הבלוג של אורי הייטנר

תגובה לארי שביט, "קדימה למלחמה", 25.8.11

אני רחוק מאוד ממפלגת "קדימה", בלשון המעטה, אך אני רואה לנכון להגן עליה מפני מתקפתו של ארי שביט. אפשר לתמוך בהחלטת נתניהו וברק להבליג על מתקפת הטרור ולהתנגד לביקורת של "קדימה" על הבלגה זו. אולם המסר של ארי שביט במאמרו;  אידיאליזציה להבלגה והתנגדות עקרונית לתגובה הולמת, משמעותו - מתן חסינות לטרור, ותוצאתו -  עידוד הטרור והפקרת תושבי הדרום.

שביט מכנה את "קדימה" "מפלגת שלוש המלחמות", לא רק בשל ביקורתה העכשווית, אלא גם בשל מלחמת לבנון השניה ומבצע "עופרת יצוקה". "הנהגת קדימה", מציין שביט, "לא הפנימה את דו"ח וינוגרד ולא זכרה את דו"ח גולדסטון". דו"ח גולדסטון אינו אלא עלילת דם על מדינת ישראל, של ועדה שהוקמה בידי פורום עוין ביותר, שעיקר תכליתו ליצור דה-לגיטימציה לישראל, ומי שעמדה בראשו בעת הקמת הוועדה הייתה לוב של קדאפי. מה יש ללמוד מן הדו"ח הזה? ואילו דו"ח וינוגרד בשום אופן לא שלל את ההחלטה לצאת למלחמת לבנון השניה, אלא את אופן ניהולה בפועל.

יש לזכור, שרק מלחמת לבנון השניה שמה קץ לטרור בלבנון, ובזכותה תושבי הצפון נהנים לראשונה מאז שנות ה-60 מחמש שנות שקט מוחלט. "עופרת יצוקה" גדעה 8 שנות ירי טילים על יישובי הדרום, לפני ואחרי ההתנתקות, בחסות הבלגה ישראלית. אחרי המבצע, חלה ירידה דרסטית בהיקף הירי. העובדה שהירי בכל זאת נמשך, מעידה על כך שישראל עצרה מוקדם מידי את המבצע, בטרם השלימה את המלאכה. ההסלמה המדורגת בירי בחודשים האחרונים, היא תוצאה ישירה של דו"ח גולדסטון והאמונה של המחבלים שישראל לא תעז עוד להגן על אזרחיה. ארי שביט מעלה על נס את האיפוק של שרון מול מתקפות הטרור ב-2001. הוא רק שכח להזכיר שהאיפוק הזה איפשר לטרור להתרחב ולהעמיק את פגיעתו ההרסנית, שהגיעה לשיא בחודש מרץ 2002 השחור. רק סיום האיפוק והיציאה ל"חומת מגן" שמה קץ לטרור המתאבדים.

שביט משבח את נתניהו וברק על הבלגתם, וטוען שתגובה הייתה "מביאה למתקפת טילים מאסיבית על אשקלון, אשדוד, באר שבע, רחובות ורשל"צ ... להרג המוני בעזה ולהרג רב בחיילי צה"ל [בדומה לנבואות הזעם שהתבדו ב"עופרת יצוקה" א.ה.] ... ערי ישראל בוערות, חיילי ישראל נקברים והשלום עם מצרים מתפרק". במילים אחרות, על ישראל להשלים עם ירי טילים, כי אם היא תממש את זכותה להגנה עצמית יקרה אסון. ושלושים שנה אחרי הנסיגה מסיני ועקירת כל היישובים בסיני ותמורתם – 30 שנות מלחמה קרה עם מצרים של מובראק, רואה שביט בתושבי הדרום בני ערובה לעצביה הרופפים של החונטה השלטת במצרים, שעלולה לפרק את מה שנשאר מהסכם השלום אם ישראל תגן על אזרחיה.

לעתים, החלטה טקטית להבליג בעיתוי זה או אחר נכונה, ויתכן שנכון לראות כך את החלטת נתניהו וברק. אולם אסטרטגיה של הבלגה על תוקפנות וטרור, כמו זו שמציע ארי שביט, היא אסטרטגיה של הפקרת אזרחי ישראל.

* "הארץ"