה הגורם לטרור מעזה, יצאה ישראל לפעולת הגנה עצמית מובהקת. הגורמים שיצאו נגד המבצע וסייעו לעלילת הדם, לא הביעו שמחה על ירי הטילים ותמיכה פומבית ביורים, אבל יצאו חוצץ נגד פעולת המגן שהביא לירידה דראסטית בירי הטילים (ואם הייתה קצת יותר חריפה, יתכן שהייתה שמה להם קץ).

כזו בדיוק היא הפעילות השבועית המתמשכת והאלימה נגד גדר הביטחון. הגדר היא פעולה הגנתית מובהקת, שנועדה לשים קץ לטרור המתאבדים שבו נרצחו למעלה מאלף ישראלים, ילדים, נשים, זקנים, אזרחים – באוטובוסים, במסעדות, במועדונים ב"אינתיפאדה השניה". גם במקרה זה, ארגוני השמאל לא חגגו את הפיגועים ולא תמכו בהם. לכל היותר האשימו בהם את "הכיבוש". אולם הם נלחמים נגד זכות ההגנה העצמית של ישראל – הן על ביטוייה ההתקפיים (עלילת ה"טבח" בג'נין  של מחמד בכרי ושכמותו) ואפילו על ביטוייה ההגנתיים כמו גדר הביטחון.

זכות ההגנה העצמית, היא זכות טבעית של כל מדינה. מי שיוצר דה-לגיטימציה לביטוי זכות ההגנה העצמית של ישראל, יוצר דה-לגיטימציה לזכות קיומה כמדינה.

מה גורם לישראלים, ליהודים, לאבד כך את המצפן ואת המצפון? לכאורה, הם פועלים בשם המוסר. למעשה, הם מעוותים את המוסר. מוסר, הוא היכולת להבחין בין טוב ורע, לבחור בטוב ולהלחם ברע. ואכן, אותם גורמים יודעים להבחין בין טוב ורע, הבעיה היא שהם בוחרים ברע ונלחמים בטוב. מדובר בעיוות חולני, שכבר לפני עשרות שנים אובחן כשנאה עצמית חולנית הקיימת בעם היהודי.

החברה הישראלית סובלנית מידי כלפיהם. עיתון מכובד מכנה את הגורמים הללו "פעילי שלום", תומך בהם ומצדיק אותם. עיתונאי שלאורך שנים, מידי יום ביומו, משמש כשופר התעמולה הקיצוני והאפקטיבי ביותר נגד מדינת ישראל, מקבל ביטוי מכובד כמעט בכל תחנת טלוויזיה ורדיו בישראל. אנשי רוח ובהם חתני וכלות פרס ישראל תומכים בגורמים הללו ואף משתתפים בפעולותיהם. כאשר נחשף שהקרן החדשה לישראל מממנת את הארגונים הללו (לצד פעולות חיוביות רבות של הקרן, גם זאת יש לציין, לשם ההגינות והאמת), הופכים דווקא החושפים יעד למתקפה מקארטיסטית חסרת תקדים. הגיעה השעה לשים קץ לתופעה הזאת. על הישראלים הנורמטיביים לבטא בגלוי את סלידתם מאותם גופים, להפוך אותם למוקצים מחמת מאוס. דיבוק צא!

* "ישראל היום"