שיר השירים, מתוך הבלדה על מטהאוזן (חנן יובל)
פינתי השבועית ברדיו "אורנים", 2.5.11
מוצאי יום הזיכרון לשואה ולגבורה, וכמובן שהשיר שבחרתי להשמיע היום, עוסק בשואה. אנו נשמע את חנן יובל, ב"שיר השירים" מתוך "הבלדה על מטהאוזן".
השיר מופיע באלבומו של חנן יובל – ספר + תקליטור, "סידור אישי", שיצא לפני שנתיים, פרוייקט שבו האמן בחר שורה של טקסטים שבהם הוא מביא לידי ביטוי את החיבור שלו לזהות היהודית שלו, מזוויות שונות. חלק מן השירים הם מן המקורות המסורתיים, חלקם מן השירה העברית הציונית החדשה. השיר הזה עוסק בשואה.
מכל שיריו של חנן יובל, המזוהה ביותר עם השואה הוא "לכל איש יש שם", אותו הלחין למילותיה של המשוררת זלדה. האמת היא, שזלדה לא כתבה שיר על השואה, אלא על זהותו של האדם, וההשפעות השונות עליו של מי שנתנו לו את שמו, עצבו את זהותו. אולם כפי שקורה פעמים רבות לשירים, השיר מקבל פירוש חדש בידי קוראיו ושומעיו. הביטוי "לכל איש יש שם", התאים למגמה של יציקת חיים אישיים במספר הבלתי נתפס - 6 מיליונים, באמירה שמדובר ביחידים, בבני אדם, שלכל אחד מהם חיים אינדיבידואליים. וכך, השיר היה למעין המנון של יום השואה, ואין כמעט טקס זיכרון שאין שרים בו אותו. הביטוי "לכל איש יש שם", ניתן ככותרת למפעל הקראת שמות הנספים.
השיר שנשמע הוא מתוך הבלדה על מטהאוזן, שכתב יאקובוס קמבנליס, והלחין מיקיס תיאודורקיס. כאן אני חייב להשמיע הסתייגות, ולשתף את המאזינים בדילמה שהייתה לי טרם בחירת השיר. תיאודורקיס, כאיש שמאל, היה פעיל בשנות השישים והשבעים למען זכויות האדם. עם השנים קרה לו מה שקרה לרבים מאותם פעילים – הוא התקרנף והיה לשונא ישראל מובהק, שהשמיע הערות אנטישמיות לכל דבר. האם ראוי להשמיע שיר שהוא הלחין ביום השואה? האין זו לגיטימציה לאיש ולאנטישמיות שבה הוא דוגל היום? אני משאיר זאת לשיפוטו של כל מאזין. אני בחרתי להשמיע את השיר, כיוון שגדול השיר מכותבו, ובאמת מדובר באחד השירים החזקים שאני מכיר על השואה. בחרתי להשמיע את השיר, ובמקביל לגנות בשידור את תיאודורקיס האנטישמי, הפעיל במערכת הדה-לגיטימציה האנטישמית נגד מדינת ישראל.
ב-1973, חנן יובל היה המנהל המוסיקלי של ערב שירי תיאודורקיס של ליאור ייני. אז הוא נחשף לראשונה לבלדה על מטהאוזן.
מטהאוזן היה מחנה ריכוז גדול באוסטריה, שהוקם בשלהי שנות השלושים למתנגדי השלטון הנאצי, ובתקופת השואה היה למחנה ריכוז אכזרי ביותר לנשים וילדים יהודיים, בעיקר מצ'כיה ומהולנד.
בשיר המצמרר, מחפש הדובר את אהובתו היפה, שגורשה למטהאוזן, ומתאר באוזני שומעיו את יופיה, את שמלתה ותסרוקתה. "איש לא ידע, עד כמה יפה הייתה". והוא נענה בתשובה הנוראה: "ראינו אותה קפואה – בכיכר גדולה, מספר לה על זרועה הלבנה, כוכב צהוב רוטט לה על לבה".
את השיר כתב גדול מחזאי יוון, משורר, סופר ותסריטאי, יאקובוס קמבנליס. קמבנליס היה פעיל אנטי פשיסטי ועל כן נשלח למחנה מטהאוזן, ולאחר שחרורו כתב רומן בשם מטהאוזן. תרגמה את השיר הציירת והמשוררת אביבה אור שלום, שהלכה לעולמה בשנה שעברה. הביצוע המקורי הוא של ליאור ייני. אנו נשמע את חנן יובל.
מה יפה אהבתי, הו, מה יפה היא / בשמלת החול הפשוטה שלה / עם מסרקות בשערה. / איש לא ראה, איש לא ידע, / עד מה יפה הייתה. // הגדנה, בנות אושויץ, / בנות דכאו, אמורנה: / ראיתן את אהבתי שלי? // ראינו אותה במסע ארוך, / שוב לא לבשה את שמלתה / ואין מסרקות בשערה. // כה יקרה היא לאמה שלה / ולנשיקות שפתי אחיה. / איש לא ראה, איש לא ידע, / עד כמה יפה הייתה. // אמרו, בנות מטהאוזן, / הגדנה, בנות בלזן: / ראיתן את אהבתי שלי? // ראינו אותה קפואה - / בכיכר גדולה, / מספר לה על זרועה הלבנה, / כוכב צהוב רוטט לה על לבה.
קישור לשיר:
http://www.youtube.com/watch?v=SnsjkTRvHWE
בבלוג זה
בכל הבלוגים
