לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הבלוג של אורי הייטנר

מאמרים בנושאי פוליטיקה, חברה, תרבות, יהדות וציונות. אורי הייטנר, חבר קיבוץ אורטל, איש חינוך ופובליציסט

כינוי:  הייטנר

מין: זכר





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


6/2011

ברכת השיתופניק


השבוע יתכנס כנס היסוד של זרם "הקיבוץ המתחדש" בתנועה הקיבוצית. קראתי את תכנית הכנס, ודבר מה חסר לי בו – לא הייתה בו ברכת הזרם השיתופי.

 

כן, אני יודע, אני נשמע הזוי. הרי שני הזרמים צהובים זה לזה, עוינים זה את זה, תהום אידיאולוגית פעורה ביניהם. ואף על פי כן...

 

אני סבור שהגיע זמן שלום.

 

כשמוקי צור כיהן כמזכיר התק"ם, גער בו יעקב גדיש ז"ל, על שאינו מנהיג אלא אפסנאי. למה אפסנאי? כי מה שחשוב לאפסנאי הוא להחזיר את כל הציוד למחסן, ומה שחשוב למוקי הוא לסיים את הקדנציה כשכל הקיבוצים בתנועה. ובמילים אחרות – כמנהיג היה עליו לסלק מן התנועה כל קיבוץ סורר, שסטה מן הדרך הקיבוצית. מוקי צדק וטוב שכל הקיבוצים נשארו בתנועה (ושאפיזודת סילוק עין זיוון מן התנועה לא התממשה). הגיעה השעה להשלים עם כך שיש שני זרמים בתנועה, ולטפח דו קיום בשלום בין שניהם, ובעיקר – לחפש, למצוא ולבנות את המשותף ביניהם. בהתאגדות הקיבוצים "המתחדשים" (איני מקבל את המושג היומרני), אני רואה חיוב וצעד שעשוי לקדם את היכולת לממש זאת. הדבר חיוני גם כיוון שהמחלוקת אינה רק בין קיבוצים שיתופיים ודיפרנציאליים, אלא בין חברים בעלי דעות שונות בכל אחד משני סוגי הקיבוצים.

 

כדי להתפרק מנכסים אין צורך בהתאגדות, אין צורך בזרם. אין משמעות לזרם האומר רק מה לא. את אלה יכול כל קיבוץ לעשות בעצמו. כאשר אותם קיבוצים מתאגדים, יש כאן אמירה שהם מבקשים להגדיר - מה כן? מה מאפיין אותם, מה עושה אותם שונים מהסביבה, אלטרנטיבה לחברה הישראלית?

 

אם לא כן, לשם מה ההתאגדות? להגן על זכויותיהם של הקיבוצים הנ"ל בתנועה? הם כבר מזמן הרוב, אצלם הכוח ואין צורך בכך. לחדד את ההבדל בינם לבין הקיבוץ השיתופי? מצטער, זה כבר לא אקטואלי. אלו מלחמות העבר. כדי לעסוק בזכויות ואינטרסים מול גורמי המדינה? זה לא מספיק ולא יחזיק מים. אני רואה בהתאגדות הזאת, או לפחות מקווה לראות בהתאגדות הזאת, רצון להיות תנועה, להיות חלק מהתנועה, רצון לגבש אידיאולוגיה משותפת.

 

אחרי השלב של התפרקות מהדרך הקודמת, מה הלאה? האם הקיבוץ הדיפרנציאלי מעוניין להתמזג בסביבתו, לאבד כל צבע וייחוד ולא להשאיר כל חותם? האם הוא נטש את כל ערכי הקיבוץ?

 

או אולי, יש לו זיקה ולחבריו זיקה לרעיון הקיבוצי והוא מחפש דרך חדשה למימוש חלקי של אותם הרעיונות? אולי בכל זאת, אחרי ההפרטה, הקיבוצים המופרטים, או לפחות חלקם, מחפשים את הדרך להיות חלופה של צדק חברתי, ערבות הדדית וקהילתיות? אולי הם רוצים בכל זאת לשמור על סממנים של שיתוף, גם אם נמוך מאשר בקיבוץ השיתופי? אולי גם אם הם ויתרו על חזון השוויון, הם אינם מעוניינים בפערים קיצוניים, באי-שוויון עמוק? אולי הם מחפשים את הדרך לקיים דמוקרטיה קהילתית, לשמר את האסיפה, לחזק את חיי התרבות ואת היצירה התרבותית?

 

ברכתי, כשיתופניק, להתאגדות החדשה היא, שאכן – זו תהיה תכלית הקמתה. או אז, לא יהיה זה קבל"ש (קיבוץ לשעבר), אלא קיבוץ מתחדש.

 

* "שווים"

נכתב על ידי הייטנר , 11/6/2011 01:49   בקטגוריות התנועה הקיבוצית, חברה, התיישבות, פוליטיקה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להייטנר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הייטנר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)