הבלוג של אורי הייטנר

איך לסכם את שנת תשע"א באורטל? אין ספק שהאירוע המשמעותי ביותר הוא ההחלטה על המודל המשולב.

בבואי לסכם את השנה, מנקודת המבט האישית שלי, אני יכול לראות בה שנה של התנפצות חלום. כל חיי האמנתי ברעיון ההפרדה המוחלטת בין תרומה לתמורה כמהות חיי הקיבוץ. זו דרך החיים בה בחרתי כשהחלטתי לבנות ולהיבנות באורטל וזו דרך החיים בה אני בוחר מידי יום ביומו. בהחלטה שקיבלנו יצרנו קשר מסוים בין תמורה לתרומה. צר לי על כך. קשה לי עם זה, כי אני עדיין מאמין ברעיון של "מכל אחד לפי יכולתו, לכל אחד לפי צרכיו".

אולם אני מבכר דרך אחרת לסכם את השנה – שנה שבה הצלנו את אורטל מפני קרע חברתי, ובכך הבטחנו את עתיד הקהילה. לשם כך, היה על החברים לוותר על מקצת חלומותיהם (שבניגוד לעבר אלה חלומות שונים), מתוך הבנה שללא קהילה יקיץ הקץ על החלום, בעוד קיומה ושלמותה של הקהילה תבטיח את הגשמתם החלקית של החלומות, ואט אט תאפשר עיצוב של חלום משותף חדש. לשם כך היה גם עליי לוותר באופן חלקי על חלומי.

ואף שלא קל היה הדבר בעבורי, אני שלם עם החלטתי, עם הצבעתי, עם חלקי בעיצוב ההצעה ועם חלקי בהשפעה על הציבור לתמוך בה. ובסופו של דבר, אני שמח שהפשרה שהגענו אליה, שמרה במידה רבה על הצביון השיתופי של אורטל.

התהליך שעברנו, לווה במשבר חברתי שטרם נחלצנו ממנו, שהנגיעה שלו לשאלת אורחות החיים השיתופיים שלנו חלקית בלבד, אך הוא השפיע על התהליך והושפע ממנו. המשבר החברתי נוגע לסוגיות של מתח בין קבוצות בחברה, של מרכז ושוליים, של אמון הדדי. הקשר לסוגיית אורחות החיים הוא התחושה בקרב הציבור אודות חוסר שוויון בתרומה ובמאמץ. אך בסופו של דבר, הלימה מסוימת בין הקבוצות החברתיות לבין התמיכה וההתנגדות למודל, ביטאה את הזיקה בין התהליך והמשבר, ולכן הפכה את היכולת להגיע להסכמה לקשה יותר.

ואף על פי כן, הצלחנו להגיע להסכמה רחבה. ואף שטרם פתרנו את המשבר החברתי, עצם ההסכמה היא תנאי הכרחי להתמודדות מוצלחת עם המשבר. ולמרות שהמומנטום הזה נעצר בעקבות הפרשה המעיקה עלינו בחודשים האחרונים, אני מאמין שבתשע"ב נתמודד בהצלחה גם עם המשבר החברתי. זהו האתגר החשוב ביותר העומד בפנינו, מלבד האתגר הקיומי המרכזי של צמיחה דמוגרפית משמעותית, בדרך בה נבחר (אני מקווה שבדרך של קליטה קיבוצית).

למרות הקושי והכאבים, תיזכר שנת תשע"א כשנה טובה, שנת מפנה שבה מנענו שבר ואפשרנו לעצמנו להמשיך לבנות יחד את אורטל.

****

התהליך הזה לא קרה לבד, וראוי לציין את האנשים שהובילו לתוצאה החיובית.

יש לציין את הקהילה שגילתה בגרות והצליחה לגבש רוב גדול סביב הצעה מוסכמת. זה ממש לא מובן מאליו – ומי שקורא את העיתונות הקיבוצית ונחשף למה שקורה במקומות אחרים, יודע זאת. ודאי שאין זה מובן מאליו כאשר משבר חברתי מלווה את התהליך. עובדה זו מעידה על החיוּת של חברי אורטל, על האהבה של החברים את קהילתם, על הרצון הבסיסי שלנו להמשיך ולחיות יחד, ברמה גבוהה של שיתופיות.

ראוי לציין את צוות ההסכמות. המחלוקת הגדולה ביותר, העמוקה ביותר, לא הייתה בין תומכי המודל למתנגדיו, אלא בין החברים בתוך צוות ההסכמות, כיוון שזאת הייתה באמת ובתמים מחלוקת אידיאולוגית. אף שמי שהצטרף לצוות עשה זאת מתוך רצון ונחישות להגיע להסכמות, נקודת המוצא הייתה של תהום אידיאולוגית בין החברים. במשך חודשים ארוכים דומה היה שאי אפשר לגשר על הפער. העובדה שהצוות הזה, בהרכב הזה, הצליח לגבש הסכמה כזאת, היא תעודת כבוד לחבריו.

יש לציין את מזל, שהובילה את התהליך הדמוקרטי והשקוף ביותר בתולדות אורטל, שאפשר לכל החברים, באמת ובתמים, בארבעה שלבים בתהליך, להשפיע על ההצעה. ואכן, חברים רבים עשו כן. זהו מרכיב מרכזי בהצלחה.

אבל הגיבור הראשי של העלילה הזאת, הוא ללא ספק רונן.

****

לפני כארבע שנים, כשהחל הוויכוח הציבורי על סוגיית ההפרטה, והחלו  להישמע דיבורים ורמזים של חברים על עזיבת אורטל אם עמדתם לא תתקבל, ניסיתי ליזום אמנה חברתית, שבה יתחייבו החברים להישאר באורטל ולהמשיך לפעול ולתרום לה, בכל החלטה שתתקבל. הצעתי לא לקחה בחשבון פשרה, אלא הכרעה בין העמדות השונות. ההצעה נחלה כישלון חרוץ, כיוון שהחברים לא היו מוכנים לה.

שוחחתי אז גם עם רונן, וגם הוא שלל מכל וכל את הצעתי. הוא אמר שלא יישאר יום אחד באורטל, אם יוחלט בה על הפרטה.

יתכן שרונן יאמר היום, במידה רבה של צדק, שהמודל שאימצנו אינו הפרטת הקיבוץ, ושהוא עומד גם היום מאחורי הדברים שאמר. אבל בשיח האורטלי באותם ימים, התייחסנו לכל קשר בין תרומה לתמורה כאל הפרטה.

והנה, דווקא רונן, מתוך נקודת מוצא זאת, היה האיש שהציע את המודל. היום שבו רונן הניח את הצעתו בפני פורום ההסכמות, היה יום המפנה, שבו התהליך חדל להיות מועדון של ויכוח אידיאולוגי מתיש וחסר תוחלת, והחל להיות סדנת יצירה קונסטרוקטיבית של יצירת הסכמות.

בדרך כלל, יש לאדם נטיה להתאהב בהצעות של עצמו. והנה, לאחר שההצעה הוגשה לראשונה בפני הציבור ונתקלה בהתנגדות משמעותית, היה זה שוב רונן שלקח את הצעתו, וערך בה שינויים מהותיים. הוא לא התבצר בעמדתו, אלא הקשיב רוב קשב לביקורת, התייחס אליה במלוא הרצינות ויצר את הצעה טובה לאין ערוך מהצעתו המקורית, הצעה שניתן היה לגבש סביבה רוב גדול, כפי שאכן היה.

בסבלנות אין קץ, ותוך התעלות מעל התקפות אישיות והשמצות שהותחו בו, שוחח רונן ארוכות עם מרבית חברי אורטל, והיה לו תפקיד מרכזי ביצירת הרוב להצעה.

רונן גילה מנהיגות, אחריות ויצירתיות. מעולם לא היינו חייבים כל כך הרבה לאדם אחד בתוכנו. ועל כך מגיעות לו ההערכה והתודה של כולנו.

                                                                                                                                               * מידף - עלון קיבוץ אורטל