החונטה הצבאית השלטת במצרים אינה מסתפקת בהבעת הצער על מותם של השוטרים / חיילים (חשוב להבהיר, שכאשר מדובר במשטרה, הכוונה היא לצבא – שקר מוסכם על שני הצדדים באזורים של דילול כוחות) המצריים, מפי שר הביטחון אהוד ברק. הם דורשים חקירה והתנצלות.
עלינו להרים את כפפת החקירה ולהציע חקירה משותפת, שהכל פתוח בה. בחקירה הזאת, יש לחקור איך סיני הייתה למקום פרוץ למחבלים מעזה, בדרכם לפיגועים נגד ישראל. יש לחקור, כיצד בחודשים האחרונים שוב ושוב שימשה סיני בסיס לתוקפנות אנטי ישראלית – ירי קטיושות לעבר אילת, ירי על רכב ישראלי מתוך מצרים שבועות ספורים לפני מתקפת הטרור, חמישה פיגועים נגד צינור הגז ממצרים לישראל. בהסכם השלום נסוגה ישראל מסיני ומסרה את השטח לריבונות המצרית – האם מצרים ריבונית בסיני? ומה ניתן לעשות כדי שאכן תהיה ריבונית (ויתכן שמסקנת הבדיקה תהיה שינויים מוסכמים וזמניים בהסדרי הפירוז, לנוכח האופי האחר של האיומים מסיני, לעומת אלו שהיו בעת חתימת ההסכם)? כיצד בשטח מצרים התארגנה מתקפת טרור מורכבת כל כך, רבת משתתפים, אמל"ח וכו' שבוצעה במקביל במספר מוקדים? מי סייע למחבלים? האם היו להם משת"פים בתוך הצבא המצרי? איך זה קרה, שכאשר כוחות צה"ל והימ"מ השיבו אש מדויקת למקורות הירי, נפגעו חיילים מצריים? על פי העדויות, מחבלים ירו סמוך / צמוד לעמדות מצריות – האם החיילים או המפקדים המקומיים ידעו על כך, אישרו זאת, שיתפו פעולה? האם יש אמת בעדויות שגם חיילים מצריים השתתפו בירי?
אין ספק שלשלטון המצרי ולצבא מצרים אין כל עניין במתקפת הטרור ובוודאי שאינם משתפים פעולה עם הפיגועים. אך יש לבדוק האם ברמה המקומית חיילים, מפקדים או יחידות פעלו בניגוד לאינטרס המצרי הזה. סביר להניח שגם למצרים יש שאלות קשות להפנות אלינו, ובחקירה יש לתת מענה מלא, שקוף ומספק על כל שאלה כזאת.
מאחר ואין לישראל כל עניין בפגיעה בחיילים מצרים, בצדק הביע אהוד ברק צער על מותם. אם מסקנות החקירה לא תצבענה על מעורבות של חיילים מצריים בפיגוע, מן הראוי שישראל תתנצל על מותם של החיילים, גם אם לא היה דופי בהתנהגות חיילי צה"ל ושוטרי הימ"מ. אולם החשוב מכל הוא לחקור לעומק מה קרה, ולמצוא את הדרך למנוע הפיכת גבול ישראל עם מצרים לגבול של טרור ופיגועים.
****
אם אני תומך בהבעת צער ואף התנצלות בפני מצרים, מדוע אני מתנגד בתוקף להתנצלות בפני תורכיה על אירועי מרמרה? כיוון שאין דימיון בין המקרים. המקרה הדומה, הוא התנצלות של ישראל בפני ועדות ההתנגדות העממית בעזה, על כך שמחבלים שנהרגו במתקפת הטרור.
תורכיה יזמה את המשט בזדון, כדי לפגוע בישראל כחלק ממסע דה-לגיטימציה למדינת ישראל ולזכותה להגן על עצמה ועל חיי אזרחיה. בעצירת המשט נהגה ישראל על פי החוק הבינלאומי, כפי שקבע דו"ח ו' פלמר. התורכים שנהרגו, תקפו את חיילי צה"ל וסיכנו את חייהם במזיד, והריגתם הייתה פעולה מובהקת של הגנה עצמית. לכן, על ישראל לדרוש את התנצלות תורכיה ולא להתנצל בפני תורכיה.
האיומים בפגיעה ביחסי ישראל תורכיה אם לא נתנצל חסרי שחר. המשבר ביחסים בין ישראל לתורכיה אינו תוצאה של המשט, אלא המשט הוא תוצאה של המשבר. המשבר הוא מדיניות תורכית עוינת, פרי האידיאולוגיה האסלאמיסטית, הפונדמנטליסטית, הקנאית של שלטון ארדואן. האיומים התורכיים בהרעה נוספת ביחסים, נועדו לסחוט התנצלות, שמטרתה השפלת ישראל. אם התורכים רוצים לנתק את היחסים, אחרי ההתנצלות הם ימצאו אמתלה אחרת.
הטענה שהתנצלויות תקל להתמודד עם האינתיפאדה המשפטית נגד חיילי צה"ל ומפקדיו מגוחכת. ההיפך הוא הנכון – התנצלות כמוה כהודאה באשמה והאויב יעשה בה שימוש משפטי באינתיפאדת הדה-לגיטימציה.
העובדה שבמשך שנה ורבע ישראל נמנעת מלדרוש התנצלות תורכית על פרשת מרמרה ותשלום פיצויים לפצועי צה"ל ואינה דוחה על הסף את הדרישה התורכית החצופה שישראל תתנצל על התוקפנות התורכית כלפיה, היא ביטוי לחולשת הממשלה.
* "אנוכי", "חדשות בן עזר"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
