הבלוג של אורי הייטנר

כחבר ברשימת התפוצה ובפייסבוק של אהרון רול, אני מכותב מאז ראשית המחאה החברתית למאמרים המציגים תיאוריית קונספירציה על כך שהמאבק הוא קשר להפלת השלטון, שברק אובמה (בלשונו: חוסיין אובמה) רקח עם ציפי לבני (בלשונו: ציפק'ה שפיצר) ושמעון פרס (בלשונו: שימון פרסקי), במימון הקרן החדשה, תוך שימוש בצבא משתמטים ומסוממים שמבצעים את הפעילות, בסיוע אידיוטים שימושיים המשרתים אותם.

טוב, התיאוריה הזאת באמת קיצונית, אבל רבים מכותבי המחנה המוגדר ימני כותבים נגד המאבק, שהינו מאבק "פוליטי", "שמאלני", "אנרכיסטי", "חתרני" וכן הלאה וכן הלאה. קלמן ליבסקינד הגדיר אותו כמאבק של 600 איש עם המון חשיפה תקשורתית, בגיליון ערב שבת, שבמוצאיה רבבות גדשו את הכיכר וסביבותיה. ואכן, מעטים מאוד מהאנשים המזוהים עם הימין הישראלי ובעיקר עם המחנה הדתי לאומי, שותפים למאבק.

אכן, המאבק הזה פוליטי. כל מאבק ציבורי, העוסק בפני החברה הישראלית, בדמותה, בעתידה, במדיניותה, בחלוקת משאביה, הוא מאבק פוליטי בהגדרה. אכן, המאבק הזה הוא שמאלי, במובן האמיתי של שמאל וימין – ערכים של צדק חברתי, סולידריות ושוויון מול ערכים ניאו ליברליים שמרניים של הפרטה, פערים כלכליים וחברתיים, אגואיזם חברתי ומאבק הישרדות בג'ונגל.

אבל המאבק הזה אינו פוליטי ואינו שמאלי, במובן המקובל בשיח הפוליטי בישראל, הנע על ציר מדיני ביטחוני, שבו הימין מוגדר על פי תמיכתו בשלמות הארץ, בהתנחלות ובגישה ביטחונית ניצית והשמאל על פי תמיכתו בחלוקת הארץ, בנסיגה, בהתנגדות להתנחלות וביוניות ביטחונית. הרי ברור ש-150,000 המפגינים מבטאים את מגוון הדעות בחברה הישראלית. הרי כאשר 80-90% מהציבור תומך במאבק, על פי הסקרים, אותם סקרים שבהם יש רוב לימין בסוגיות הביטחוניות מדיניות, ברור שהמאבק אינו של פלג פוליטי בעם, אלא הוא המאבק של העם.

יש דבר אחד שעלול לדחוף את המאבק להיות מאבק ה"שמאל", במובן הפוליטי המקובל בישראל – ניכור של ה"ימין" ממנו. אם הציונות הדתית, שכל תולדותיה דגלה בצדק חברתי ומעולם לא דגלה בגישות של ימין כלכלי חברתי, תפנה עורף למאבק, היא תפקיר אותו ליריביה. אבל כיוון שזהו מאבק של העם, באמת ובתמים, העמדה הזאת היא "עם הגב לעם", בפרפראזה על שירו של מאיר אריאל.

הגישה הזאת שלילית מבחינה ערכית ומוסרית, וטעות פטאלית מבחינה פוליטית. יותר משהמאבק הוא פוליטי, במובן השלילי של המילה, אי ההצטרפות אליו היא פוליטית. כיוון שזו הפניית עורף למחאה צודקת, אך ורק מתוך נאמנות פוליטית לנתניהו ולממשלתו.

השבת, שבת חזון, נקרא את חזון ישעיהו בן אמוץ. לא בכדי הפטרה זו חוברה לתשעה באב – היא נועדה להתריע מפני עוולות חברתיות, שעלולות להוביל לחורבן הבית. זעקתו של הנביא ישעיהו, נשמעת היום מפי המוני המפגינים, כאזהרה מפני חורבן הבית השלישי. טז רַחֲצוּ הִזַּכּוּ הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם מִנֶּגֶד עֵינָי חִדְלוּ הָרֵעַ. יז לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט אַשְּׁרוּ חָמוֹץ שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה. {ס} יח לְכוּ-נָא וְנִוָּכְחָה יֹאמַר יְהוָה אִם-יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ אִם-יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ. יט אִם-תֹּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם טוּב הָאָרֶץ תֹּאכֵלוּ. כ וְאִם-תְּמָאֲנוּ וּמְרִיתֶם חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ כִּי פִּי יְהוָה דִּבֵּר. {פ} כא אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים. כב כַּסְפֵּךְ הָיָה לְסִיגִים סָבְאֵךְ מָהוּל בַּמָּיִם. כג שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא-יָבוֹא אֲלֵיהֶם. {ס} כד לָכֵן נְאֻם הָאָדוֹן יְהוָה צְבָאוֹת אֲבִיר יִשְׂרָאֵל הוֹי אֶנָּחֵם מִצָּרַי וְאִנָּקְמָה מֵאוֹיְבָי. כה וְאָשִׁיבָה יָדִי עָלַיִךְ וְאֶצְרֹף כַּבֹּר סִיגָיִךְ וְאָסִירָה כָּל-בְּדִילָיִךְ. כו וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי-כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה. כז צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה.

* "מקור ראשון"