הבלוג של אורי הייטנר

תכנית הרדיו האהובה עליי ביותר, היא "המילה האחרונה", בעיקר בימים בהם משדרים ג'קי לוי ואברי גלעד. בגלי צה"ל, כמובן. אם מוסף חג של אחד העיתונים יפנה אליי שאלון בנוסח: מהן חמש תכניות הרדיו שתיקח איתך לאי בודד?, אוסיף עליה ללא היסוס את "סופשבוע זוגי" עם ידידיה מאיר וסיוון רהב מאיר, את "בילוי נעים" עם מולי שפירא, את "חיים של אחרים" עם ערן סבאג, והנה 80% מהתכניות הן גל"ציות. אני פותח את המאמר בהקדמה זו כדי להמחיש את העובדה, שהתנגדותי העקרונית לתחנת שידור צבאית, אינה נובעת מגישה עוינת לגל"צ. נהפוך הוא, גישתי היא למרות אהבתי הרבה לתחנה זו.

כשאהוד ברק מונה לרמטכ"ל, הוא הצהיר ש"מה שלא יורה – יקוצץ" וכיוון את דבריו בעיקר לגלי צה"ל. אמר. הוא גם הבטיח צבא קטן וחכם. הוא הבטיח עוד כמה הבטחות, גם בתפקידיו הפוליטיים. אבל הוא צדק. הוא צדק, בהגדרה מדויקת לשם מה קיים צה"ל, ובמשתמע מכך – לשם מה הוא אינו קיים. נקודת המוצא של ברק הייתה תקציבית – אין כל סיבה המצדיקה הקצאת מרכיב משמעותי מתקציב הביטחון של המדינה למטרה שאינה משרתת את הביטחון, ואינה קשורה כלל לביטחון.

הוא צדק, אך הבעיה העיקרית אינה תקציבית, אלא עקרונית – האם יש מקום לתחנת שידור צבאית במדינה דמוקרטית? אני סבור שאם מדובר בתחנת שידור של ממש, שמרכיב מרכזי בתוכה הוא אקטואליה, התשובה היא שלילית. אין כל הצדקה לכך שתחנת שידור חופשית, המשדרת אקטואליה, תהיה כפופה לצבא. במקרה כזה, יקרה בהכרח אחד מהשנים – או שלא תהיה זו תחנת שידור פתוחה ודמוקרטית, או שלא תהיה זו תחנה צבאית. אין מקום לשידור פתוח בפקודה. אולם אם השידור אינו בפקודה, אינו שופרו של דובר צה"ל, איזו סיבה מצדיקה את קיומו דווקא במסגרת צה"ל? מדוע הכתבים הצעירים של התחנה צריכים להיות חיילים במדים? מדוע יש לממן אותו מתקציב הביטחון?

מראיין בתכנית חדשות צריך להיות מסוגל לשאול שאלות קשות את הרמטכ"ל ואלופי צה"ל ואת הדרג המדיני הממונה על הצבא. איך הוא יעשה כן כחייל? ואם הוא עושה כן כחייל, האם זה ראוי, מבחינת ההיררכיה שהצבא חייב להתבסס עליה?

בעת אירועי המשט, גל"צ דיווחו "כל הזמן" על "פעילי השלום" הנאבקים בחיילי צה"ל. גם בתחנה אזרחית זהו דיווח עקום. אבל בתחנתו של צה"ל?

בעיניי, גלי צה"ל, עם כל אהבתי אליה, היא אבסורד. אין כל סיבה שחיילים המתגייסים לצה"ל ישרתו כעיתונאים בתחנת רדיו חופשית. יש למצוא פתרון אחר לתחנה.

יש לאזרח את גל"צ. יש לחזק את השידור הציבורי האזרחי, ולהוסיף אליו את גל"צ, שתהיה כפופה לרשות ציבורית לא פוליטית, על פי חוק מיוחד שיש לחוקק.

עשרים שנה חלפו מאז הצהרתו המפורסמת של אהוד ברק, הרמטכ"ל הצעיר. היום, כשר הביטחון, ראוי שהוא יקדם את יישומה. פיטורי מפקד התחנה אינה צעד בכיוון הנכון, כיוון שהבעיה אינה נובעת מזהותו של מפקד זה או אחר. להיפך, במבחן התוצאה גל"צ היא תחנה מצוינת, וחזקה על יצחק טוניק, שהוא מפקד ועורך מוכשר ומוצלח. ודאי שאופן הפיטורין, הכל כך ברקי, ראוי לכל גינוי. הדבר החיובי היחיד בצעדו של ברק, הוא הצגת האבסורד שבתחנת שידור הכפופה לשר הביטחון, שיכול להדיח בפקודה את העורך הראשי. אולי צעדו של ברק יפתח דיון ציבורי, על מקומה של התחנה הצבאית בעולם התקשורת הישראלי. 

* "ישראל היום"