הבלוג של אורי הייטנר

כן היו הדברים מעולם

פינתי השבועית ברדיו "אורנים", 4.7.11

את הפינה היום אני מקדיש לזכרו של חמי, אריק שליין, במלאת שנתיים למותו.

אריק נולד, חי ומת בנהלל. נולד חי ומת בשדה. חלומו היה למות בשדה, ביום עבודה, ואכן – בשדה הוא נפצע קשה בתאונת עבודה, בגיל 80, וכעבור שבועיים נפטר.

אריק בשבילי הוא התגלמות המושג מלח הארץ – חקלאי בכל רמ"ח ושס"ה, לוחם – בגדוד הקומנדו בפיקודו של דיין במלחמת העצמאות וביחידה 101 אליה חזר במיוחד לשירות קבע, אמן – פסל, צייר ונגן מפוחית, רוכב על סוסים וסבא נפלא, שהשפיע עמוקות על עיצוב דמותם של כל נכדיו.

ביום בו נפצע, לגמרי במקרה, הוקרן בערוץ השני הסרט "אדמה" המתאר שלושה נהללים, בני מחזור אחד, והוא ביניהם. בסרט, שזכה בפרס הצילום בפסטיבל דוקו-אביב, באה לידי ביטוי הייחודיות שלו כאיש האדמה, שעבודת האדמה היא מרכז עולמו וחייו. דב אלבוים ראיין אותו לתכנית הטלוויזיה "חוצה ישראל" וגם בה העביר את המסר החקלאי וסיים בנגינת המפוחית. אולם הוא מאוד לא אהב את הכותרת שניתנה לתמונה גדולה ויפה שלו בתערוכת קק"ל – "החקלאי האחרון", כיוון שהוא סירב בתוקף לאבד את האמונה בעתיד החקלאות. על קברו חקקנו את הכתובת: "איש האדמה".

בדברי ההספד שנשאתי בהלווייתו, ציטטתי, בין השאר, מן השיר שנשמע היום ואותו אני מקדיש לזכר אריק. המשוררת תרצה אתר משוחחת עם המשוררת רחל. "ואולי לא היו הדברים מעולם"? תוהה רחל בייאושה, כשהיא נזכרת בימיה הגדולים בדגניה. "ואולי מעולם לא השכמתי עם שחר לגן, לעבדו בזיעת אפיו?" תרצה אתר משיבה לה מקץ עשרות שנים: "כן, היו הדברים מעולם, היו בני אדם של ימי בראשית, היו ועודם". והיא מסיימת את השיר בדברה על אלה שהלכו ולא שבו / כשיר וכתפילה ... עם גשמי היורה, ותקיעת השופר ודמעת הזורעים הגדולה".

את השיר היא כתבה על חלוצי העליה השניה והשלישית, אך בעיניי הוא מתאים בהחלט לתאר את דור תש"ח, מגש הכסף שעליו ניתנה מדינת היהודים. הדור של אריק שליין.

לחן נפלא של סשה ארגוב, שרק מתי כספי יכול לשיר כל כך יפה ומדויק.

כן היו, כן היו הדברים מעולם /  כן היו / היו בני אדם, של ימי בראשית / היו - ועודם. // היו בכנרת, היו במדבר / ועודם גם בקרן סמטה של פרבר / ועודם בגבולות עשנים ורחוקים / גם בהם יסופר וידובר / גם עליהם עוד יושר. // דברים ששכחנו והם צוללים / ילדים במחבוא, נערים זוחלים, / גדרות תיל עוטפות שכחה וצללים / רק בעומק הלב עוד נותרו / עוז הנפש / ועוד משהו. // והיו שהלכו ולא שבו / כשיר וכתפילה / לא ילכו בשבילייך, רק ישוטו עלייך / עם רוח סוף הקיץ הקלה / עם גשמי היורה / ותקיעת השופר / ודמעת הזורעים הגדולה.