סמוך לפרידה מאופיר בן אילוז, עם סיום תפקידו כמנהל מרכז "זהות" – המרכז לזהות יהודית ישראלית בגולן, התבקשתי להכין לימוד. הלימוד, שנועד להיות פתיחה קצרה של המסיבה, היה בסופו של דבר האירוע כולו – כחמישה עשר איש ישבו סביב השולחן ולכל אחד היה כל כך הרבה דברים לומר על הטקסט, וגם הברכות לאופיר השתלבו בלימוד עצמו, ולא בכדי.
הטקסט שבחרתי הוא מן התלמוד הבבלי, מסכת מנחות דף כט ע"ב. "אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שעלה משה למרום מצאו להקדוש ברוך הוא שיושב וקושר כתרים לאותיות. אמר לפניו: ריבונו של עולם, מי מעכב על ידך? אמר לו: אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו, שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות. אמר לפניו: ריבונו של עולם, הראהו לי. אמר לו חזור לאחורך. הלך וישב בסוף שמונה שורות ולא היה יודע מה הן אומרים. תשש כוחו. כיון שהגיע לדבר אחד אמרו לו תלמידיו: רבי מנין לך? אמר להן: הלכה למשה מסיני, נתיישבה דעתו. חזר ובא לפני הקדוש ברוך הוא אמר לפניו: ריבונו של עולם יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי?! אמר לו: שתוק! כך עלה במחשבה לפני. אמר לו: ריבונו של עולם, הראיתני תורתו, הראיני שכרו. אמר לו: חזור לאחורך. חזר לאחוריו. ראה ששוקלין בשרו במקולין. אמר לפניו: ריבונו של עולם – זו תורה וזה שכרה?! אמר לו: שתוק! כך עלה במחשבה לפניי".
אף שהטקסט מוכר, הוא מורכב ונוגע מאוד לחיינו; הוא מעורר הרבה רגשות וכך היה בדיון. ניתן להגיע ממנו למקומות שונים, כמו "צדיק ורע לו" (ומכאן לשאלות תיאולוגיות כמו היכולת של השואה לקרות), תורה לשמה, הדרישה לקבלה ללא עוררין ("שתוק!") וללא צורך להסביר ("כך עלה במחשבה לפניי") ועוד.
עיקר הדיון עסק בשאלה שבשלה בחרתי את הטקסט הזה דווקא לאירוע זה – חופש הדרשנות והפרשנות.
הטקסט הזה הוא אפולוגטי, שנועד להשיב להתרסה שהופנתה לחז"ל, חכמי התורה שבע"פ, מצד יריביהם (הצדוקים, הבייתוסים וכו') – מי שמכם? מי התיר לכם לבצע רפורמות מרחיקות לכת כל כך ביהדות? מניין היומרה לפסוק הלכות שאינן כתובות בתורה, ולעתים הן סותרות את הכתוב בתורה כפשוטה? הרי אילו הגיע משה רבנו (גדול התורה שבכתב) לבית מדרשו של ר' עקיבא (גדול התורה שבכתב) הוא לא היה מבין מילה ממה שאתם מדברים!
אומר המדרש – אדרבא! ומספר על משה שהגיע לבית מדרשו של רבי עקיבא, ואכן, לא הבין דבר. אולם בסופו של דבר הוא נתן לגיטימציה מלאה לכך שהתורה שאינו מבין דבר ממנה, היא היא תורתו; זו הלכה למשה מסיני. התורה ניתנה לבני אדם ובני האדם מקדמים אותה ומפרשים אותה על פי תקופתם, על פי חייהם וצרכי חייהם – דור דור ודורשיו. וכן, לכל דור הזכות לשנות, ובלבד שהכוונה היא טהורה ונועדה לקיים את היהדות ואת העם היהודי.
גם את המסר של "כך עלה במחשבה לפניי", אני מפרש באותו מובן. אל תנסה לחקור את הסוגיות התיאולוגיות - מה בדיוק התכוון אלוהים? זה גדול עליך וזה לא תפקידך. תפקידך הוא תיקון עולם במלכות שדי. לא בשמים היא, אלא כאן, על פני האדמה. תכלית התורה היא יצירת החברה הטובה, המתוקנת והצודקת. המסר של "זו תורה וזה שכרה?!" הוא המופת של לימוד לא לשם שכר אישי, אלא לשם תיקון עולם.
המסר לימינו הוא שאין לאף אחד מונופול על התורה ועל לימוד התורה. וכשבאים אנשים מסוימים ושוללים את לימוד התורה מפי מי שכביכול אינם כשרים דיים בעיניהם, "מי שמכם"? וכו' (ראו מכתבו של עוזי כהנא בשבוע שעבר: "אם היית מנסה לקרוא, לא היית מבין כלום, כיוון שהספר נכתב בשפה הלכתית מובהקת". במילים אחרות, מי אתה שתחלוק על הכתוב בספר התועבה, הרי אינך שייך לאלה שמסוגלים להבינו. עליך לקבל את הכתוב בו בלי לחשוב), יש להשיב להם: מוטב שתשבו קודם בענווה בשורה השמינית של בית המדרש שלנו, וגם אם לא תכירו דבר בשמיעה ראשונה, אם לא תנעלו את עצמכם אלא תהיו פתוחים וקשובים באמת, תראו שזו תורה למשה מסיני. לא ננעלו שערי מדרש ואין אפוטרופוס לפרשנות היהדות.
מדוע הבאתי את הטקסט הזה דווקא לפרידה מאופיר? כיוון שאופיר הוא בעיניי מופת למי שמתרחקים מן ההתנשאות של "בעלי הבית של היהדות". הוא מופת של פתיחות אמיתית, של פלורליזם אמיתי וכל פועלו כמנהל מרכז "זהות" התבסס על הפלורליזם הזה. המרכז נתן מקום לכל מי שמחפש את יהדותו, כל מי שמחפש את עצמו ביהדות, כל מי שמוצא את עצמו ביהדות וכל מי שמוצא יהדות – ללא הבדל זרם, גישה, השקפה, ללא "דתומטר", ללא שיפוטיות, ללא הדיכוטומיה האנכרוניסטית של דתי / חילוני.
בענווה אמיתית ותוך דחיקת עצמו תמיד אל מאחורי הקלעים, האדיר אופיר תורה והוביל שינוי גדול במערכות החינוך והתרבות בגולן, שנפתחו ליהדות, לערכים יהודיים וללימוד יהדות.
בתשע השנים בהם שירתתי את הציבור כמנהל המתנ"ס, אחד הנושאים המרכזיים שהמתנ"ס הוביל היה התחדשות יהודית ציונית בקהילה. אופיר היה אחד השותפים החשובים והמרכזיים למהלך. והכל, בדרכו הצנועה, ביצירתיות רבה, בראש ענק, בפתיחות ובחברות אמת.
בימים אלה של הקצנה בין זרמים ומחנות, של שיח הקצוות המשתלט על השיח הישראלי וגורר את המרכז לשוליים, תהליכי ההתחדשות היהודית בחברה הישראלית הם האנטיתזה, הם התשובה ליוצרי הקרע ומחרחרי מלחמת האחים. הגולן, חרף החטא הקדמון של התיישבות נפרדת של יישובים דתיים ויישובים חילונים, הוא מופת של התחדשות וגשר בין המחנות. אופיר הוא אחד מאבני היסוד של הגשר הזה.
כאשר אופיר עוסק בזהות יהודית / ישראלית, הוא מעביר את המסר שאין משמעות לישראליות שאינה מבוססת על היהדות, אך גם שאין משמעות ליהדות בימינו, אם היא מנותקת מן הישראליות. וכאשר הוא הוביל, למשל, את הסיורים בעקבות לוחמים ביום הזיכרון, או כשבנות השירות העמידו הצגה על ההעפלה, הוא ראה בכך זהות יהודית בדיוק כמו לימוד הוויות דאביי ורבא, ואת ההעמקה במקורות ישראל הקלאסיים הוא רואה זהות ישראלית לשמה. וכאשר יצרנו יחד את תכנית "מתבגרים לחיים", הגדרנו אותה מלכתחילה כתוכנית העוסקת ביהדות, ציונות ודמוקרטיה. וכאשר אופיר הוביל לימוד אזרחות משותף לתלמידים מ"נופי גולן", האולפנית וישיבת ההסדר, לא הייתה זו רק הידברות בין חלקי העם, אלא תובנה שהעיסוק במהות הישראליות בימינו, היא היא - יהדות בת זמננו. זו משמעותה הרוחנית והתרבותית של הציונות בימינו.
לאופיר - תודה על שנות עשיה ברוכה למען הקהילה הגולנית, שהייתה תרומה לחברה הישראלית כולה. בהצלחה בתפקידך החדש כמנהל התיכון בישיבה התיכונית בחספין. אין לי ספק שתשכיל להנחיל את הרוח הייחודית של מרכז "זהות" בקרב תלמידיך.
* "שישי בגולן"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
