הבלוג של אורי הייטנר

למה צחקה מיכל / נעמי שמר (הגשש החיוור)

פינתי השבועית ברדיו "אורנים", 11.7.11

בשבת, לפני יומיים, מלאו 7 שנים למותה של נעמי שמר. תחנות הרדיו ציינו את האירוע לפני כשבועיים, לפי התאריך הלועזי. מעבר לעובדה שבאופן כללי אני נוהג לציין תאריכים אלה על פי התאריך העברי – במקרה של נעמי שמר, שכתבה "עצוב למות באמצע התמוז" ונפטרה בז' בתמוז, על אחת כמה וכמה.

נעמי שמר יצרה נכסי צאן ברזל של התרבות הישראלית, שירים בעלי מעמד המנוני כמעט, כמו "ירושלים של זהב", "לו יהי", "על כל אלה", "בהיאחזות הנח"ל בסיני", "חורשת האקליפטוס", "הו רב חובל", "אנחנו שנינו מאותו הכפר" ועוד. אולם אני בחרתי להשמיע דווקא שיר  שאינו שייך לגלריה הזאת, אבל הוא שיר חביב וקליל שאני אוהב מאוד, ובנוסף לכך גם יש לי סיפור על כתיבתו – "למה צחקה מיכל".

השיר מתייחס לסיפור התנ"כי, המופיע בשמואל ב' פרק ו'. דוד המלך העלה את ארון הברית לירושלים. הוא הלך בראש העם, כשהוא "מפזז ומכרכר" סביבו, בלשון המקרא. אשתו, מיכל בת שאול, ראתה זאת מן החלון, וככתוב: "ותיבז לו בלבה". היא יצאה אליו ונזפה בו: "מה נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו כהיגלות נגלות אחד הריקים". ובלשוננו: איזה מין מלך אתה, שאתה ככה משתולל ורוקד כמו איזה פרח מצוי. דוד אינו מתבלבל ומשיב לה: "לפני ה' אשר בחר בי מאביך ומכל ביתו לצוות אותי נגיד על עם ה' על ישראל, ושיחקתי לפני ה'". ובמילים אחרות: אל תשכחי שאלוהים בחר בי להחליף את אביך וביתו. אני רקדתי לכבודו. את, אל תדאגי לכבודי. מיכל נענשה על התנהגותה בעקרות.

בשיר, נעמי שמר מזדהה עם דוד. מוצא חן בעיניה שהמלך מרשה לעצמו להתפרחח, לצחוק, לרקוד ולשמוח עם העם. היא אינה אוהבת את הכבדות של מיכל, הקנאית למכובדות של בית המלכות. נעמי שמר סבורה שהמלך מכובד דווקא בזכות עממיותו ויכולתו לשמוח יחד עם העם, כאחד העם. השיר הוא דו משמעי – עוסק במקביל בדוד, ועוסק באמן בן ימינו, שתפקידו לשמוח ולשמח את העם, ודוד נותן לו את ההשראה. "מה שטוב היה למלך / הוא טוב גם בשבילי".

מכיוון שנשמעת כאן נימה אפולוגטית, מיד מתעוררת השאלה – מה מטריד את היוצרת? מישהו פקפק בזכותו של אמן לשמוח, לשמח ולהשתטות, עד שהוא נזקק להיתלות באילן הגבוה ביותר, דוד המלך.

וכאן בא הסיפור. בפסטיבל הזמר והפזמון, במוצאי יום העצמאות תש"ל 1970, הופיעה שלישיית "הגשש החיוור" בשירו של עקיבא נוף "מים לדוד המלך". השלושה לבשו אפוד תנ"כי וחצאית קצרצרה, ובתנועותיהם הניפו את ידיהם כלפי מעלה – לבושם התרומם אל על ו... ראו להם את התחתונים. הקהל יצא מגדרו.

אולם מיד באה הביקורת – מה זה? באירוע ממלכתי כל כך מכובד, של יום העצמאות, בשיר על דוד המלך – ככה משתטים, מתפרחחים, מראים לקהל את התחתונים? לא יפה.

אבל נעמי שמר חשבה שזה דווקא יפה, ולא סבלה את הנפיחות של הביקורת הזאת. ועל כך היא כתבה את השיר. המבקרים דיברו מלשונה של מיכל: "זו בושה להתפרחח / באפוד כזה קצר / לפזז בלב שמח/ בתרועה ובקול שופר ... איך זה לא תבוש, המלך".  ואילו נעמי שמר והגששים משיבים בשמו של דוד: "תענוג להתפרחח / כשסביב המון חוגג / מישהו בשיר פוצח / ולבנו מתמוגג // וכשהרינה עוברת בקצווי השיירה / מתחשק לי עד הערב / איתם לומר שירה".

וכאן אפשר לשאול האם רוצה נעמי שמר לרמוז שגם לדוד המלך, רחמנא לצלן, ראו את התחתונים?

מסתבר שגם זה לא בדיוק המצאה שלה. חז"ל הקדימו אותה, במדרש על אותה סיטואציה של דוד ומיכל. "כיוון שבא לירושלים, היו כל הנשים מציצות על דוד מן הגגות ומן החלונות ולא אכפת לו". לא כל כך אכפת לדוד שהנשים מציצות ורואות לו. מיכל היוצאת אליו לגעור בו, משווה בינו לבין בית אביה: "היום נגלה כבודו של בית אבא. בוא וראה מה בינך לבין בית אבא: כל בית אבי היו צנועים וקדושים. אמרו עליו על בית שאול שלא נראה מהם לא עקב ולא אגודל מימיהם – ואתה עומד ומגלה לבושך כאחד הריקים".

נעמי שמר כתבה ל"גשש החיוור" שירים רבים, ובהם "יש לי חג", והם גם היו המבצעים הראשונים של "לו יהי". ב-1979 הקליטו הגששים תקליט שלם משיריה, שירים שכתבה במיוחד בעבורם, ובהם "למה צחקה מיכל" - שיר נגד הפלצנות.

כשהחג היה בארץ / השמש בערה / כל העם עלה לרגל / ומילא את הבירה // חלילים ותוף צלצלו / כינורות אמרו שירה / המלך השתולל לו / בראש השיירה. // אז למה צחקה מיכל? / למה צחקה מיכל לדוד? // זו בושה להתפרחח / ובאפוד כזה קצר / לפזז בלב שמח / בתרועה ובקול שופר // הן לצחוק תהיה המלך / בעיני השיירה / איך זה לא תבוש המלך, / זה מה שמיכל אמרה. // מהו שענה דוד? מהו שענה דוד למיכל? // תענוג להתפרחח / כשסביב המון חוגג / מישהו בשיר פוצח / וליבנו מתמוגג. // וכשהרינה עוברת / בקצווי השיירה / מתחשק לי עד הערב / אתם לומר שירה. // זהו שענה דוד / זהו שענה דוד למיכל. // ומאז אני יודע / ומאז אני שקט / לכבוד לי לשמח / להצחיק ולרקד. // אז נגנו, נגנו לי הלאה / כינורות וחלילים / מה שטוב היה למלך / הוא טוב גם בשבילי // זהו שענה דוד / זהו שענה דוד למיכל / ככה יאמר תמיד / ככה יאמר תמיד ובכלל.