הבלוג של אורי הייטנר

אין דבר שהשחית את התרבות הישראלית יותר מתכניות הריאליטי בטלוויזיה. מסתבר שהשפעת הזבל הזה אינה רק על האמנות, אלא גם על תרבות חיינו. תרבות הריאליטי מחלחלת לחיינו הציבוריים והפוליטיים. השפל של התופעה, הוא הגימיק הצפוי בסוף השבוע הבא – "פרוייקט גלעד", שבו במשך 24 שעות יכנסו בזה אחר זה 24 סלבריטאים ישראליים, לשעה אחת כל אחד, לתוך צינוק מדומה, כדי לדמות את מה שעובר על גלעד שליט בחמש השנים האחרונות. כל התהליך ישודר בשידור חי באינטרנט, כדוגמת "האח הגדול", ו"ידיעות אחרונות" שמלווה את הגימיק, כבר חוגג על מסחטת הרייטינג; פרוייקט "שבוי נולד" של "ידיעות אחרונות", שבעקבותיו צפויה, מן הסתם, התשובה של "מעריב" - פרוייקט "רוקדים עם חטופים".

איני מצליח לדלות מזיכרוני שפל כזה של חוסר טעם, כמו הגימיק הזה. גימיק של שטיפת מוח, המבוסס על הנחה שהציבור הישראלי אינו מסוגל לחשיבה מופשטת, וכדי שיבין ויגבש דעה, כלומר את הדעה הנכונה, הוא צריך להציץ לסלבריטאים המדמים את החיים בצינוק של גלעד שליט. במקום דיון ענייני על נושא מורכב כל כך, שההשלכות הערכיות והמוסריות של כל החלטה בנוגע אליו עמוקות מאוד – גימיק זול, מפגן של רדידות ושטחיות, פורנוגרפיה של הפוליטיקה.    

כדאי לזכור – גלעד שליט אינו שבוי במרתפי ממשלת ישראל. הן ממשלת נתניהו והן ממשלת אולמרט, הרחיקו לכת בנכונות לעסקת חליפין שאפס קצה כלל לא הייתה עולה לדיון באף מדינה אחרת בעולם. אולם ככל שהממשלות היו מוכנות לעסקה קשה, הן לא הסכימו לשלם כל מחיר, והרי מדובר במחיר דמים כבד, של אנשים שדמם אינו סמוק פחות מדמו של גלעד שליט, אף שאיננו מכירים אותם באופן אישי ואיש אינו יודע מי הם יהיו. אולם כמו בתהליך המדיני – ככל ישראל מוותרת יותר והאויב מקשיח את עמדותיו, הביקורת היא על ישראל, שאינה מוכנה להיכנע למלוא דרישותיו של הצד השני. לנוכח הלחץ הציבורי הזה על ישראל, אין כל סיכוי שחמאס יגמיש כהוא זה את עמדתו, וכך דווקא הלחץ הזה הוא גורם המאריך את שביו של גלעד ואת סבלו.

מן הראוי שהמאבק הציבורי יופנה לכיוון אחר – להפעלת לחץ על חמאס שיביא להתגמשותו. דוגמה לכך היא סוגיית המחבלים הכלואים בישראל. רק לאחרונה התוודענו לתנאים המצוינים שבהם מצויים המחבלים – ארוחות השחיתות, החגיגות, הקשר עם העולם החיצון באמצעי התקשורת השונים. שלילת חירות היא עונש כבד, ואין להוסיף עליה ענישה נוספת של תנאי מאסר קשים. במצב נורמאלי, לא הייתי שולל את התנאים הטובים של המחבלים הכלואים ואף הייתי מציע למנף עובדה זאת להסברה, להצגת ההומאניות של ישראל, שאין לה אח ורע בעולם. אולם כל זה לא רלוונטי כאשר חייל ישראל שבוי בידי חמאס כבר חמש שנים, ופושעי המלחמה הללו אינם מאפשרים אפילו לנציגי הצלב האדום לבקר אותו. כל עוד זה המצב, יש להרע מאוד את תנאי הכליאה של המחבלים האסורים ולשלול לחלוטין כל ביקור אצלם, עד שיותר לבקר את שליט.

על כך ראוי לנהל מאבק ציבורי. אבל אצלנו קל יותר לדרוש מממשלת ישראל כניעה. קל יותר להימנע מדיון עומק, ולהישאר ברמת הסיסמאות הפלקטיות, כאילו המחלוקת היא בין מי שתומכים בשחרורו של גלעד שליט למי שמתנגדים לשחרור. הגימיק המתוכנן מוריד את הדיון הזה לתת רמה חסרת תקדים. מחוללי הגימיק הזה ומשתתפיו ראויים לבוז.

* "ישראל היום"