הבלוג של אורי הייטנר

דרשה לשבת חזון

קבלת שבת במאהל המחאה בק"ש, פרשת "דברים" 5.8.11

בפרשת "דברים" אותה אנו קוראים השבת, אנו פותחים את החומש החמישי והאחרון בחמשת חומשי תורה – ספר דברים. הוא נקרא כך, כיוון שהוא נפתח במילים "אלה הדברים". שם נוסף של הספר הוא "משנה תורה", מאחר והוא מעין סיכום של עיקרי הכתוב בתורה עד אליו.

רובו הגדול של הספר הוא נאום שנשא משה בפני בני ישראל בערבות מואב, ערב הכניסה לא"י – נאום שחלקו שירה, חלקו נבואה, חלקו פרוזה, חלקו חקיקה, חלקו היסטוריה, חלקו מוסר. עיקרו – חזרה על המצוות שנצטוו בני ישראל בהר סיני ובמהלך הנדודים במדבר.

אני מנסה לדמיין את המעמד – משה בן 120, אך כמדרש חז"ל לא כהתה עינו ולא נס ליחו. הוא עומד בפני עם שלם – מאות אלפי אנשים, נשים וילדים. הוא לא מדבר אליהם באמצעות הרדיו והטלוויזיה וגם ללא מערכת הגברה משוכללת, אף לא מערכת פרימיטיבית. וכך, בקולו, הוא נואם במשך ימים בפני עם שלם. והעם כולו דרוך וקשוב, מבין את גודל המעמד וגודל השעה.

בפרשת "דברים" סוקר משה כמה אירועים מכוננים בתולדות העם – בראש ובראשונה פרשת המרגלים והעונש הכבד שקיבל העם בעקבותיה, 40 שנות נדודים במדבר. לאחר מכן הוא סוקר את האירועים האחרונים – מלחמות בני ישראל עם אדום, מואב ועמון ומתן הנחלות בעבר הירדן המזרחי לשבטים ראובן, גד וחצי המנשה.

בסקירתו מזכיר משה את מינוי השופטים ואת הדרך בה הנחה אותם: "וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין-אִישׁ וּבֵין-אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ. יז לֹא-תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי-אִישׁ". מסר חד משמעי ומהפכני, של שוויון ערך האדם – כקטון כגדול תשמעון. הנה, השבוע שופט בבית המשפט העליון נחקר כחשוד, תחת אזהרה. אני מייחל לכך שימצא חף מפשע, אך עצם העובדה שגם שופט בבית משפט עליון, נחקר כאחד האדם, הוא ביטוי למערכת הערכים היהודית, שהונחלה לנו במדבר. מערכת ערכים של צדק ומשפט, של אחריות לחלש בחברה, לגר, ליתום ולאלמנה, של צדק חברתי וחקיקה חברתית, שבאה לידי ביטוי בחוקי השבת, השמיטה והיובל, הלקט השכחה והפאה. ערכים, שמן הראוי שינחו אותנו גם היום.

יש לציין, שהתורה המצווה אותנו לצדק חברתי ולסולידריות חברתית, אינה מסתפקת בדרישה מן המדינה לצדק, אלא דורשת זאת מהקהילה ומכל אדם ואדם. אני מקווה מאוד, שהשפה החדשה הצומחת במאבק החברתי, המחזירה לראש השיח הישראלי את מדינת הרווחה, את האחריות החברתית, את הצדק – גם היא לא תסתפק בדרישה מן המדינה, אלא תחלחל פנימה אל חיינו, ותשפיע על הדרך בה נוהגים החברה האזרחית, הקהילה, המשפחה והפרט.

ביום שלישי הבא נציין את תשעה באב – היום אליו משויכים האסונות שפקדו את עם ישראל, החל בפרשת המרגלים ובעיקר חורבן שני בתי המקדש. השבת שלפני ט' באב נקראת "שבת חזון" לציון ההפטרה שאנו קוראים בה, חזון ישעיהו בן אמוץ.

הפטרה זו היא האחרונה בשלוש הפטרות העוסקות בנבואות הזעם של הנביאים ישעיהו וירמיהו, המאיימים על העם בחורבן הבית בשל מצבו החברתי הקשה. אל מול הריקבון החברתי מציבים הנביאים מופת של חברה צודקת וסולידרית.

כשאנו קוראים את ההפטרות, מן הראוי שלא נבחן זאת במשקפיים של היסטוריון – מה הוביל לחורבן בית ראשון, אלא ננסה להבין מה הנביא אומר לנו? מה עלול להוביל, חלילה, לחורבן הבית השלישי? ומה המופת עליו יש להשתית את מדינת היהודים?

במגילת העצמאות התחייבנו להשתית את מדינת ישראל על ערכי הצדק החירות והשלום על פי חזונם של נביאי ישראל. האם ועד כמה אנו נאמנים למחויבות הזו?

בימים בהם נשיא לשעבר הורשע במעשי אונס, ראש ממשלה לשעבר חשוד במעשי מרמה, שרים בכירים לשעבר יושבים בכלא בעוון שוחד וגניבה, אני תמה האם מנסחי מגילת העצמאות התכוונו שנשתית את המדינה דווקא על הפסוק מחזון ישעיהו: "שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים. יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא-יָבוֹא אֲלֵיהֶם" (ישע', א', כ"ג).

מצד שני, עצם העובדה שפרשיות השחיתות צפות והמושחתים נענשים, מבטאת מחויבות לדרכם של הנביאים, שלא סבלו טיוח, השתקה והכחשה, ובאומץ לב בלתי רגיל לחמו ברע.

המציאות אותה מתארים הנביאים, ובהם ישעיהו בהפטרתנו, היא של חברת רשע ועוול, חברה רקובה מבחינה חברתית, אך אדוקה מבחינה דתית, כלומר מבחינת דבקות בקיום המצוות הפולחניות, המצוות שבין אדם למקום. הנביא בז לקיום הפולחן, כאשר הוא נעשה בידי אנשים האחראים לעוולות חברתיים, אותם הוא מכנה "קציני סדום", "עם עמורה". "לָמָּה-לִּי רֹב-זִבְחֵיכֶם? יֹאמַר יְהוָה. שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי.  כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי-בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי.  לֹא תוֹסִיפוּ הָבִיא מִנְחַת-שָׁוְא קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא לִי. חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא לֹא-אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה.  חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי הָיוּ עָלַי לָטֹרַח נִלְאֵיתִי נְשֹׂא" (ישעיהו א', י"א-י"ד). 

הנביאים מציבים בפנינו סטנדרט מוסרי גבוה מאוד, שעלינו להתאמץ מאוד כדי להגיע אליו, אך עצם הניסיון להגשימו, הוא שיהפוך אותנו לחברת מופת.

מה דורשים מאיתנו הנביאים? זאת דורש מאיתנו הנביא זכריה:      "דַּבְּרוּ אֱמֶת אִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ. אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם.  וְאִישׁ אֶת-רָעַת רֵעֵהוּ אַל-תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם וּשְׁבֻעַת שֶׁקֶר אַל-תֶּאֱהָבוּ, כִּי אֶת-כָּל-אֵלֶּה אֲשֶׁר שָׂנֵאתִי נְאֻם-יְהוָה. הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם מִנֶּגֶד עֵינָי  חִדְלוּ הָרֵעַ. לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט אַשְּׁרוּ חָמוֹץ שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה" (זכריה, א', ט"ז-י"ז).

ומה תהיה התוצאה אם כך ננהג? התוצאה מובטחת בפסוקים המסיימים את ההפטרה שלנו:  "וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי-כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה.  צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה" (ישעיהו, א', כ"ו-כ"ז).

שבת שלום!