הבלוג של אורי הייטנר

הזמר העברי משוחח עם שיר השירים. ט"ו באב תשע"א, גדות

שירה - שיר מס' שמונה

פתיחה אורי –  הצגתנו. אהוד בנאי. א בָּאתִי לְגַנִּי אֲחֹתִי כַלָּה, אָרִיתִי מוֹרִי עִם-בְּשָׂמִי, אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם-דִּבְשִׁי, שָׁתִיתִי יֵינִי עִם-חֲלָבִי, אִכְלוּ רֵעִים, שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים.  {ס} ב אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר, קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק, פִּתְחִי-לִי אֲחֹתִי, רַעְיָתִי, יוֹנָתִי, תַמָּתִי, שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא-טָל קְוֻצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה. "רסיסי לילה" – שם הדיסק והמופע שלו. והנה, הדגמה של התזה של הערב הזה – שיר השירים חי ותוסס ואקטואלי ומרכיב חשוב בתרבות הישראלית.

כללי ט"ו באב ושיר השירים

"לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב ויום הכיפורים, שבהם בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין, שלא לבייש את מי שאין לו. כל הכלים טעונים טבילה, ובנות ירושלים יוצאות וחוללות בכרמים. ומה היו אומרות: בחור שא נא עיניך וראה מה את בורר לך, אל תתן עיניך בנוי תן עיניך במשפחה, שקר החן והבל היופי אישה יראת ה' היא תתהלל, ואומר: תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה".

משנה, מסכת תענית

טו באב היה חג בתקופת המקרא. איננו יודעים מה היה טבעו, מה היו מנהגיו ותכניו. המשנה נותנת תמונה.

ציונות – חידוש חגים ישנים. זאב יעבץ: טו בשבט, לג בעומר, חנוכה וטו באב – חג השלום. בעשורים האחרונים התקבע כחג האהבה, אולי בהשראת ולנטיין דיי. ואם לכל חג יש טקסט הראוי לו, מה מתאים יותר לטו באב מטקסט האהבה המקסים – מגילת שיר השירים. אמנם את המגילה הזאת קוראים בפסח, אך אנו נהדר במצוות קריאתה ונקרא, נלמד ונשיר בטו באב.

שירה – "הביאני אל בית היין"

אורי – רבי עקיבא: "אין כל העולם כולו כדאי כיום שניתן בו שיר השירים לישראל, שכל כתובים קודש ושיר השירים קודש קודשים". ר"ע – גדול התושב"ע, גדול חז"ל. מחלוקת האם ראוי להיכלל בכתבי הקודש. ויכוח הלכתי בדיני טומאה וטהרה, מה מעמדם של שיר השירים וקהלת, האם מעמדם של כתבי הקודש? האמירה של ר"ע ברורה. ההכרעה חד משמעית. חז"ל מאדירים את שה"ש. למה הכפילות? שיר השירים. השוואה לכל השירים האחרים בתורה, בכל אחד איזשהו פגם. רק שיר השירים – שלמות. חכמים אומרים (קונסנזוס): מהר סיני נתנה (מעמד של קודש, כמו התורה). רבי אלעזר בן עזריה: הסולת של הסולת. אם צריך לנפות שוב ושוב, זה מה שיישאר. 

עופר – כללי על הלחנת שה"ש, ודוגמאות מהפסוקים הראשונים.

שיר השירים א

א שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה.  ב יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ כִּי-טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן.  ג לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים, שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ, עַל-כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ.  ד מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ, נָּרוּצָה. הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו, נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ. נַזְכִּירָה דֹדֶיךָ מִיַּיִן, מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ.  {פ}

ה שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם, כְּאָהֳלֵי קֵדָר כִּירִיעוֹת שְׁלֹמֹה.  ו אַל-תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת, שֶׁשְּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ, בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ-בִי, שָׂמֻנִי נֹטֵרָה אֶת-הַכְּרָמִים, כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי. 

שירה (שרשרת) – אל תראוני, אל תקרא לי שחור, שחורה אני ונאווה, סימונה מדימונה.

אורי – שיר השירים, סיפור אהבה ואלגוריה. ראיה תרבותית – גם וגם. היופי בשניהם. רש"י: "ראה שלמה ברוח הקודש, שעתידין ישראל לגלות גולה אחר גולה, חורבן אחר חורבן, ולהתאונן בגלות זה על כבודם הראשון, ולזכור חיבה ראשונה אשר היו סגולה לו מכל העמים, לאמר אלכה ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה, ויזכרו את חסדיו ואת מעלם אשר מעלו ואת הטובות אשר אמר לתת להם באחרית הימים. ויסד ספר הזה ברוח הקודש... אישה צרורה אלמנות חיות, משתוקקת על בעלה, מתרפקת על דודה, מזכרת אהבת נעוריה אליו ומודה על פשעה, אף דודה צר לו בצרתה ומזכיר חסדי נעוריה ונוי יופיה וכישרון פעליה, אשר בהם נקשר עמה באהבה עזה, להודיעה כי לא מלבו אנה ולא שילוחיה שילוחין כי עוד היא אשתו והוא אישה והוא עתיד לשוב אליה".

 ז הַגִּידָה לִּי שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי אֵיכָה תִרְעֶה אֵיכָה תַּרְבִּיץ בַּצָּהֳרָיִם שַׁלָּמָה אֶהְיֶה כְּעֹטְיָה עַל עֶדְרֵי חֲבֵרֶיךָ. 

אורי – מאיר אריאל ושיר השירים. שר בשני הרבדים (בהרבה מאוד מקומות, בלי קשר לשיר השירים, יש לו כפל הרבדים: רובד הזוגיות והרובד הלאומי. למשל – שיר כאב). רשימת מקורות השראה יהודיים. התכתבות עם שיר השירים: איתן איתן, הולך איתך הלילה*, מדרש יונתי*, עלית לי בזיכרון, פרקים מיומנו של חוזר בתשובה, שחר עולה, שיר גנוב*, שיר מים רבים.

לדוגמה – שדות גולדברג. מוכר כ"ילדתי שלי". השיר מתכתב עם "את תלכי בשדה" של לאה גולדברג ומכאן שמו. הסיפור – שיר דאגה של אב, אח בוגר לנערה המזהיר אותה מפני הסכנות והפיתויים ביציאה למרחב הפתוח. רובד לאומי – אזהרה לחברה הישראלית מפני איבוד העצמיות והיגררות אחרי ערכים זרים ופיתויים חומרניים. השיר מתכתב עם מגילת רות ועם פסוקים מישעיהו ותהילים, וגם עם שיר השירים.   

"בחיים עובר שבוע / עוד מעט נרדם / לב נודד אל מבוע / אל שלחייך פרדס רימונים / כפרים עם נרדים". מתוך פרק ד':   יג שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים עִם פְּרִי מְגָדִים  כְּפָרִים עִם-נְרָדִים. 

בספר שיריו הראשון, גרסה עם קטע בלתי מושר: "יונתי בחגווי הסלע / הראיני / השמיעיני". למה הוא לא שר? לא ברור. למה הכניס? רמיזה לארץ, מחזק את המטפורה של שיר השירים. מתכתב עם פסוק, עליו כתב את "מדרש יונתי", שיר העוסק בסוגיה הלאומית ללא כל מטפורה. אל תלכי לבדך – הזיקה לדת, ליהדות, לאמונה. 

הפסוק שקראנו עכשיו, הוא אחד מרבים מאוד המופיעים בשיר, שהלחין ושר דיוויד ברוזה, "הולך איתך הלילה".

עפר – הולך איתך הלילה. להשמיע ברקע.

שירה (שרשרת) – אנא פנה דודך, אם לא תדעי לך,  הנאווה בבנות

ח אִם-לֹא תֵדְעִי לָךְ, הַיָּפָה בַּנָּשִׁים, צְאִי-לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן וּרְעִי אֶת-גְּדִיֹּתַיִךְ עַל מִשְׁכְּנוֹת הָרֹעִים.  {פ}

ט לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי.  י נָאווּ לְחָיַיִךְ בַּתֹּרִים, צַוָּארֵךְ בַּחֲרוּזִים.  יא תּוֹרֵי זָהָב נַעֲשֶׂה-לָּךְ עִם נְקֻדּוֹת הַכָּסֶף.  יב עַד-שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ, נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ.  יג צְרוֹר הַמֹּר דּוֹדִי לִי, בֵּין שָׁדַי יָלִין.  יד אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר דּוֹדִי לִי, בְּכַרְמֵי עֵין גֶּדִי.  {ס} טו הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי, הִנָּךְ יָפָה, עֵינַיִךְ יוֹנִים.  טז הִנְּךָ יָפֶה דוֹדִי, אַף נָעִים, אַף-עַרְשֵׂנוּ רַעֲנָנָה.  יז קֹרוֹת בָּתֵּינוּ אֲרָזִים, רחיטנו (רַהִיטֵנוּ) בְּרוֹתִים.

שירה – כמה לחנים ל"הינך יפה רעייתי".

יזהר בן שלמה – מבוא המלבי"ם.

ולקראת הפרק הבא, שירה: אני חבצלת השרון

שיר השירים ב

א אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים.  ב כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים, כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת.  ג כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר, כֵּן דּוֹדִי בֵּין הַבָּנִים, בְּצִלּוֹ חִמַּדְתִּי וְיָשַׁבְתִּי, וּפִרְיוֹ מָתוֹק לְחִכִּי.  ד הֱבִיאַנִי אֶל-בֵּית הַיָּיִן וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה.  ה סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת רַפְּדוּנִי בַּתַּפּוּחִים  כִּי-חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי.  ו שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי. 

ז הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה  אִם-תָּעִירוּ וְאִם-תְּעוֹרְרוּ אֶת-הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ. 

אורי – הדגמת הפשט ואלגוריה. כשושנה בין החוחים כן רעייתי – הייחוד של האישה בין כל הפרחים סביבה. והאלגוריה – הייחוד של עם ישראל. תשובת הרעיה: ממשילה אותו לאילן – הייחוד שלו כאילן נושא פירות בין עצי הסרק. ה' מול הפיתוי של אלילי הסרק, שאינם באמת מניבים פרי. אילן שבאמת נותן גם צל וגם פרי. כמוהו כמו דודה של הרעיה / כמו אלוהי ישראל: מושלם בכל המעלות. לעומת זאת, מדרש אחר: כל העצים האחרים נותנים צל, אך אין להם פרי, תוצאה. אני בחרתי דווקא את התפוח, שכולם בורחים ממנו מאחר ואין לו צל, ואני בצלו חמדתי. למה? כי הוא מניב פרי של אמת. הפרי הזה הוא התורה. המסר – הבחירה של הרעיה בדודה מכל הגברים והבחירה של הדוד ברעיה מכל הנשים; אלוהים בחר בישראל מכל האומות, וישראל בחרו לעבוד את הקב"ה לבדו.

בהמשך, הפשט: חולת אהבה שאינה ממומשת. אהבתה לדודה נסכה עליה שיכרון, כאילו הביא אותה אל בית היין. מבטו עליה עורר את אהבתה. היא חולה ומבקשת מחברותיה לסייע לה. מתארת תיאורים אירוטיים של תשוקה.

הפרשנות, כנסת ישראל הכמהה להתגלות של הקב"ה. בית היין כאוהל מועד, שמאלו וימינו – תיאורי הנסים במדבר.

השבעתי אתכן וכו' – אל תהרסו לי את הפנטזיה. אל תנסו להסביר לי שאין סיכוי, שאין טעם, שיש עוד גברים, שהוא לא אוהב אותי, שאני צריכה להתפשר. הניחו לאהבה, עד שיגיע יומה להתעורר. ובאלגוריה – תשוקת הגאולה של עם ישראל. הגאולה היא החיבור בין עמ"י והקב"ה. אל תנסו לשכנע אותנו שאנו מפנטזים באהבה שלא תחפץ. יומה יבוא. (עוד התייחסות להשבעה – בהמשך).

{ס} ח קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה-זֶה בָּא, מְדַלֵּג עַל-הֶהָרִים, מְקַפֵּץ עַל-הַגְּבָעוֹת.  ט דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים, הִנֵּה-זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ, מַשְׁגִּיחַ מִן-הַחַלֹּנוֹת, מֵצִיץ מִן-הַחֲרַכִּים.  י עָנָה דוֹדִי וְאָמַר לִי: קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי-לָךְ.  יא כִּי-הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ. 

שירה – קול דודי

אורי – הרעיה מרוחקת מן הדוד ומדמה שהוא מגיע אליה. מכוח אהבתו, הוא מדלג על ההרים אליה. היא חושבת שהוא כה משתוקק אליה, שהוא מקצר את ההליכה ככל האפשר ולכן הוא מדלג אליה. "קול דודי הנה זה בא" – איך קול יכול לבוא? האם האדם מדלג על ההרים או קולו? לא ברור. יש פרשנים המציעים: "קול: דודי הנה זה בא". היא שומעת קול, ומזהה אותו כדודה. היא מספרת על תשובתו אליה.

במדרש על ספר שמות, "החודש הזה לכם ראש חודשים". - משה הוא הקול. הוא מודיע לעם ישראל במצרים את בשורה הגאולה. והם מתעקשים לא לקבל ויש להם המון תירוצים. מדרש, שבו חכמים שונים מתארים תירוצים שונים. למשל – 210 שנים, והרי היה כתוב 400, ועוד ועוד. והתשובה – קיצורי דרך. קיצור פז"מ. והמסר הוא לימי המדרש (ולימינו, החרדים שהתנגדו לציונות כי צריך להמתין בפאסיביות לבוא המשיח?). "א' להם הואיל והוא חפץ בגאולתכם אינו מביט בחשבונותיכם, אלא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות (שה"ש שם) מדלג על הקצים ועל החשבונות ועל העיבורים, ובחודש הזה אתם נגאלין,החודש הזה לכם ראש חודשים (שמות יב, ב).

שירה - הנה הסתיו עבר.

מחרוזת - ניצנים נראו בארץ

יב הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ.  יג הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ קוּמִי לכי (לָךְ) רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי-לָךְ.  {ס} יד יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה הַרְאִינִי אֶת-מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִנִי אֶת-קוֹלֵךְ  כִּי-קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה.  {ס} טו אֶחֱזוּ-לָנוּ שֻׁעָלִים שֻׁעָלִים קְטַנִּים מְחַבְּלִים כְּרָמִים וּכְרָמֵינוּ סְמָדַר.  טז דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים.  יז עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים  סֹב דְּמֵה-לְךָ דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים עַל-הָרֵי בָתֶר.  {ס}

שירה – דודי לי

יונתי בחגווי הסלע

סולנית שתשיר את גירסת שלמה גרוניך

אורי – מדרש יונתי. מדרש לפסוק "יונתי בחגווי הסלע בסתר המדרגה, הראיני את מראיך השמיעיני את קולך, כי קולך ערב ומראיך נאווה". על פי המדרש, בעל השובח – הקב"ה, מצפה מכנסת ישראל הקוראת לתשועתו, להתנהל ביחס אליו בתפילה ובמעשים טובים. קולך ערב – התפילה. ומראך נאווה – מעשים טובים. כמו יונה הקוראת לבעל השובח – בתפילה / ובמעשים טובים. מאיר אריאל בשיר מלא כעס, המתכתב עם מקורות ישראל רבים ומגוונים אך בעיקר עם שיר השירים, חובט בחברה הישראלית, על העוולות בתוכה, על חוסר הצדק, ובעיקר על יחסה לפלשתינאים, שלטענתו מקעקע את צדקת דרכנו. מאיר שר "יונתי שוב בחגווי הסלע", כאומר שכבר היינו בסרט הזה, ומזהיר שהתנהגות בלתי מוסרית מסכנת את קיומו של הבית השלישי, ועלולה להמיט עליו חורבן, כפי שכבר קרה בעבר. הגאולה אינה מובנת מאליה, היא מותנית בכך שכנסת ישראל תקיים את מה שמצופה ממנה. "אל תעוררו את האהבה עד שתחפץ", והוא מזהיר "אל תעוררו ואל תעירו, שנאה שלא תחפץ". מזהיר מפני שנאה ואולי מלחמה שאנו עלולים להמיט על עצמנו.

האזנה (קובי אוז) עם משימה.

שיר השירים ג

השמעה - עידן רייכל . ובמקביל: אורי - קריאה.

א עַל-מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי, בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו.  ב אָקוּמָה נָּא וַאֲסוֹבְבָה בָעִיר בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחֹבוֹת. אֲבַקְשָׁה אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו. 

ג מְצָאוּנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר, שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי רְאִיתֶם. 

אורי – על ראש שמחתי (השמעה של הפתיחה, הורדה ודיבור של אורי).

שיר שנעמי שמר כתבה בראשית האינתיפאדה ואחרי מלחמת לבנון הראשונה. נעמי שמר חשה שבשל התייצבותה בשנות ה-70 וראשית שנות ה-80 לצד "גוש אמונים" ובמאבק נגד הנסיגה מסיני ציבור האמנים ואנשי הרוח והתקשורת שהייתה חלק ממנו, הפנה לה עורף,  התנכר אליה והתנכל לה. הפסיקה להתבטא על פוליטיקה, אבל חשה אנוסה. ביטאה את כאבה ברמז, במספר שירים (ערב שלי על שירתה הפוליטית). את השיר הזה הציבה בראש ספר השירים שערכה סמוך למותה, והביאה אותו בכתב ידה. היא יוצאת נגד משטרת המחשבות, המאלצת את האמנים להתיישר בקו מוכתב, ולשיר את שירי המחאה, כי זה מה שהולך עכשיו, ומי שלא שם, לא קיים (ראה – מרגול). היא עושה זאת באמצעות שיר השירים: תפסוה השומרים / הסובבים בעיר, / מה את רוקדת ככה, / ועל מה יצהל קולך? / מוטב שתשירי שירי מחאה, / זה מה שהולך עכשיו, / זה מה שהולך. // אמרה שמחתי / אני אשיר וארקוד, / עם זר פרחי שדה / וקוץ אחד או שניים / כי השמחה שלי / היא המחאה שלי.

 ד כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי מֵהֶם עַד שֶׁמָּצָאתִי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי, אֲחַזְתִּיו וְלֹא אַרְפֶּנּוּ, עַד-שֶׁהֲבֵיאתִיו אֶל-בֵּית אִמִּי וְאֶל-חֶדֶר הוֹרָתִי.  ה הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה  אִם-תָּעִירוּ וְאִם-תְּעוֹרְרוּ אֶת-הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ.  {ס} ו מִי זֹאת עֹלָה מִן-הַמִּדְבָּר כְּתִימְרוֹת עָשָׁן,  מְקֻטֶּרֶת מֹר וּלְבוֹנָה מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל.  ז הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאֵל.  ח כֻּלָּם אֲחֻזֵי חֶרֶב מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה אִישׁ חַרְבּוֹ עַל-יְרֵכוֹ מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת. (אחרי מרד בר כוכבא – חז"ל: שישים הגיבורים = שישים תלמידי חכמים)  {ס} ט אַפִּרְיוֹן עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מֵעֲצֵי הַלְּבָנוֹן.  י עַמּוּדָיו עָשָׂה כֶסֶף, רְפִידָתוֹ זָהָב, מֶרְכָּבוֹ אַרְגָּמָן, תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה מִבְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם.  יא צְאֶנָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה-לּוֹ אִמּוֹ, בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ.  {ס}

עפר – צאינה וראינה.

שירה – צאנה, צאנה (צנע, צנע)

שיר השירים ד

א הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יוֹנִים מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים שֶׁגָּלְשׁוּ מֵהַר גִּלְעָד.  ב שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הַקְּצוּבוֹת שֶׁעָלוּ מִן-הָרַחְצָה  שֶׁכֻּלָּם מַתְאִימוֹת וְשַׁכֻּלָה אֵין בָּהֶם.  ג כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתוֹתַיִךְ וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ.  ד כְּמִגְדַּל דָּוִיד צַוָּארֵךְ בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת אֶלֶף הַמָּגֵן תָּלוּי עָלָיו כֹּל שִׁלְטֵי הַגִּבֹּרִים. 

עפר – עץ הרימון.  שירה – עץ הרימון.

ה שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים, תְּאוֹמֵי צְבִיָּה, הָרוֹעִים בַּשּׁוֹשַׁנִּים.  ו עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים, אֵלֶךְ לִי אֶל-הַר הַמּוֹר וְאֶל-גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה.  ז כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ.  {ס} ח אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה, אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי, תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה, מֵרֹאשׁ שְׂנִיר וְחֶרְמוֹן, מִמְּעֹנוֹת אֲרָיוֹת, מֵהַרְרֵי נְמֵרִים. 

עפר: סיפור להקת איתי מלבנון.

 ט לִבַּבְתִּנִי אֲחֹתִי כַלָּה, לִבַּבְתִּנִי באחד (בְּאַחַת) מֵעֵינַיִךְ, בְּאַחַד עֲנָק מִצַּוְּרֹנָיִךְ.  י מַה-יָּפוּ דֹדַיִךְ אֲחֹתִי כַלָּה, מַה-טֹּבוּ דֹדַיִךְ מִיַּיִן וְרֵיחַ שְׁמָנַיִךְ מִכָּל-בְּשָׂמִים.  יא נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ כַּלָּה, דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ, וְרֵיחַ שַׂלְמֹתַיִךְ כְּרֵיחַ לְבָנוֹן.  {ס} יב גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה, גַּל נָעוּל, מַעְיָן חָתוּם.  יג שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים, עִם פְּרִי מְגָדִים, כְּפָרִים עִם-נְרָדִים.  יד נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם, קָנֶה וְקִנָּמוֹן, עִם כָּל-עֲצֵי לְבוֹנָה, מֹר וַאֲהָלוֹת עִם כָּל-רָאשֵׁי בְשָׂמִים. 

שירה – לבבתיני, גן נעול, אחותי רוחמה

טו מַעְיַן גַּנִּים, בְּאֵר מַיִם חַיִּים וְנֹזְלִים מִן-לְבָנוֹן.  טז עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן, הָפִיחִי גַנִּי יִזְּלוּ בְשָׂמָיו, יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ וְיֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו.

שיר השירים ה

א בָּאתִי לְגַנִּי אֲחֹתִי כַלָּה, אָרִיתִי מוֹרִי עִם-בְּשָׂמִי, אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם-דִּבְשִׁי, שָׁתִיתִי יֵינִי עִם-חֲלָבִי, אִכְלוּ רֵעִים, שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים.  {ס} ב אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר, קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק. פִּתְחִי-לִי אֲחֹתִי, רַעְיָתִי, יוֹנָתִי, תַמָּתִי, שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא-טָל, קְוֻצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה.  ג פָּשַׁטְתִּי אֶת-כֻּתָּנְתִּי, אֵיכָכָה אֶלְבָּשֶׁנָּה? רָחַצְתִּי אֶת-רַגְלַי, אֵיכָכָה אֲטַנְּפֵם?  ד דּוֹדִי שָׁלַח יָדוֹ מִן-הַחֹר, וּמֵעַי הָמוּ עָלָיו.  ה קַמְתִּי אֲנִי לִפְתֹּחַ לְדוֹדִי, וְיָדַי נָטְפוּ-מוֹר, וְאֶצְבְּעֹתַי מוֹר עֹבֵר עַל כַּפּוֹת הַמַּנְעוּל.  ו פָּתַחְתִּי אֲנִי לְדוֹדִי, וְדוֹדִי חָמַק, עָבָר. נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ, בִּקַּשְׁתִּיהוּ וְלֹא מְצָאתִיהוּ, קְרָאתִיו וְלֹא עָנָנִי. 

אורי – הרעיה מספרת לחברותיה, בנות ירושלים, על חלומה. "אני ישנה ולבי ער" – החלום, שבו אדם רואה מהרהורי לבו. "קול דודי דופק" – הדוד מתדפק על דלתה, מבקש שתפתח לו, מכנה אותה בשמות חיבה רבים. הציונות הדתית פירשה זאת, כגאולה המתדפקת על דלתותינו. האם נחמיץ אותה? האם לא נשמע את הקול? מחלוקת עם החרדים, טענה שאינם שומעים את הקול. "קול דודי דופק" – הספר של הגרי"ד סולובייצ'יק, מספרי היסוד של הציונות הדתית. מבוסס על דרשה ביום העצמאות תשי"ז 1957, שבה הציג את הקמת המדינה כנס של אתחלתא דגאולה וקרא לעם ישראל לא להחמיץ את האותות.

עופר – הסבר "בין הרים ובין סלעים". שירה – בין הרים ובין סלעים.

 ז מְצָאֻנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר, הִכּוּנִי, פְצָעוּנִי, נָשְׂאוּ אֶת-רְדִידִי מֵעָלַי, שֹׁמְרֵי הַחֹמוֹת.  ח הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם,  אִם-תִּמְצְאוּ אֶת-דּוֹדִי, מַה-תַּגִּידוּ לוֹ? שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי.  ט מַה-דּוֹדֵךְ מִדּוֹד, הַיָּפָה בַּנָּשִׁים,  מַה-דּוֹדֵךְ מִדּוֹד, שֶׁכָּכָה הִשְׁבַּעְתָּנוּ.  י דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם דָּגוּל מֵרְבָבָה.  יא רֹאשׁוֹ כֶּתֶם פָּז, קְוֻצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים שְׁחֹרוֹת כָּעוֹרֵב.  יב עֵינָיו כְּיוֹנִים עַל-אֲפִיקֵי מָיִם, רֹחֲצוֹת בֶּחָלָב, יֹשְׁבוֹת עַל-מִלֵּאת. 

עופר - שלונסקי "על מילאת". שירה – "מה דודך מדוד".

יג לְחָיָו כַּעֲרוּגַת הַבֹּשֶׂם, מִגְדְּלוֹת מֶרְקָחִים שִׂפְתוֹתָיו, שׁוֹשַׁנִּים נֹטְפוֹת מוֹר עֹבֵר.  יד יָדָיו גְּלִילֵי זָהָב, מְמֻלָּאִים בַּתַּרְשִׁישׁ. מֵעָיו עֶשֶׁת שֵׁן מְעֻלֶּפֶת סַפִּירִים.  טו שׁוֹקָיו עַמּוּדֵי שֵׁשׁ, מְיֻסָּדִים עַל-אַדְנֵי-פָז. מַרְאֵהוּ כַּלְּבָנוֹן, בָּחוּר כָּאֲרָזִים.  טז חִכּוֹ מַמְתַקִּים וְכֻלּוֹ מַחֲמַדִּים. זֶה דוֹדִי וְזֶה רֵעִי בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם.

שירה - לא ידע איש מיהי ועל עוד שירי ביאליק ושיר השירים (בעלייתי שם יפתי, קומי צאי, בשל תפוח).

שיר השירים ו

א אָנָה הָלַךְ דּוֹדֵךְ, הַיָּפָה בַּנָּשִׁים? אָנָה פָּנָה דוֹדֵךְ, וּנְבַקְשֶׁנּוּ עִמָּךְ.  ב דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ, לַעֲרֻגוֹת הַבֹּשֶׂם, לִרְעוֹת בַּגַּנִּים וְלִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים.  ג אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי, הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים.  {ס} ד יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי כְּתִרְצָה, נָאוָה כִּירוּשָׁלִָם, אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת.  ה הָסֵבִּי עֵינַיִךְ מִנֶּגְדִּי, שֶׁהֵם הִרְהִיבֻנִי. שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים שֶׁגָּלְשׁוּ מִן-הַגִּלְעָד.  ו שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הָרְחֵלִים שֶׁעָלוּ מִן-הָרַחְצָה.  שֶׁכֻּלָּם מַתְאִימוֹת וְשַׁכֻּלָה אֵין בָּהֶם.  ז כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ.  ח שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת וּשְׁמֹנִים פִּילַגְשִׁים, וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר.  ט אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי, אַחַת הִיא לאמה,  בָּרָה הִיא לְיוֹלַדְתָּהּ. רָאוּהָ בָנוֹת וַיְאַשְּׁרוּהָ, מְלָכוֹת וּפִילַגְשִׁים וַיְהַלְלוּהָ.  {ס} י מִי-זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ-שָׁחַר,  יָפָה כַלְּבָנָה, בָּרָה כַּחַמָּה, אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת?  {ס} יא אֶל-גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי, לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל, לִרְאוֹת - הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן הֵנֵצוּ הָרִמֹּנִים.  יב לֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי, שָׂמַתְנִי מַרְכְּבוֹת עַמִּי נָדִיב.

שירה - אל גינת אגוז

שיר השירים ז

א שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית, שׁוּבִי שׁוּבִי וְנֶחֱזֶה-בָּךְ. מַה-תֶּחֱזוּ בַּשּׁוּלַמִּית כִּמְחֹלַת הַמַּחֲנָיִם. 

שירה, ברקע הקלטה של מאיר אריאל: שובי שובי

 ב מַה-יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים, בַּת-נָדִיב? חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ כְּמוֹ חֲלָאִים, מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן.  ג שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר, אַל-יֶחְסַר הַמָּזֶג. בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים, סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים.  ד שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים תָּאֳמֵי צְבִיָּה.  ה צַוָּארֵךְ כְּמִגְדַּל הַשֵּׁן, עֵינַיִךְ בְּרֵכוֹת בְּחֶשְׁבּוֹן עַל-שַׁעַר בַּת-רַבִּים, אַפֵּךְ כְּמִגְדַּל הַלְּבָנוֹן צוֹפֶה פְּנֵי דַמָּשֶׂק.  ו רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל וְדַלַּת רֹאשֵׁךְ כָּאַרְגָּמָן. מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים.  ז מַה-יָּפִית וּמַה-נָּעַמְתְּ, אַהֲבָה בַּתַּעֲנוּגִים.  ח זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר, וְשָׁדַיִךְ לְאַשְׁכֹּלוֹת.  ט אָמַרְתִּי: אֶעֱלֶה בְתָמָר, אֹחֲזָה בְּסַנְסִנָּיו, וְיִהְיוּ-נָא שָׁדַיִךְ כְּאֶשְׁכְּלוֹת הַגֶּפֶן, וְרֵיחַ אַפֵּךְ כַּתַּפּוּחִים. 

אורי – אעלה בתמר - עליה ראשונה מתימן. בתמר = תרמ"ב 1882.

 י וְחִכֵּךְ כְּיֵין הַטּוֹב, הוֹלֵךְ לְדוֹדִי לְמֵישָׁרִים, דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים.  יא אֲנִי לְדוֹדִי וְעָלַי תְּשׁוּקָתוֹ.  {ס} יב לְכָה דוֹדִי נֵצֵא הַשָּׂדֶה, נָלִינָה בַּכְּפָרִים.  יג נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים, נִרְאֶה אִם-פָּרְחָה הַגֶּפֶן, פִּתַּח הַסְּמָדַר, הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים, שָׁם אֶתֵּן אֶת-דֹּדַי לָךְ.  יד הַדּוּדָאִים נָתְנוּ-רֵיחַ וְעַל-פְּתָחֵינוּ כָּל-מְגָדִים. חֲדָשִׁים גַּם-יְשָׁנִים דּוֹדִי צָפַנְתִּי לָךְ.

שירה – מגדים ורעים, הדודאים נתנו ריחם (שני לחנים).

שיר השירים ח

א מִי יִתֶּנְךָ כְּאָח לִי, יוֹנֵק שְׁדֵי אִמִּי? אֶמְצָאֲךָ בַחוּץ, אֶשָּׁקְךָ, גַּם לֹא-יָבֻזוּ לִי.  ב אֶנְהָגְךָ, אֲבִיאֲךָ אֶל-בֵּית אִמִּי, תְּלַמְּדֵנִי, אַשְׁקְךָ מִיַּיִן הָרֶקַח, מֵעֲסִיס רִמֹּנִי.  ג שְׂמֹאלוֹ תַּחַת רֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי.  ד הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם  מַה-תָּעִירוּ וּמַה-תְּעֹרְרוּ אֶת-הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ. 

אורי – שלוש פעמים "השבעתי אתכם בנות ירושלים". התנ"ך אינו אוהב חזרות, ומקובל שאין אות מיותרת. המדרש: שלוש שבועות שונות. "מה תעוררו ומה תעירו" – לא להחיש את הגאולה, לתת לה להופיע בעתה. חשש מפני רוחות לאומיות ומיסטיות שימיטו אסון, כמו במרד בר כוכבא. שלוש השבועות (גרסאות שונות): לא לדחוק את הקץ, לא לעלות בחומה, לא למרוד בגויים. יש גרסאות אחרות, כמו שתי שבועות לעמ"י ושבועה אחת לגויים – לא להתעמר ביהודים. מדרש נידח ולא משמעותי, עד ראשית הציונות. הפך להלכה מרכזית בתפיסה החרדית האנטי ציונית. הציונות הוצגה כהפרת השבועה. בחלק מהכתבים החרדיים, השואה היא עונש על הפרת השבועה. הציונות הדתית התמודדה. לדוגמה – אחרי הצהרת בלפור, כבר לא מרידה בגויים, ועוד.

 {ס} ה מִי זֹאת עֹלָה מִן-הַמִּדְבָּר, מִתְרַפֶּקֶת עַל-דּוֹדָהּ תַּחַת הַתַּפּוּחַ? עוֹרַרְתִּיךָ שָׁמָּה, חִבְּלַתְךָ אִמֶּךָ שָׁמָּה, חִבְּלָה יְלָדַתְךָ.  ו שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל-לִבֶּךָ, כַּחוֹתָם עַל-זְרוֹעֶךָ, כִּי-עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה, קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה,  רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה.  ז מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת-הָאַהֲבָה, וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ. אִם-יִתֵּן אִישׁ אֶת-כָּל-הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה, בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ.  {ס} ח אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ, מַה-נַּעֲשֶׂה לַאֲחֹתֵנוּ בַּיּוֹם שֶׁיְּדֻבַּר-בָּהּ.  ט אִם-חוֹמָה הִיא, נִבְנֶה עָלֶיהָ טִירַת כָּסֶף. וְאִם-דֶּלֶת הִיא, נָצוּר עָלֶיהָ לוּחַ אָרֶז.  י אֲנִי חוֹמָה וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת, אָז הָיִיתִי בְעֵינָיו כְּמוֹצְאֵת שָׁלוֹם.  {פ}

יא כֶּרֶם הָיָה לִשְׁלֹמֹה בְּבַעַל הָמוֹן. נָתַן אֶת-הַכֶּרֶם לַנֹּטְרִים.  אִישׁ יָבִא בְּפִרְיוֹ אֶלֶף כָּסֶף.  יב כַּרְמִי שֶׁלִּי לְפָנָי, הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה, וּמָאתַיִם לְנֹטְרִים אֶת-פִּרְיוֹ.  יג הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים, חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ, הַשְׁמִיעִנִי.  יד בְּרַח דּוֹדִי וּדְמֵה-לְךָ לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים עַל הָרֵי בְשָׂמִים.  {ש}

אורי – סצנת הסיום – פגישה אקראית של הדוד והרעיה בגנים. הדוד מטייל עם חבריו, ופתאום שומע את קולה. קולה גילה את מקום המצאה. הוא מבקש ממנה לשיר לפני חבריו. כנראה, מתוך כבוד לחברים, שלא לביישם. היא שרה, אך בשיר היא קוראת לו: "ברח דודי". מה הפירוש? א. אני רק שלך ולא רוצה לשיר ליד חבריך. לא נעים לי לבקש מהם לברוח, ואני מבקשת ממך. ב. ברח יחד אתי, קח אותי ונברח. והמדרש: הקב"ה מבקש מכנסת ישראל, שתשמיע בפניו קול תפילה ולימוד התורה, שאף מלאכי השרת הנלווים אליו ישמעו. כנסת ישראל עונה לקב"ה בתחינה ותפילה, שיקחנה עמו ויוציאנה מן הגלות ויביאנה במהרה אל א"י ואל הגאולה השלמה.

 - תודות שרה סמואל, רון.

שיר סיום – קומי צאי.