הבלוג של אורי הייטנר

בעקבות אירועי ימי ה"נכסבה" למיניהם, קיבלתי הודעה בפייסבוק – קריאה לחרם צרכנים על הכפרים הדרוזים בגולן. היוזמים קראו לא לבקר בכפרים, לא לקנות אצלם, לא לאכול, לא לתייר. להעניש אותם על פעילותם העוינת.

קראתי והשתוממתי. מה קרה? חסרים לנו אויבים? אנחנו צריכים לחפש בכוח אויבים חדשים? לצבוע את הדרוזים בגולן כאויבים?

תושבים במג'דל שמס איימו בתביעה נגד השר לביטחון פנים והמשטרה בעקבות "יום הנכסה". מיד התווספו לידיעה על כך טוקבקים נזעמים, בנוסח: "גם מיידים אבנים על צה"ל ועוד מעיזים לתבוע את המשטרה, חוצפה של ערבים" וכו'. אלא, שאילו קראו ביתר עיון, היו מבינים על מה מתלוננים התושבים – על כך שהמשטרה לא מנעה מתושבי מג'דל שמס להתקרב לגדר הגבול. במילים אחרות, אותם תושבים, תובעים מהמדינה להפעיל אמצעים שימנעו את הפעילות העוינת הזאת. תושבי מג'דל שמס אינם מעוניינים בה.

מי מייצגים את תושבי מג'דל שמס? הצעירים שיידו אבנים או אלה שדורשים מן המשטרה לא לאפשר לאותם צעירים להתקרב לגדר?

אפילו בעיתון "הארץ" נכתב שמתוך 10,000 דרוזים במג'דל שמס יש מאה פרו סורים אקטיביים. נניח שהם טעו. נניח שיש 150 כאלה. האם יש להעניש את 9,850 התושבים האחרים? ומה חטאו תושבי מסעדה, בוקעתא, עין קיניה, שכלל לא היו מעורבים?

יש בתוכנו, כנראה, מי שמחפשים אויבים; אין להם מספיק, כנראה. אבל אם נבחן את התנהגות הדרוזים באירועים האחרונים, המסקנה תהיה הפוכה מזו של הקוראים לחרם.

ביום המחדל, בו הצליחו מסתננים להיכנס לישראל, מרבית תושבי מג'דל שמס, המופתעים, התנערו מהמסתננים והתנכרו להם. חלק מן התושבים הכו מסתננים ליד הגדר כדי להחזירם בכוח לארצם. ברגע שהם הפגינו בתוך מג'דל שמס, היו שהביאו להם אוכל, אך הרוב נמנעו מליצור עמם קשר. ובאירוע ה"נכסה", שהיה מתוכנן וידוע, מעט מאוד מן הדרוזים התפרעו. מה שידרו לנו הדרוזים?

הדרוזים אינם ציונים ואין סיבה שיהיו. הם דרוזים, ומה שמדריך אותם אינו האינטרס שלנו, אלא האינטרס של עדתם. כל עוד אינם בטוחים לחלוטין שישראל מתכוונת להישאר בגולן לצמיתות, הם לא יסכנו את עתידם, במקרה של נסיגה. כל עוד זה המצב, אין להם סיבה להיות לישראלים לכל דבר, כמו אחיהם בגליל ובכרמל, אלא הם ימשיכו לשלם מס שפתיים של תמיכה בסוריה.

אולם מעבר לאותו מס שפתיים – בימים שבהם כל התקשורת העולמית התמקדה בהם, והייתה להם הזדמנות לחשיפה רבתי של גישתם הפרו סורית, כביכול, נמנעו הדרוזים, למעט קומץ קטן, מכל גילוי אנטי ישראלי. עובדה. איני יודע מה יקרה במבחנים הבאים, אם יהיו, אבל לפחות בשני המבחנים הללו מרבית הדרוזים גילו אחריות רבה.

עלינו להעריך ולהוקיר זאת, מאחר ודרך ההימנעות הם שידרו שדר על פיו הם מעדיפים את הדמוקרטיה הישראלית על פני מרחץ הדמים של הרודנות הסורית הטובחת באזרחיה. אדרבא, דווקא כעת עלינו לחזק את הקשר עם הדרוזים, ליצור שיתופי פעולה נוספים בכל התחומים, להגביר את הביקורים אצלם. ובעיקר, אל לנו להתפתות ולא להיסחף אחרי מי שאינם מחמיצים הזדמנות לשלהב את הרוחות, גם כשאין בכך כל סיבה.

* "שישי בגולן"