הבלוג של אורי הייטנר

קיומה של רשות שופטת יסוד הוא תנאי הכרחי ליכולת לקיים חברה אנושית. חברה מקימה בתי משפט וממנה שופטים, לא רק כדי להגן על החברה מפני עבריינים ופושעים, אלא גם כדי להגן על חשודים ונאשמים מפני משפט הרחוב, שרבים הסיכויים שלא יהיה משפט צדק, אלא לינץ'. שופטים מלומדים ומנוסים, בקיאים בדיני ראיות ומכירים את החוק על בוריו, דנים במקרה העומד בפניהם בכובד ראש ומכריעים על סמך הראיות. לפעמים הם טועים, אולם האלטרנטיבה של משפט הרחוב – נוראית.

לכן, יש להיזהר בכבודו של בית המשפט, ואף שכמו גוף גם הוא נתון לביקורת, יש להמנע מהתלהמות ומביקורת פופוליסטית על קולת העונש או על זיכוי מחמת הספק ושאר סוגיות המעוררות תדיר ביקורת ציבורית על בית המשפט.

במאמר מוסגר – אני מבחין אבחנה ברורה בין הכרעות בסוגיות משפטיות ובוודאי פליליות, לבין פסיקות בסוגיות ציבוריות ופוליטיות. בסוגיות אלו, אין לשופט כל עדיפות על פני אזרח מן השורה, וניסוח משפטי של דעה פוליטית, אינו הופך את הדעה הפוליטית לאמת משפטית. האקטיביזם המשפטי מבית מדרשו של אהרון ברק פגע בדמוקרטיה ובעיקר במעמדו של בית המשפט ושל שלטון החוק. אני מבכר את הענווה המשפטית, מבית מדרשו של השופט לנדוי, שהלך בשבוע שעבר לעולמו ומבית מדרשה של כלת פרס ישראל רות גביזון.

אך, כאמור, בכל הקשור לפסיקות בית המשפט בסוגיות פליליות, מן הראוי שהציבור יגלה ענווה, ולא ימהר לשפוט את השופטים.

מצד שני, במקום שבו אין אמון בבית המשפט, שלטון החוק מתערער. בית המשפט חייב להבין, שהחלטות הלוקות בחוסר סבירות קיצונית, שאינן מתיישבות עם השכל הישר, מערערות את אמון הציבור בבית המשפט, ולכן הן מסכנות את הדמוקרטיה.

כזאת היא החלטת השופטים לזכות את הנאשמים ברצח אריה קרפ מאשמת הרצח ולהסתפק בהרשעתם בהריגה. כאשר בית המשפט מגדיר את היום כלילה ואת הלילה כיום, עם כל הכבוד לשופטים – השכל הישר לא יקבל זאת. ובמקרה הזה, השכל הישר אינו יכול לקבל את הטענה האבסורדית, שלא היה כאן מקרה של רצח. היה זה לינץ' שסופו ידוע מראש.

יתכן שמבצעי הלינץ' לא קשרו קשר לביצוע רצח. אבל אין המדובר במקרה שבו אדם מכה את רעהו במכת אגרוף ופתאום הלה מתמוטט ומת. גם אין המדובר בקטטה שבה מישהו חש מאוים ובפזיזות שלף סכין והרג שותף אחר לתגרה. כאן מדובר בחבורה גדולה שתקפה ללא כל סיבה אדם בודד, הכתה והכתה ובעטה ולא הרפתה עד שהאדם מת. כל אדם סביר ושפוי צריך היה להבין שהמכות הללו יגרמו למותו של הקורבן. ומבצעי הלינץ' לא הוגדרו כבלתי שפויים וכמי שאינם אחראים למעשיהם.

"אם זה לא רצח – מהו רצח?", היטיבה להגדיר אלמנת הנרצח את הסיטואציה. וכך, במשפט אחד, היא ביטאה את עליונות השכל הישר על פלפול הסרק המשפטי. יש לקוות שערכאת הערעור תשנה את פסק הדין, ובכך תחזק את אמון הציבור בבית המשפט, את שלטון החוק ואת משפט הצדק בישראל.

* BSH