הבלוג של אורי הייטנר

רוב חברי הקיבוצים, אני משוכנע בכך, תומכים בכל לבם במאבק החברתי. גם אני תומך בו ואף נוטל בו חלק פעיל, בפעילויות שאני יוזם ומארגן במאהל המחאה בקריית שמונה. עם זאת, אני אמביוולנטי בנוגע למאבק ומסריו. אני תומך בקריאה למדינת רווחה ובתביעות מן הממשלה, שהרי אלו עמדות שהבעתי לאורך השנים, שבהן הן היו חריגות ובלתי פופולאריות. אולם איני רואה במדינה חזות הכל. העוול החברתי והחזירות אינם מדיניות ממשלתית בלבד, אלא הם התרבות של החברה הישראלית כולה, בעשורים האחרונים. וגם התיקון, אינו רק ממשלתי, אלא הוא חייב להיות תיקון כולל, של כל מעגלי החברה הישראלית – החברה האזרחית, העסקים, התקשורת, הקהילה, המשפחה והפרט. כל אחד מהמעגלים הללו מחייב תיקון, ושלב א' הוא חשבון נפש. גם שלנו, התנועה הקיבוצית.

לפני שבועות אחדים, כתבתי על התופעה של הפקעת מחירי הדיור לסטודנטים בקיבוצים שסביב מכללת תל-חי, כפי שלמדתי משיחות רבות שאני מנהל עם סטודנטים במכללה, שבה אני עובד. ממידע שקיבלתי בעקבות המאמר, למדתי שכך הדבר גם בקיבוצים הסובבים מכללות אחרות בפריפריה.

הפקעת מחירים כזאת, מבוססת על התיאוריה הקפיטליסטית, לפיה המטרה היחידה היא מיכסום הרווח, וכל עוד הצרכן מוכן לשלם, כך ההתנהגות הרציונלית מחייבת אותי להאמיר את המחיר. לכאורה, היד הנעלמה שמווסתת את השוק, עושה צדק; הרי הצרכן לא ישלם אם אין לו, ואם הוא משלם, סימן שיש לו. לכאורה, כל הצדדים מרוצים.

בגישה סולידרית איני רואה מולי צרכן שמשלם לי, אלא אדם. כשאני רואה מולי אדם, אני מבין שיתכן שהוא משלם, כי אין לו ברירה, אך הפגיעה בו, באורח חייו, ביכולתו לחיות חיים סבירים ונורמאליים – גדולה. בראייה כזאת, שכר הדירה המופקע הוא חזירות.

במאמר זה אצביע על חזירות קיבוצית בוטה במיוחד – בתי הקברות החילוניים. גביית סכום של 45,000 ₪ לקבורה בבית עלמין קיבוצי, היא חזירות. לכאורה, אלה כללי ההיצע והביקוש. כל עוד יש מספיק אנשים המוכנים לשלם את הסכום, הסכום מוצדק. מה גם, שיש לבר מינן אלטרנטיבה זולה הרבה יותר, בדמות חברה קדישא.

אבל למי שמסיבות אידיאולוגיות רוצה קבורה חילונית, אין חלופה זולה יותר. וכך, הקיבוץ הנהנה מרווחי המוות, נפגש עם המשפחה בשעתה הקשה ביותר, שעה שהיא מתאבלת על יקירה, כשאין לה אלטרנטיבות ויכולתה להתנגד שואפת לאפס, ודורש ממנה סכום אסטרונומי ומרוויח על מצוקתה רווח נקי של אלפי אחוזים. ואיך תקרא תופעה זו, אם לא חזירות?

החזירות מתחילה בבית, וגם התיקון – ראוי שיתחיל מבית. כאשר אנו תובעים שינוי ערכי במדינה, עלינו לפשפש בראש ובראשונה במעשינו, ולתקן אותם. אם נתחיל בספסרות הקבורה, זו תהיה התחלה יפה.   

* "ידיעות הקיבוץ"