הבלוג של אורי הייטנר

לימוד במנהלת הגולן 26.5.11

בעיצומם של ימי העומר, שבעת השבועות בין פסח (מהחל חרמש בקמה) ועד שבועות. ימים עם משמעות חקלאית ורוחנית (מגאולה פיסית לרוחנית). המצווה – לספור. מנהגי אבלות: עד ל"ג בעומר / הפסקה בל"ג בעומר והמשך עד שבועות. אות אבל על מותם של 24,000 תלמידי רבי עקיבא.

ש. ל"ג בעומר: שלושה גיבורים? בר כוכבא, רשב"י, ר' עקיבא. נעסוק בדמותו של רבי עקיבא. החוט המקשר בין בר כוכבא לרשב"י. בר כוכבא – ארציות, כוח, צבא. רשב"י – רוחניות מוחלטת, פרישות, 12 השנים במנהרה. ניתוק. ר"ע – חיבור בין מעשיות ורוחניות. שותף להנהגת המרד, מורו ורבו של רשב"י.

כמה קווים לדמותו: מאה 1-2 לספה"נ. דור שלישי לתנאים. המנהיג הרוחני של מרד בר כוכבא - הגדיר אותו כמשיח (שנוי מאוד במחלוקת) ומינה עצמו לנושא כליו. ערך מסע ארוך בתפוצות לגיוס משאבים למרד. הורה לתלמידיו להשתתף במערכה. מעשה ברבי עקיבא וגו' – מסורת שזה תכנון המרד. מעשרת הרוגי המלכות. מת על קידוש השם בערב יום כיפור 136 לספירה – מת בעינויים בעוון לימוד תורה. על פי המסורת, בגיל 120. כלל מפתח: "ואהבת לרעך כמוך" – (ה)כלל (ה)גדול בתורה.

1. אמרו: שנים-עשר אלף זוגות תלמידים היו לו לר' עקיבא מגבת עד אנטיפטרוס וכולם מתו בפרק אחד, מפני שלא נהגו כבוד זה לזה. והיה העולם שמם, עד שבא רבי עקיבא אצל רבותינו שבדרום ולימד תורה לר' מאיר ור' יהודה ור' יוסי ור' שמעון ור' אלעזר בן שמוע. אמר להם: ראשונים לא מתו אלא מפני שהייתה עינם צרה בתורה זה לזה – תנו דעתכם שלא תעשו כמעשיהם. עמדו ומלאו כל ארץ ישראל תורה.

(גירסת ספר האגדה עמ' מ' קסב, ע"פ: יבמות סב ע"ב, ב"ר סא ע"ב, קה"ר יא).

"בדרום" = הר חברון. ייחודי בסיפור – תלמידי ישיבה נלחמים. ישיבת ההסדר הראשונה. חיבור בין רוח לחומר, קודש וחול. לא אליטה מתבדלת, ממיתה עצמה באוהלה של תורה. מודל לציונות הדתית – בני"ע. תורה ועבודה. צבא ומדינה.

ש. מה המסר של הסיפור? מדובר בגדולי התורה + מסירות אין קץ לא"י. אבל יחסי אנוש, בין אדם לחברו, קודמים. מפעל חייו של ר' עקיבא קרס – כל עולם התורה. גייס כוחו לשיקום עולם התורה מחדש (האתוס החרדי של אחרי השואה), דרך חמשת תלמידיו. הלקח של ר' עקיבא – הדגש על בין אדם לחברו. עינם צרה = קוצו של יו"ד. לא "מרבים שלום בעולם". בין אדם לחברו קודם לגדלות בתורה למסירות לא"י. הכלל הגדול – ואהבת לרעך כמוך.

* יסוד התושב"ע (משה – יסוד תורה שבכתב). הוזכר 1,500 פעם בתלמוד. כלל הלכתי – אם יש מחלוקת וההכרעה אינה ברורה, הכרעה לפי ר"ע.

ביאורים: כתרים לאותיות, קוץ וקוץ - שעטנז גץ.

2. אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שעלה משה למרום מצאו להקדוש ברוך הוא שיושב וקושר כתרים לאותיות. אמר לפניו: ריבונו של עולם, מי מעכב על ידך? אמר לו: אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו, שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות. אמר לפניו: ריבונו של עולם, הראהו לי. אמר לו חזור לאחורך. הלך וישב בסוף שמונה שורות ולא היה יודע מה הן אומרים. תשש כוחו. כיון שהגיע לדבר אחד אמרו לו תלמידיו: רבי מנין לך? אמר להן: הלכה למשה מסיני, נתיישבה דעתו. חזר ובא לפני הקדוש ברוך הוא אמר לפניו: ריבונו של עולם יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי. אמר לו: שתוק! כך עלה במחשבה לפני. אמר לו: ריבונו של עלום, הראיתני תורתו, הראינו שכרו. אמר לו: חזור לאחורך. חזר לאחוריו. ראה ששוקלין בשרו במקולין. אמר לפניו: ריבונו של עולם – זו תורה וזה שכרה?! אמר לו: שתוק! כך עלה במחשבה לפניי.        

ש. מה המסרים של הסיפור? א. כל דור רשאי לדרוש. תורה למשה – לפי הבנת הדורש בדורו. כון לימינו. ב. תורת משה – חוקים ומצוות בלבד.תושב"ע – מדרש ולימוד. פלפול. ערך לימוד תורה. תלמידי חכמים. ג. אדם אינו יכול להבין את הגיון הבורא. ד. זו תורה וזו שכרה – לימוד תורה לשמה, ללא שכר לצדה.

3. ארבעה נכנסו לפרדס בן עזאי ובן זומא אחר ורבי עקיבה. אחד הציץ ומת אחד הציץ ונפגע אחד הציץ וקיצץ בנטיעות ואחד עלה בשלום וירד בשלום. בן עזאי הציץ ומת ... בן זומא הציץ ונפגע ... אלישע הציץ וקיצץ בנטיעות ... רבי עקיבה עלה בשלום וירד בשלום.

(מסכת חגיגה, ב, ב).

פרדס = פשט, רמז, דרש, סוד. סוד = תורת הנסתר. הקבלה. הפרדס – החיבור בין ההלכה, האגדה והנסתר. הציץ ונפגע = איבד את שפיותו. קיצץ בנטיעות = כפר בעיקר, עבר על דתו ועל דעתו. רק לר' עקיבא היכולת לחבר בין הנגלה לנסתר. מורהו הגדול של אבי תורת הסוד – רשב"י לצד היותו איש הלכה מובהק. לא מאבד את הראש בנסתר. רק יחידי סגולה יוצאים בשלום. והיום? זילות הקבלה. קבלה בגרוש. מגיה וכו'.

4. וכבר היו רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא מהלכין בדרך, ושמעו קול המונה של רומי מפלטה [בריחוק] מאה ועשרים מיל, והתחילו בוכין ורבי עקיבא משחק. אמרו לו: מפני מה אתה משחק? אמר להם: ואתם, מפני מה אתם בוכים? אמרו לו: הללו כושיים שמשתחווים לעצבים ומקטרים לעבודת כוכבים יושבין בטח והשקט, ואנו, בית הדום רגלי אלוהינו שרוף באש, ולא נבכה? אמר להן: לכך אני מצחק; ומה לעוברי רצונו כך, לעושי רצונו על אחת כמה וכמה.

שוב פעם אחת היו עולין לירושלים. כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם. כיון שהגיעו להר הבית, ראו שועל שיצא מבית קודשי הקדשים. התחילו הן בוכין ור' עקיבא מצחק. אמרו לו: מפני מה אתה מצחק? אמר להן: מפני מה אתם בוכים? אמרו לו: מקום שכתבו בו "והזר הקרב יומת" ועכשיו שועלים הלכו בו, ולא נבכה? אמר להן: לכך אני מצחק, דכתיב: ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו". וכי מה עניין אוריה אצל זכריה? אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני! אלא, תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה. באוריה כתיב: לכן בגללכם ציון שדה תחרש" (מיכה ג'). בזכריה כתיב 'עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם'... עכשיו, שנתקיימה נבואתו של אוריה, בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת.

בלשון הזה אמרו לו: עקיבא ניחמתנו, עקיבא ניחמתנו.

(מכות כד ע"א)

מסרים: יכולת נבואית. נביא אינו מגלה עתידות, אלא מי שיש לו יכולת לראות בעד המציאות את ההתפתחות הנובעת ממנה, לטוב ולרע. היכולת לתת ביטוי מילולי ליכולת ראיה רחוקת טווח. הרב קוק: "הרואה הגדול" (והוא עצמו קיבל את הכינוי הרוא"ה).

טכניקת המדרש – חיבור פסוקים שונים כדי למצוא סימוכין למסר. המסר: לא להתייאש מהחורבן. להאמין שפשר לשנות. שננצח. מסר מנחם. "ניחמתנו" – פעמיים. חורבן גדול, נחמה גדולה. "נחמו נחמו עמי". היכולת של ר' עקיבא לחבר חורבן ובנין. החורבנות – עונש על חטאינו. אם נהיה ראויים – נזכה לגאולה ובניין בית שלישי.

איך עלה לגדולה? השמעת שירה של דליה רביקוביץ' (רבקה זוהר).

5. ר' עקיבא היה רועה של בן כלבא שבוע. ראתה אותו בתו שהיה צנוע ומעולה. אמרה לו: אם מתקדשת אני לך, הולך אתה לבית המדרש? אמר לה, הן. התקדשה לו בצנעה ושילחה אותו. שמע אביה, הוציא אותה מביתו והדירה הנאה מנכסיו. הלך (ר' עקיבא) ישב שתים עשרה שנה בבית המדרש. כשבא הביא עמו שנים עשר אלפי תלמידים. שמע (ר' עקיבא) זקן אחד שאומר לה: עד כמה את מתהלכת אלמנות חיים? אמרה לו: אם הוא מציית לי, ישב שתים עשרה שנים אחרות. אמר (ר' עקיבא), ברשות אני עושה. חזר, הלך וישב שתים עשרה שנים אחרות בבית המדרש. כשבא הביא עמו עשרים וארבעה אלפי תלמידים. שמעה אשתו, הייתה יוצאת לקראתו. אמרו לה השכנות: שאלי כלים, לבשי והתכסי. אמרה להם "יודע צדיק נפש בהמתו" (משלי יב: י). כשהגיעה אצלו, נפלה על פניה והייתה מנשקת לו רגלו. היו דוחפים אותה תלמידיו. אמר להם: עזבוה, שלי ושלכם שלה היא. שמע אביה שבא אדם גדול למקום. אמר: אלך אצלו, אפשר יפר נדרי. בא אצלו. אמר לו (ר' עקיבא): על דעת שהוא אדם גדול האם נדרת? אמר לו (האב): אפילו פרק אחד ואפילו הלכה אחת. אמר לו: אני הוא. נפל על פניו ונשקו ברגלו ונתן לו מחצית ממונו.

(ע"פ כתובות דף סב עב' )

התרת הנדר – סוגיה משפטית מורכבת ומסובכת. הפתרון של ר' עקיבא: כמו היפנוזה. להחזיר פסיכלוגית לרגע הנדר, כדי להתיר אותו.

מותו של ר' עקיבא:

6. בשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה זמן קריאת שמע היה, והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל, והיה מקבל עליו עול מלכות שמים. אמרו לו תלמידיו: רבנו, עד כאן? אמר להם: כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה - בכל נפשך - אפילו נוטל את נשמתך - אמרתי: מתי יבוא לידי ואקיימנו? ועכשיו, שבא לידי לא אקיימנו? היה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד... אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: זו תורה וזו שכרה?... יצתה בת קול ואמרה: אשריך רבי עקיבא שאתה מזומן לחיי העולם הבא.

(ברכות, סא, ב).

דמותו בימינו: ציונות דתית (תורה / צבא / עבודה), חרדים (שיקום עולם התורה), הציונות החילונית (טשרניחובסקי "אומרים ישנה ארץ". מבשר האקטיביזם הלאומי: "אתה המכבי").