הבלוג של אורי הייטנר

1 במאי 1921. לפני 90 שנה בדיוק.

ערביי יפו מתנפלים על שכניהם היהודים ופותחים בטבח. הסופר יוסף חיים ברנר וחבריו נרצחים. המאורעות מתפשטים – התקפות של הערבים על פ"ת, על חדרה, על רחובות. 47 יהודים נרצחים. 140 נפצעים. מתוך 16,000 יהודי יפו – 9,000 נעקרים ונאלצים לעזוב את בתיהם.

לפני 90 שנה. המלחמה הראשונה בין היהודים לערבים (אז עוד לא קראו להם פלשתינאים) על א"י. או אולי – הקרב הראשון במלחמה שטרם נסתיימה וסופה אינו נראה באופק.

90 שנה. 46 שנים לפני "הכיבוש". 27 שנים לפני ה"נכבה". אולם כבר אז עצם הנוכחות היהודית בא"י הייתה לצנינים בעיניהם; הייתה סיבה למלחמה, הייתה הסיבה היחידה למלחמה. אז – והיום. מאז ועד היום, הסיבה היחידה למלחמה, אינה ה"כיבוש" ואינה ה"נכבה", אלא סירובם של הערבים לקבל את קיומנו כאן. כל השאר – שקרים שאנו אוהבים לספר לעצמנו.

אז – ועתה. כן, גם אז בין ראשי המסיתים את הערבים נגד הציונות היו יהודים. אז קראו להם מופ"סים (חברי המפלגה הקומוניסטית), היום קוראים להם... למשל, יצחק לאור, שבמאמר ב"הארץ" (כמובן) בראשית השבוע, הסית את הפלשתינאים לפתוח ב"אינתיפאדה" נגד ישראל, וקרא ל"ישראלים הפטריוטים" (יכול להיות שעליו הומצא הביטוי שהפטריוטיזם הוא מפלטו האחרון של הנבל?) לחבור אליהם.

כאז – כן עתה.

* "חדשות בן עזר"