הבלוג של אורי הייטנר

"ערב טוב, אני מדברת עם אורי הייטנר? אני רוצה להזמין אותך להרצות בפנינו על הנושא: מדינת ישראל כמדינה יהודית או כמדינת כל אזרחיה". כדרכי בקודש השבתי בחיוב ללא התלבטות. את דעתי על ניסוח הנושא שמרתי להרצאה עצמה. אילו הגבתי מיד, הייתי קופץ כנשוך נחש: "Objection!". אני מתנגד לעצם הגדרת הנושא.

מה הקפיץ אותי כל כך בכותרת הזאת? מילה אחת, שהיא המשמעות של הכותרת, והיא המעוררת את התנגדותי. המילה היא: "או". למה "או"? למה לא "ו"? מדינה יהודית ומדינת כל אזרחיה? או לפחות, כדי שיהיה מעניין, "ו/או"?

ולמה ה"או" הזאת מרגיזה אותי כל כך? כיוון שהיא מעידה על הצלחתו של שיח שקרי, להשתלט לנו על השפה, על התודעה, עד שאנו כבר לא מרגישים שאנו מאמצים טרמינולוגיה עויינת, המבטאת מסר כל כך בעייתי.

מה עמדתי בסוגיה עליה הוזמנתי להרצות?

אני תומך בכל לבי ברעיון של ישראל כמדינת כל אזרחיה!

ובאותה מידה אני מתנגד בכל תוקף לרעיון של ישראל כ"מדינת כל אזרחיה".

מה זה הפלפול הזה? מה אלה המירכאות הללו, המשנות את הרעיון מן הקצה אל הקצה?

בטרם אשיב על התמיהה – הצהרה נוספת:

מדינת ישראל היא מדינת כל אזרחיה! כן, מדינת ישראל, המדינה היהודית, מדינת הלאום של העם היהודי, היא מדינת כל אזרחיה. וטוב שכך.

לעומת זאת, אם תהיה ישראל "מדינת כל אזרחיה", מדינת ישראל לא תהיה.

עכשיו, אחרי שבלבלתי את הקורא, אני חייב הבהרה. מה ההבדל המהותי כל כך בין מדינת כל אזרחיה, לבין "מדינת כל אזרחיה"? מה הן המירכאות הללו?

כל מדינה ריבונית ודמוקרטית היא מדינתם של כל אזרחיה. ישראל, כמדינה דמוקרטית, שייכת לכל אזרחיה. כבר במגילת העצמאות הובטח שוויון אזרחי "ללא הבדל דת, גזע ומין" (היום, מן הסתם, היינו מחליפים את המילה "מין" ב"מגדר", אבל לפני 63 שנים עוד היה מותר לומר "מין" ואפילו "לגמור" וזה היה פוליטיקלי קורקט...). ואכן, כל אזרחי ישראל, ללא הבדל בין יהודים, ערבים, דרוזים וצ'רקסים; ערבים נוצרים ומוסלמים – כולם נהנים מכל זכויות האדם והאזרח, לכולם הזכות החופשית לבחור ולהיבחר, כולם נהנים מחופש הביטוי, חופש העיתונות, חופש המצפון והדת, חופש ההתארגנות, חופש הקניין וכל החירויות שדמוקרטיה מעניקה לאזרחיה. הוא שאמרתי – ישראל היא מדינתם של כל אזרחיה, טוב שהיא כזאת, ראוי שהיא תמשיך להיות כזו ואין לי צל של ספק שהיא תמשיך להיות כזאת. ישראל היא מדינת כל אזרחיה, חרף העובדה שמיום היווסדה היא נמצאת במלחמת קיום ומתמודדת עם איומים ביטחוניים יומיומיים.

ערביי ישראל, הם הערבים היחידים במזה"ת כולו, החיים במדינה השייכת להם. אין עוד ערבים בכל המרחב שסביבנו, מן המגרב ועד המפרץ הפרסי, שנהנים מן הזכויות האזרחיות מהן נהנים ערביי ישראל. כי ישראל, מדינת הלאום של העם היהודי, היא מדינת כל אזרחיה.

ומהי "מדינת כל אזרחיה", במירכאות? זאת המצאה, שיצאה ממכונת הכביסה של בית המדרש האנטי ציוני, כדי ליצור דה-לגיטימציה לזכות קיומה של המדינה היהודית. זאת סיסמה, שנועדה לטעון את טענת השקר, לפיה כיוון שישראל היא מדינה יהודית, היא אינה מדינת כל אזרחיה. היא נועדה לטעון, שכדי להיות "מדינת כל אזרחיה", כלומר מדינה דמוקרטית, עליה לחדול להיות מדינת הלאום היהודית. זה אותו בית מדרש שהמציא את הביטוי הנואל "אתנוקרטיה" – הטענה שמדינה אינה יכולה להיות יהודית ודמוקרטית, ומאחר וישראל הינה מדינה יהודית, היא בהכרח לא דמוקרטיה כי אם "אתנוקרטיה". זה אותו בית מדרש, או בית חרושת לשקרים, בו הומצא ההגיג, שאחמד טיבי כל כך נהנה ללהגג, על כך ש"ישראל היא מדינה דמוקרטית ליהודים ויהודית לערבים".

בית החרושת לשקרים הזה, הוא הסניף המקומי של תעשיית השקרים הגלובלית המנהלת את מסע הדה-לגיטימציה נגד זכות קיומה של ישראל. ה"נכבאיזם" הוא חלק מאותה תעשיה – קו הייצור של שקר ה"נכבה". אנו נמצאים תחת מתקפת דה-לגיטימציה מתוכננת ומתוחכמת, ומן הראוי שנעבור ממגננה למתקפה; מתקפת אמת. כפי שיש לקעקע את שקר ה"נכבה" (היטיבה לעשות זאת תנועת "אם תרצו" בחוברת "נכבה? חרטא!", אך מן הראוי היה שמדינת ישראל והעם היהודי בתפוצות יתגייסו, ולא יותירו את המלאכה הזאת לקבוצה של סטודנטים שאכפת להם), כך יש לקעקע את שקר ה"או" – או יהודית או דמוקרטית, או יהודית או כל אזרחיה.

משפט הכרזת המדינה במגילת העצמאות, מבהיר שההכרזה היא "בתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית". זכותנו ההיסטורית היא זכותו של העם היהודי על א"י. ומהי "זכותנו הטבעית"? מקובל במשפט הבינלאומי, שזכותו של כל עם להגדרה עצמית במדינת לאום ריבונית עצמאית, היא זכות טבעית, שאינה ניתנת לערעור ואינה ניתנת להפקעה.

כל מי ששולל זכות זו מן העם היהודי, משמעות דבריו היא שהזכות המוקנית לכל עם, אינה מוקנית לעם היהודי, ואך ורק לעם היהודי. מי שטוען זאת הוא אנטישמי וגזען. כל השולל את זכות קיומה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, הוא אנטישמי. לפיכך, אין אנטי ציונות, שאינה אנטישמיות מוסווית. וכל הטיעונים נגד מדינת ישראל כמדינה יהודית, הם תירוצים להסוואת האנטישמיות הזו. כאלו הן הטענות אודות סתירה, כביכול, בין מדינה יהודית ודמוקרטית. איש אינו טוען שמדינה אינה יכולה להיות צרפתית ודמוקרטית. איש אינו טוען שמדינה אינה יכולה להיות מדינת הלאום האיטלקית ומדינת כל אזרחיה. הטענה הזו מופנית אך ורק נגד מדינת הלאום היהודית, ולכן זו טענה אנטישמית.

ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי ומדינת כל אזרחיה; מדינה יהודית ודמוקרטית. ישראל היא מדינת כל אזרחיה – בזכויות הפרט. ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי – בהגדרתה הקולקטיבית, הלאומית.

ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי – בכך שייעודה הוא הבטחת קיומו ושגשוגו של העם היהודי, הבטחת קיומה של היהדות, מימוש זכותו של העם היהודי על א"י, בית לכל יהודי בעולם. מדינה שסמליה, המנונה ודגלה יהודיים, ששפתה עברית, תרבות הרוב שלה -  יהודית, היא מחויבת לחינוך יהודי, היא נושאת באחריות, כולל אחריות ביטחונית, גם לכל יהודי בעולם (לדוגמה, בשבוע שעבר מלאו 20 שנה למבצע שלמה, שבו צה"ל פעל הרחק מגבולות מדינת ישראל, כדי לבטא את היותו צבאה של המדינה היהודית). מדינת ישראל היא מדינתו בפוטנציה של כל יהודי בעולם הבוחר בכך, אולם אך ורק אם הוא בחר בכך ועלה ארצה.

אין כל סתירה בין כל אלה, לבין היותה של ישראל מדינתו של כל אזרח שלה, ללא הבדל דת, גזע ומין.

כל השאר – שקרים. מן הראוי שלא נרגיל את עצמנו לטרמינולוגיה, ליתר דיוק – לג'יבריש הפוסט ציוני הזה, שיסודו שקר, תכליתו שקר, מהותו שקר.

הגיעה העת לעגן את צביונה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית בחוקה.

* "שישי בגולן"