הבלוג של אורי הייטנר

תמונה מן הימים הקשים של מתקפת הטרור הקרויה בכיבוסית "האינתיפאדה השניה", חרוטה היטב בזיכרוני. באותם ימים, מידי יום התבצעו פיגועי התאבדות בערי ישראל. אוטובוסים התפוצצו, מסעדות וקניונים. דם והרג והרס היו מנת חלקנו, כמעט מידי יום ביומו.

ובאחד הימים האלה, ראינו בטלוויזיה את מנהיג מתקפת הטרור יאסר ערפאת עומד מול המון פלשתינאי מוסת וצורח שוב ושוב ושוב: "מיליון שאהידים בדרך לירושלים, מיליון שאהידים בדרך לירושלים". והקהל המשולהב מריע. ערפאת צרח את קריאת הקרב תוך שהוא מניף את ידו באוויר. ובתוך ידו שלובה ידו של האיש שעמד לצדו. היה זה אחמד טיבי.

כמעט עשר שנים חלפו מאז, אך אחמד טיבי לא שינה כהוא זה את עמדותיו. ובמוצאי שבת שעברה, נאם אחמד טיבי בהפגנה שבין החתומים עליה ... מפלגת העבודה.

מפלגת העבודה הפגינה בת"א יחד עם אחמד טיבי ועם חד"ש. חד"ש היא מפלגה שיש לה אמא ויש לה סבתא. אמא של חד"ש (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון) היא רק"ח (הרשימה הקומוניסטית החדשה). סבתא של חד"ש היא מופ"ס.

לפני 90 שנה אירעו מאורעות תרפ"א (1921) – ההתנפלות השניה (הראשונה הייתה ב-1920) של ערביי א"י על היישוב היהודי. במאורעות נרצחו 47 יהודים ובתוכם הסופר יוסף חיים ברנר וחבריו, נפצעו 140 ונעקרו מיפו 9,000 מתוך 16,000 תושביה היהודים. המאורעות הללו החלו בהתנגשות אלימה בין מפגיני ה-1 במאי של מופ"ס לבין מפגיני ה-1 במאי של אחדות העבודה. המופ"סים הסיתו את הערבים נגד הציונים לפני ובמהלך המאורעות. האם ניתן להעלות על הדעת את ראשי אחדות העבודה – בן גוריון, ברל כצנלסון, יצחק בן צבי, יצחק טבנקין וחבריהם, מפגינים יחד עם המופ"סים?

ממופ"ס ועד חד"ש לא השתנתה הנימה האנטי ציונית והאנטי ישראלית הקיצונית. כאשר ערב מלחמת ששת הימים ובמהלכה כל הכנסת, כולל מק"י של משה סנה ו"העולם הזה" של אורי אבנרי התאחדו בהסכמה שזו מלחמת מגן, רק"ח תמכה במדינות ערב והאשימה את ישראל בתוקפנות. כאשר הכנסת כולה התאחדה בגינוי הטבח במינכן ב-1972 רק"ח הצביעה נגד. כאשר הכנסת כולה התאחדה בישיבה חגיגית לאחר מבצע אנטבה (1976), רק"ח גינתה את התוקפנות הישראלית והפגיעה בריבונותה של אוגנדה. שנה לאחר מכן, בבחירות 1977, רק"ח הופיעה כחד"ש, אך לא היה בדרכה כל חדש. ועד היום אין כל חדש בדרכה. עד היום, תמיד, תמיד – חד"ש נגד ישראל ובעד אויביה. תמיד, כאשר חיילי צה"ל נלחמים, חד"ש תומכת באויב. מישהו יכול לתאר לעצמו את יגאל אלון או את יצחק רבין מפגינים יחד עם חד"ש?

מה קרה למפלגת העבודה? איזו התדרדרות מוסרית וערכית של המפלגה האבודה הזאת?

הלילה שבו מפלגת העבודה הפגינה בעד נסיגה לקווי 49' (כלומר עקירת היישובים שהיא ותנועות ההתיישבות שלה הקימו בבקעת הירדן, למשל) יחד עם חד"ש ואחמד טיבי, הוא לילה מר בתולדותיה של תנועת העבודה הציונית. הרבה עצמות התהפכו בכינרת, בעין חרוד, בשדה בוקר ובהר הרצל בלילה זה.

* "ידיעות הקיבוץ"