אם חותמי "הכרזת העצמאות הפלשתינאית" היו מכנסים מסיבת עיתונאים כדי להסביר עמדה פוליטית המצדדת במדינה פלשתינאית ובהכרה ישראלית בהכרזה כזו, היה זה אקט סביר ולגיטימי לחלוטין, לביטוי עמדה כיצד לפתור לדעתם את הקונפליקט עם האויב. הם העדיפו פרובוקציה - לבוא דווקא למקום שבו הוכרזה מדינת ישראל, להיות "המכריזים" על העצמאות של האויב, כלומר להציג ולייצג את הצד שלהם. למה? פרובוקציה לשמה. פרובוקציה שקופה והזויה. איך ראוי להתייחס לפרובוקציה כזאת? מאחר ואין היא שווה פיהוק, מקסימום גיהוג, ראוי היה להתעלם ממנה. הבעיה שתמיד יש קיצונים מתלהמים שישחקו לידי הפרובוקטורים ויעשו להם את היום. וכך הגיעו פעילי ימין רדיקאלי, העצימו את הפרובוקציה ושיתפו עמה פעולה. האם מארגני האירוע שילמו לאנשי הימין כדי שיבואו "להפריע" להם? או שמא אנשי הימין שילמו למארגני האירוע כדי שיארגנו את הפרובוקציה? כך או כך - שוב ראינו איך חוק הרדיקאלים השלובים עובד היטב.
* "חדשות בן עזר"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
