הבלוג של אורי הייטנר

מדרש איכה רבה מספר לנו על נשיא הסנהדרין רבי יהודה נשיאה (נכדו של יהודה הנשיא, חותם המשנה), ששלח שני "שרים" בכירים, ר' אמי ור' אסי, לעבור מעיר לעיר בא"י ולתקן בהן תקנת חינוך חובה. הנ"ל הגיעו לכל עיר וביקשו שיציגו בפניהם את שומרי העיר, והיו מציגים להם את ראש המשמר והשוטר. "אלו שומרי העיר?!" שאלו השנים. "אלה מחריבי העיר!". ומיהם שומרי העיר? נשאלו, והשיבו: "אלו סופרים ומשנים ומשמרין את התורה", כלומר אנשי החינוך.

כמובן שאין בדברים אלה כדי לשלול את תפקידם ההכרחי והחיוני של אנשי הביטחון, אלא להעביר את המסר שללא חינוך, אין ביטחון. עיר שאין בה חינוך, לא תחזיק מעמד גם אם השמירה עליה תהיה ההדוקה ביותר.

מי בעד קיצוץ הביטחון? אני מתנגד לכך בכל לבי. אולם אני תומך בקיצוץ בתקציב הביטחון. זאת, מאחר ואם רמת החינוך, הרווחה, הבריאות, ההשכלה, המדע, התרבות במדינת ישראל יהיו נמוכים וימשיכו להיפגע ולהתדרדר, הפגיעה בביטחון הלאומי של ישראל, במובן הרחב של המושג, תהיה גדולה ומשמעותית, יותר מכל קיצוץ בתקציב מערכת הביטחון. ללא חברה חזקה וצודקת, ללא סולידריות חברתית ולאומית, ללא חינוך לערכים לאומיים ואוניברסאליים, ללא צמצום משמעותי בפערים הסוציואקונומיים, ללא מערכת השכלה מצוינת, תתקשה ישראל לעמוד מול העולם הערבי, שמעולם לא השלים עם קיומה ולא נראה שהוא עומד להשלים עם קיומה, גם אם הכוח הצבאי יהיה החזק ביותר. כן, מדינת ישראל זקוקה לצורך קיומה הפיסי לצבא חזק ומרתיע, להרתעה אסטרטגית בלתי קונבנציונלית ולגבולות בני הגנה. אולם כל אלה הינם רק מרכיב אחד בביטחון הלאומי של המדינה. החוסן האזרחי הוא מרכיב לא פחות חשוב.

אירועי הקיץ האחרון הפילו לרבים בתוכנו את האסימון – אין חוסן לאומי בלי סולידריות חברתית. סולידריות חברתית אינה רק עניינה של המדינה, אלא לא פחות מכך של החברה האזרחית, של המגזר העסקי, של הקהילה ושל הפרט, אולם למדינה תפקיד מרכזי בחברה. קיים הכרח בתחייתה של מדינת הרווחה, הנושאת באחריות להבטחת החינוך, הבריאות, השיכון והרווחה של אזרחיה. השגת המטרה החשובה הזאת, תעלה למדינת ישראל מיליארדים רבים (שלטווח רחוק הם השקעה כדאית ביותר). מנין יבוא הכסף?

איני מקדש את מסגרת התקציב, ואני מאמין שניתן להרחיבה בזהירות ובאופן מדוד ומושכל. אני מאמין ששינוי משמעותי במשטר המיסים והחלפתו במשטר מיסים צודק ומתקדם, עשוי להעשיר את קופת המדינה באופן משמעותי. אולם חרף כל אלה, אין מנוס משינוי בסדר העדיפויות בתוך התקציב. ובתוך התקציב, המקור האפשרי היחיד הוא תקציב הביטחון.

יש הרבה שומנים בתקציב הביטחון. אין כל סיבה שהדרג שאינו לוחם או תומך לחימה בצה"ל, לא יצא לפנסיה בגיל 67 כמו המגזר האזרחי, למשל. מה ההבדל בין מי שהולך לעבוד במשרד ממשלתי בת"א "על אזרחי", לחברו, בן גילו, העושה אותה עבודה, באותן שעות עבודה, מאה מטרים ממנו, במשרד בקריה? איזו סיבה יש להוציא את לובש המדים לפנסיה בשנות ה-40 לחייו? דוגמה נוספת, אותה הצעתי בטור זה לפני חודשים אחדים, היא ביטולה של תחנת גלי צה"ל כתחנה צבאית. אמנם זו התחנה האהובה עליי באופן אישי, אך אין כל קשר בינה לבין ביטחון, ואין כל הצדקה למימונה מתקציב הביטחון והפעלתה בידי חיילים. הדוגמאות רבות והמסקנה העולה מהן אחת – ניתן לקצץ מיליארדי שקלים בתקציב הביטחון, בלי לנגוע כהוא זה בתקציבים המושקעים באמת בביטחון.

ואף על פי כן, אני מוכן לקבוע שגם בדילמה האם לוותר על מטוס אחד מתוך 24 מטוסיF-35 שישראל הזמינה, ולהשקיע את עלותו – 200 מיליון דולאר (!) בהשכלה הגבוהה, למשל, ההשקעה בהשכלה כדאית יותר, ותתרום יותר לביטחון ישראל.

* "ישראל היום"