הבלוג של אורי הייטנר

נאום בהפגנה בקצרין 27.8.11

בתקופת המאבק על הגולן בשנות ה-90, קראנו לעם ישראל להתייצב לצדנו, תחת הדגל "העם עם הגולן". בין שאר טיעונינו, הייתה הקריאה לסולידריות חברתית, ואיום מפני שבר חברתי במקרה של עקירת יישובינו. העם בהמוניו התייצב לצדנו, ועצם עובדת ישיבתנו כאן, היא העדות לכך.

העם עם הגולן והגולן עם העם! לפני 18 שנים, בעת מבצע "דין וחשבון", ביצע ועד יישובי הגולן את מבצע "מהגולן באהבה", שבו ביקרנו אצל תושבי קריית שמונה המופגזת, עברנו בין המקלטים, חילקנו מתוצרת הגולן וישבנו עם התושבים. כך נהגנו בכל גל של קטיושות על קריית שמונה ואצבע הגליל, לאורך השנים, ובעיקר במלחמת לבנון השניה. במלחמה זו, מאות מתושבי הגולן השתתפו במאמץ, וגם כאשר קטיושות נפלו על הגולן, ירדנו מידי יום ביומו לפעולה בקריית שמונה, בצפת ובטבריה.

כך נהגנו גם כאשר אזרחים בקצה השני של הארץ היו במצוקה – ביקורי הזדהות שלנו, ובעיקר של הנוער, בשדרות המופגזת. שיירות קניות לתמיכה בעסקים בשדרות, בתקופתה הקשה. עשיה התנדבותית ביישובי יש"ע בתקופת האינתיפאדה, כולל התנדבות של נהגי המועצה האזורית גולן לנהוג ביישובי גוש קטיף, תחת אש ופיגועי טרור. מתנ"ס הגולן אימץ את מתנ"ס גוש קטיף טרם העקירה והגולן סייע לתושבי גוש קטיף בכל דרך שהיא, לפני העקירה ובעיקר אחריה, הן בגולן והן באתרים אחרים. זו דרכנו לאורך שנים.

כפי שאנו מזדהים עם ישראלים במצוקה ביטחונית וקיומית, כך עלינו להזדהות גם עם מצוקות החברה הישראלית, עם ישראלים המצויים במצוקה כלכלית, בפרט שגם בתוכנו יש לא מעט הסובלים ממנה. זאת מהות ההפגנה, שהנה חלק מהמאבק הגדול למען צדק חברתי בישראל.

אין הפגנה זו רק הזדהות עם אחים במצוקה, אלא היא הפגנה למען שינוי פניה של החברה הישראלית. מדינת ישראל קמה לא רק כדי לתת מענה ביטחוני ליהודים, ולא רק כדי להעניק ריבונות לעם היהודי, אלא כל ראשי הציונות חלמו על בניית חברת מופת וחלוצי הציונות ניסו להגשים את החזון הזה בגופם. מייסדי המדינה הצהירו במגילת העצמאות, שמדינת ישראל תושתת על יסודות החירות, השלום והצדק על פי חזונם של נביאי ישראל.

למרבה הצער, סטינו מהדרך הזאת. היום, מדינת ישראל היא המדינה בעלת הפערים הסוציואקונומיים הגדולים ביותר בעולם המערבי. ממשלת ישראל מנעה אפילו חוק מינימליסטי שביקש ליצור גג לשכר הבכירים, שלא יעלה על פי 50 מהשכר הנמוך ביותר של עובד בחברה. הצעת חוק שעל פיה מנהל המחזיק עובדים ב-4,000 ₪ לחודש יוכל להשתכר 200,000 ₪ לחודש, אך לא יותר מכך, נדחתה. מה זו אם לא חזירות?

איש אינו מתנגד היום לכלכלה חופשית ואף אחד אינו מצפה שהמדינה תנהל את העסקים. העולם העסקי הוא המנוע של חיי הכלכלה, ואיש אינו מערער על כך. אך אנו שוללים את השוק הפרוע, החזירי, תאב הבצע ללא מיצרים. אנו שוללים הפרטה של החינוך, הבריאות והרווחה, ומציאות שבה יש מי שנהנים מבריאות טובה ומי שאינם נהנים ממנה בשל פערים כלכליים, שתוחלת חייהם של עשירים גבוהה יותר מתוחלת חייהם של עניים, שתוחלת החיים בפריפריה נמוכה יותר מזו שבמרכז. אנו שוללים את המוסר העקום, על פיו ילדיו של מי שיש להם ראויים לחינוך טוב יותר מילדיו של אלו שיש להם, ובוודאי שאנו שוללים את המציאות הקיימת, שבה המדינה עצמה משקיעה יותר בחינוכם של אלה שיש להם.

אלה הם ביטויים אחדים לחוסר הצדק בחברה הישראלית. המאבק לצדק חברתי, הוא מאבק לתיקון החברה הישראלית, למימוש החזון הציוני של מדינת מופת. זהו מאבק על נשמתה של הציונות, על נשמתה של מדינת ישראל.