שנאת העשירים אינה כוס התה שלי. בכלל – שנאה אינה יועץ טוב. גילויי השמחה על מותו של סמי עופר, ובעיקר – מסיבת מותו הרועשת בעת הלווייתו סמוך לבית העלמין וההתרברבות עליה בפייסבוק, היו ביטוי נחות של גסות רוח.
אולם לא פחות מכך, אני סולד מהחנופה לכסף, מהגלוריפיקציה לעשירים, מכתבות הדירוג של "מאה העשירים בישראל", מהתקשורת הסוגדת להון ולבעליו. כן, אותה תקשורת התומכת היום במאבק החברתי ומשמשת לו שופר, היא אותה התקשורת שהיללה, פיארה וקילסה את העושר והייתה השופר של מערכת הערכים של חברת הישרדות במרוץ אל המיליון.
יש להודות, שהמציאות בעשרים השנים האחרונות לא הייתה של עם שדרש צדק חברתי וממשלות שלא נענו לדרישה. האמת היא, שהעם, התקשורת והממשלות בזו לערכים הללו, הפנו עורף לצדק החברתי, רצו להיפטר ממדינת הרווחה, והציבו את החלום האמריקאי, את תרבות הקניונים, את המרדף המטורף אחרי העושר – בלב התרבות הישראלית ובראש סולם הערכים.
אם המחאה הנוכחית תסתפק בדרישה מן המדינה, מן הממשלות – תהיה זו החמצה גדולה. בחברה המושתתת על סולידריות, מוסר, צדק חברתי וערבות הדדית, יש תפקיד לממשלה ולמדינה, אך לא פחות מכך, יש תפקיד לחברה האזרחית, לקהילה, למשפחה ולפרט. בלי שינוי ערכים רוחבי, הכולל את כל המעגלים, השינוי לא יהיה אמיתי.
בשבועות ספורים של מחאה, השתנתה שפת הציבוריות הישראלית. צדק חברתי ומדינת רווחה – אותו ניגון שזנחנו לשווא, חוזר – והדרך נפקחת לאורך. האם זה גל חולף או שינוי עומק? המבחן הוא בדיוק בשאלה, האם מדובר רק באזרחים הדורשים מהמדינה, או באזרחים הדורשים מעצמם ומעצבים את החברה על הערכים שבשמם הם דורשים מן המדינה.
אם השינוי הוא אמיתי ועמוק, זוהי בשורה גדולה לקיבוץ. שפת ההפרטה, הסוגדת לכסף ולעושר; רוח התקופה שמאסה בערכים החברתיים, שהפנתה גבה לשוויון, לשיתוף, לערבות ההדדית, לסולידריות, חדרה לתוכנו, עשתה בנו שמות וגרמה למרבית הקיבוצים להפריט עצמם לדעת.
אם רוח התקופה אכן תעבור מהפך, היא עשויה להוביל תהליך שינוי גם בתוכנו. הקיבוץ היה בשיאו, כאשר מעמדו הציבורי היה של אוונגרד חברתי אליו נשואות עיני העם. הוא היה כזה, כאשר הוא שיקף את רוח התקופה. חזרתה של שפת הערכים, שהקיבוץ הוא הגשמתם המיטבי, אל לב השיח הישראלי, עשויה להחזיר את הקיבוץ למעמדו, ולבשר מהלך נגדי למהלך ההפרטה בתנועה הקיבוצית.
אני יודע, זה נשמע בלתי נתפס, הרי המהלך נראה בלתי הפיך. אך אם נרצה, אין זו אגדה.
* "ידיעות הקיבוץ"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
