הבלוג של אורי הייטנר

שני מסרים מרכזיים מעביר ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט בעדותו בבית המשפט. האחד, הוא טענת הקשר להפלת ראש ממשלה נבחר ומכהן.

יכולנו היום להיות ביחסי שלום עם הפלשתינאים, עם סוריה, על כל העולם הערבי; שלום קוסמי, הנביא ישעיהו כמעט יצא מקברו ללחוץ את ידו של האיש שהגשים את נבואתו. אולמרט היה במרחק נגיעה... ואז חברו נגדו מבקר המדינה, המשטרה והפרקליטות, תפרו לו תיק, גרמו להדחתו מהתפקיד, וכך החמצנו את השלום המיוחל. אני תמה, האם אדם חכם ומוכשר כאולמרט באמת חושב שבית המשפט הוא קהל אוהדים שניתן למכור לו סיפורים דמגוגיים כאלה.

מעניין לא פחות המסר השני של אולמרט – מסר ה"אכלו לי, שתו לי". יכול להיות, אומר אולמרט, שנעשו כמה טעויות, שהיו כמה מעידות, שנעשו דברים שלא יעשו, יכול להיות. אבל אני לא ידעתי. אני לא מתעסק בדברים הקטנים האלה. אני מנהל מדינה, מנהל עיר, מנהל משרד ממשלתי, אתם באמת הייתם רוצים שאתפנה כדי להתעסק בכרטיסי הטיסה שלי, בחשבונות הבנק שלי, בהלוואות שקיבלתי?!

ופתאום האנשים שצעדו עמו ושרתו אותו נאמנה לאורך עשרות שנים, עומדים להישכב על הגדר כדי לחלץ אותם. זה לא הוא, זה הם. זאת שולה זקן, זה אורי מסר. מה פתאום אהוד אולמרט? הוא מתעסק ב"פֶּצֶ'ה מֶצֶ'ה" האלה? הוא מלכלך את ידיו ב"גועל נפש"?

וכמו שעמרי שרון התנדב לשכב על הגדר למען אביו ולשבת בכלא תחתיו, כך מיועדים נאמניו של אולמרט לשמש בתפקיד זה למענו. וכך הוא העיד בבית המשפט, לקרוא ולא להאמין: "אורי מסר אמר שראה את החוויה הקשה שעברה עליי במשפט של חשבוניות הליכוד. הוא אמר לי: חשוב שתיבחר לראשות העיר עוד פעם, אתה עושה דברים טובים, אני מאוד מעריך אותם, אני רוצה לשחרר אותך לחלוטין מכל ענייני הכספים של הקמפיין, אני אעסוק בזה, אני לוקח אחריות מלאה על העניין, אתה תהיה רגוע ושלו ותדע שזה בידיים נאמנות... מסר חיפש איך לפתור את המצוקה והוא הרגיש שהוא לא יכול לשתף אותי, אני מאוד אוהב את אורי. אני חושב שהוא נהג כלפיי בצורה מאד הוגנת, אבל אני חושב שאורי, מתוך הרצון הטוב הזה, נקלע לפינות שהוא לא רוצה להיות בהן, ואלי הוא עשה כמה שגיאות".

כדאי לנסות להבין את מהות דבריו של אולמרט. אכן, אין לנו, האזרחים, עניין שראש הממשלה או ראש העיר יקדיש את עתותיו לענייניו הפרטיים ואף לא לענייני הכספים השוטפים של קמפיין הבחירות שלהם. טוב שאחרים יעשו זאת בעבורם. לא בכדי, סלדנו משיחת הטלפון של הרמטכ"ל לפקיד הבנק שלו סמוך להחלטה על פרוץ מלחמת לבנון השניה.

כל זה טוב ויפה, כל עוד הכל מתנהל כשורה. ואפילו אם פה ושם הייתה מעידה קטנה, מדובר בבני אדם, לא במלאכים. אבל כאשר במשך שנים משתרך אחרי אולמרט שובל סמיך של חשדות, של אי סדרים, של חוסר תקינות, של ריח שחיתות, של רדיפת בצע, של טובות הנאה... אי אפשר לקבל זאת. כאן, האחריות השילוחית היא מוחלטת.

האם אכן אולמרט לא עסק באופן אישי בעניינים הכספיים? יתכן מאוד. השאלה היא מה היה השדר שלו. אילו שידר למקורביו בבירור, שהוא סומך עליהם שיפעלו רק על פי חוק, רק בדרכי יושר, רק בהגינות, כך הם היו נוהגים. והאמת היא שיש אנשים שכלל לא צריכים לומר זאת, ברור לכל הסובב אותם שזאת דרכם וזאת כוונתם.

במקרה זה, סביר יותר שנשמע מסר: "אהוד, נושא הכספים – עליי. בנושא הזה אל תשאל שאלות, אל תדע כלום. יותר טוב שלא תדע. סמוך". או אולי אף: "אורי, שולה – בנושא הכספים תעשו מה שאתם מבינים. העיקר שתקפידו שאני לא אדע את מה שמוטב שלא אדע".