הבלוג של אורי הייטנר

לפני כעשר שנים יירטתי באינטרנט את הטקסט הבא:

"מדינה עם רמטכ"ל בן 32, ושגריר בן 34 יכולה להיווצר כנראה רק כאשר בחור בן 35 מתכנן אותה! הרצל היה בן 35 כשכתב את 'מדינת היהודים'. איינשטיין (ולא אריק) היה בן 26 כאשר ניסח את תורת היחסות. אריק (ולא איינשטיין) היה בן 25 כאשר הקים את יחידת ה-101. והאר"י (ולא פוטר) הנהיג את תורת הקבלה המיסטית בגיל 34.

כי העולם שייך לצעירים...

ואל תגידו לי שהמבוגרים מציבים מכשולים ושהזקנים מעמידים מחסומים, ושהישישים בגופם משמשים מעצור להתקדמותנו, כי אז אספר לכם כי דוד בן גוריון היה יו"ר ועידת היסוד של פועלי ציון בגיל 20, ושיא נדיר אחר שלו, שעוד לפני כן היה פועל ביקב. כמה בני 20 היום פועלים ביקב? גולדה מאיר צורפה בגיל 27 להנהלת 'סולל-בונה' ובגיל 30 הייתה מזכירת מועצת הפועלות. כן, אני יודע שאתם מחייכים, אני רואה את זה, ואני מוכן להסתפק בפחות מזה, אבל רשמו לפניכם, שהצעירים הטובים האלה ועוד רבים אחרים, עם הקוקו והסרפן ובלעדיהם, לא בזבזו חצאי ימים בצפייה בטלוויזיה, ולא בילו את לילותיהם בפענוח סעיפי משכורת, וכנראה שלא פיצחו גרעינים בערב שבת...".

את הטקסט הזה קראתי בפני חניכי תכניות לפיתוח מנהיגות צעירה שהקמתי והובלתי במתנ"ס הגולן ובמכון לאסטרטגיה ציונית. איני יודע מי כתב אותו, אך דומני שמדובר בצעיר שפנה לבני דורו בטרוניה; האשים אותם באדישות, באפתיה, בראש קטן, באסקפיזם. האשים אותם שהם "דור מזוין".

בחודש האחרון נפל דבר בישראל. עוד לא ברור האם ועד כמה המאבק יביא לתמורה חברתית וכלכלית. אני אופטימי מאוד, ומאמין שוועדת טרכטנברג תציע הצעות מרחיקות לכת והממשלה תאמץ אותן ותיישם אותן. אולם עוד בטרם ניתן להצביע על שינוי כיוון ומדיניות חדשה, ניתן לומר שכבר נעשתה כאן מהפכה תודעתית. השפה השתנתה. הערכים שבעשרות השנים האחרונות היו בנפטלין, היו לשפת הקונסנזוס. העם דורש צדק חברתי. ומי שמוביל זאת, הם הצעירים, הדור שעד לפני חודש ראינו בו דור אדיש, מנותק, לא אכפתי.

הרגע היפה ביותר בעיניי, במאבק הזה, היה לאחר מסיבת העיתונאים הראשונה של נתניהו, בה הציג את תכניתו בנושא הדיור. הצעותיו בנושא הדיור לסטודנטים היו מצוינות. ראשי התאחדות הסטודנטים יכלו לבצע "קח את הכסף וברח". הם הבהירו – "נכון, למגזר שלנו ההצעות מצוינות. אולם אין זה מאבק מגזרי, אלא לאומי. לא נשבור את הסולידריות עם עמיתינו ושותפינו למאבק". באותו רגע הבנתי – הצעירים הללו ינצחו.

****

בנות ובני אורטל השתתפו בכנס בשבת שעברה, שמכל בחינה היה כנס מצוין ויצר תחושת התרוממות רוח. לא יכולתי שלא לקשר בין הכנס בחלקת האלוהים הקטנה שלנו, לבין המהפכה הצעירה השוטפת את הארץ.

יש קשר ישיר בין רוח התקופה לבין מעמד הקיבוץ בחברה הישראלית. כאשר רוח התקופה הייתה חלוצית, סוציאליסטית, מכוּוננת ערכים של שוויון, של ערבות הדדית, של "הצנע לכת", הקיבוץ היה האוונגרד של החברה ומושא ההערצה של הישראלים. ככל שסולם הערכים הישראלי נע לקוטב ההפרטה והקפיטליזם, כך מעמד הקיבוצים בחברה הישראלית ירד; הדבר הביא לאי הקמת קיבוצים חדשים, למשבר דמוגרפי בקיבוצים ולהפרטת מרבית הקיבוצים. אם ההתעוררות החדשה אכן מבשרת רוח תקופה חדשה, אני מאמין שהקיבוץ ישוב להיות אטרקטיבי לצעירים.

אני מאמין באורטל כאבן שואבת לבנותיה ולבניה. אני מאמין בבנות ובבנים של אורטל כמי שעשויים להוביל את אורטל בשנים הבאות. המסר המרכזי שעלינו להעביר לדור הבא – 'דור האמצע' כפי שהיטיבה רותם להגדיר אותו בקבלת השבת, הוא מסר של הובלת אורטל בשנים הבאות.

אנו, דור המייסדים, הובלנו את אורטל ומילאנו את התפקידים המרכזיים ביותר, בשנות העשרים המוקדמות לחיינו. קשה להשוות זאת להיום, כיוון שאנו היינו המבוגרים ביותר באורטל, ולא היה עלינו לנהל את הורינו ובני דורם. אולם העובדה שבגיל זה הצלחנו לבנות קיבוץ לתפארת, מוכיחה שהיכולות של הצעירים הן גדולות מאוד. היכולות של הדור השני באורטל, אינן נופלות כהוא זה משלנו, דור המייסדים. והרי זה הדור המוביל היום מהפכה חברתית בישראל.

אני מקווה שבחירתה של רותם לריכוז חינוך היא סנונית ראשונה לחילופי משמרות ולהצטרפות הדור השני, יחד עם בני גילם יוצאי הגרעינים והנקלטים, להנהגת אורטל, בכל התחומים ובכל רמות ההנהגה.

* מידף - עלון קיבוץ אורטל