הבלוג של אורי הייטנר

היום, בעידן האינטרנט - גוגל, ויקיפדיה וכד', אין טעם בכתיבת אנציקלופדיה בלתי מקוונת. כאשר ניתן לעדכן את האנציקלופדיה מידי שעה (דוגמאות אקטואליות – בוויקיפדיה יש כבר ערך על דפני ליף, שלפני שלושה שבועות איש לא ידע על קיומה. דוגמה רלוונטית למאמר זה – בערך עמוס כרמל בוויקיפדיה, כבר מופיעה עובדת מותו), הוצאת אנציקלופדיה בספר, מיותרת.

אחד האחרונים שעוד כתב אנציקלופדיה מקיפה על נושא מסוים, היה עמוס כרמל, שפרסם לפני עשור את ספרו "הכל פוליטי". הוא הגדיר אותו בשם צנוע יחסית – "לקסיקון", לקסיקון הפוליטיקה הישראלית. אולם זוהי אנציקלופדיה של ממש. באנציקלופדיה הזאת הקורא יכול למצוא כל מה שרצה לדעת אודות הפוליטיקה הישראלית ותולדותיה, עד שנת 2001, בפירוט ובדיוק רב.

עמוס כרמל, אם כן, הוא אנציקלופדיסט, אדם שכתב אנציקלופדיה... לא, אנציקלופדיסט אינו אדם שכתב אנציקלופדיה, אלא מי שניחן בידע אנציקלופדי רב תחומי. כן, עמוס כרמל היה אנציקלופדיסט. הידע שלו באמת חובק עולם. הוא באמת ובתמים היה אנציקלופדיה מהלכת. אין כמעט תופעות כאלו בימינו, ימי התפוצצות המידע.

סביר להניח שמי שכתב אנציקלופדיה על הפוליטיקה הישראלית, הוא היסטוריון או איש מדע המדינה, אולי סוציולוג. אבל עמוס היה דוקטור דווקא לביופיסיקה. לצד ספריו ההיסטוריים והביוגרפיים (האחרונה שבהן – הביוגרפיה של אסף שמחוני, "אלוף הניצחון" של מלחמת סיני, שנפל בהתרסקות מטוס בסיומה של המלחמה) ולצד תרגומיו, הוא כתב ספרי מדע פופולארי, שנועדו להנגיש את המדע לקורא. הידע שלו באמת הקיף עולם – מתמטיקה, פיסיקה, כימיה, ביולוגיה, היסטוריה, ספרות; ובכל תחום ידע מעמיק ורחב, שבעליו יכול להרצות ולכתוב עליו בהרחבה ובדיוק.

דיוק – זו אחת התכונות המובהקות של עמוס כרמל. יש לי תחביב מעצבן (כמעט בלתי נשלט) – למצוא שגיאות עובדתיות בכתבות ובספרים, ולעתים לכתוב על כך מכתבים למערכת או למצוא דרך להעיר עליהן. אצל עמוס – אי אפשר למצוא טעות. הדיוק אצלו הוא ערך עליון, כמעט אובססיה. עמוס הרבה לכתוב ביקורת ספרים. בדרך כלל, בתום דברי ההערכה והביקורת, הופיעה מעין רשימת מכולת – השגיאות בספר (גם בספרים שכתב עליהם באהדה ובהערכה רבה). רשימה ובה פרטים בנוסח: בע' 297 נכתב שהגיבור מונה בינואר 1978 לסגן ראש מחלקת הארנונה במועצה המקומית אין כסף – זו שגיאה. רק במרץ הוא מונה לתפקיד הזה. בינואר הוא עוד היה המשנה למחלקת... וכו'. כאילו סורק אלקטרוני פעל במוחו, שבעת הקריאה אותת אודות כל שגיאה קלה. לא הייתה זו התרברבות בידע, אלא השקפת עולם. כפי שאנו מצפים ממהנדס הבונה גשר לדייק בפרטי הפרטים, כך עלינו לדרוש את הדיוק הזה ממי שמוציא דבר דפוס תחת מקלדתו. הרי את הספר יקראו אנשים נוספים, ואם הטעות תופיע, היא עלולה להכשיל את הרבים. תיאור השגיאה ופרסומה, אם כן, הוא שירות לציבור – להסיר מכשול בפני עיוור, ולחנך את הכותבים לעוד מאמץ קטן, כדי למנוע טעויות. כך הוא שילב את עקרונות המדעים המדויקים, בכתיבתו ההיסטורית והפובליציסטית. בראש ובראשונה, הקפיד עמוס כרמל על עצמו, על כתיבתו.

עמוס כרמל היה פובליציסט ועורך. לאורך שנים רבות הוא פרסם מאמרים וביקורת ספרים ב"ידיעות אחרונות", ב-ynet ובכתב העת "כיוונים חדשים". הוא ניחן בכתיבה בהירה, וביכולת לפשט ולנסח בקצרה ובאופן שווה לכל נפש רעיונות מורכבים. זאת גדולתו ככותב, וזו מגמתו כעורך.

השקפותיו של עמוס כרמל, כפי שבאו לידי ביטוי במאמריו, היו עצמאיות ומקוריות. הוא לא הלך בתלם כלשהו. גישתו המקורית נטתה לעמדות ניציות בתחומי חוץ וביטחון ולעמדות שמאליות בתחומי חברה. ככזה, הוא היה נאמן לדרכה ההיסטורית של תנועת העבודה הציונית, ולא הלך בתלם השינוי שחל בה.

הכרתי את עמוס כרמל בתנועת "הדרך השלישית". עמוס היה אחד מפעיליה המרכזיים ודובריה הרהוטים. הוא כיהן כיו"ר מועצת הדרך השלישית. הייתה בינינו קירבה רעיונית רבה, אך גם מחלוקת עקרונית, בסוגיית הפיכתה של התנועה למפלגה פוליטית. אני הייתי בין הראשונים שקראו להפיכתה למפלגה ובין התומכים הנלהבים של צעד זה. עמוס התנגד לכך בתוקף, וסבר שכוחה והשפעתה של התנועה יבואו לידי ביטוי דווקא כתנועה חוץ פרלמנטרית. משנתקבלה ההחלטה על הקמת המפלגה, הפסיק עמוס את פעילותו בה.

מאז ימי "הדרך השלישית" שמרנו על קשרים. כעורך מדור דעות ב"ידיעות אחרונות", פירסם עמוס רבים ממאמריי. עד לאחרונה, כאשר התלבטתי בנוגע לעובדה היסטורית שהייתי זקוק לה לצורך מאמר זה או אחר, הרמתי טלפון לעמוס (עדיף על גוגל...).

הצטערתי מאוד לשמע הבשורה המרה על מותו של עמוס כרמל.

יהיה זכרו ברוך!

* "חדשות בן עזר"