ישראל השיגה הישגים נכבדים בעסקת שליט. צמרת חמאס תישאר בכלא – חמאס ויתר עליהם. כמה מן הארכי-רוצחים, כמו ברגותי הזה וברגותי ההוא ורוצחי השר זאבי יישארו בכלא – חמאס ויתר עליהם. מאות מן המחבלים שישוחררו לא יורשו לחזור לבתיהם ביו"ש.
עובדה זו מוכיחה שהצבת קווים אדומים עשויה לגרום לצד השני למצמץ. הרי עד אתמול, נמתחה ביקורת חריפה מאוד על הממשלה המפקירה את גלעד שליט, כיוון שאינה משלמת את המחיר הנדרש. מי היה מאמין שניתן להפחית את המחיר? והנה, ההתעקשות הוכיחה את עצמה. המשמעות של ההישגים הללו היא חיים של הרבה מאוד ישראלים. אותם ישראלים, שאיש אינו יודע מיהם, חבים את חייהם להתעקשות לא לשחרר אותם מחבלים ולגרש מיו"ש אותם מגורשים.
רוב הציבור תומך בעסקת שליט, רוב גדול. אותו רוב, פחות או יותר, היה תומך בעסקה, גם ללא ההישגים הללו. דעת הקהל הייתה – שחרור גלעד שליט בכל מחיר. זאת לא הייתה רק תמיכה בשחרורו של שליט בכל מחיר. זה היה לחץ ציבורי אדיר על הממשלה, להסכים לכל עסקה, ולהחזיר את גלעד בכל מחיר. זאת רוח התקופה.
גם חמאס ידע שזאת רוח התקופה. לכן, במשך למעלה מחמש שנים הוא לא התגמש כהוא זה. קשה מאוד, כמעט בלתי אפשרי, לנהל מו"מ במציאות כזאת. המאבק למען שליט האריך את השבי והאמיר את מחיר העסקה. עובדה זו מעצימה את הישגי העסקה. הם בהחלט מרשימים.
בדמוקרטיה, קשה מאוד לממשלה לפעול בניגוד לרוח התקופה. אבל תפקידה של מנהיגות הוא לעצב את רוח האומה, לא להיכנע לה. למרות ההישגים שציינתי, בשורה התחתונה זו עסקה רעה.
היא לא רעה בשל חוסר הצדק שבשחרורם של רוצחים ומחבלים. כאשר מעמידים את חוסר הצדק הזה מול חייו וחירותו של גלעד שליט – חייו של שליט קודמים.
היא לא רעה בשל הסבל והכאב של המשפחות שאיבדו את יקיריהם בפיגועים שחוללו הרוצחים המשוחררים. אם סבלה של משפחת שליט היה נמשך, או חלילה אף היא הייתה מצטרפת למשפחת השכול, לא היה בכך כדי להחזיר לחיים ולו נרצח אחד.
העסקה אינה רעה בשל עברם של המחבלים המשוחררים, אלא בשל עתידם – העתיד שהם עלולים לחולל לנו. הלוואי ואתבדה, אך מחיר העסקה יהיה כבד. המחיר הכבד אינו שחרור המחבלים, אלא מחיר הדמים שנשלם, כפי ששילמנו על עסקאות העבר.
העסקה הזאת היא תוצאה של כישלון ישראלי נורא – העובדה שצה"ל לא הצליח במשך למעלה מחמש שנים לחלץ את גלעד שליט בפעולה צבאית. מה הסיבה לכישלון? האם היה זה כישלון מודיעיני – גורמי המודיעין הישראלי לא הצליחו לאתר את מקום שביו של שליט? שמא היה זה כישלון מבצעי – צה"ל לא הצליח לתכנן פעולה שסיכוייה להצליח גבוהים? חוששני שהיה זה בעיקר כישלון מנהיגותי – רפיון ההנהגה, ברוח הרפיון של הציבור הישראלי, גרם לוויתור מראש על האופציה הזאת.
באנטבה, ישראל סיכנה את חייהם של טובי חייליה במבצע נועז, במרחק 4,000 ק"מ מישראל, כדי לחלץ 105 אזרחים חטופים, ולא להיכנע לתביעה לשחרר תמורתם 40 (!) מחבלים. פעולה זו הייתה מכה לטרור ושמה קץ לחטיפות המטוסים. רבים משבחים את מנהיגותו של נתניהו בהחלטה על עסקת שליט. אני מעריץ דווקא את מנהיגותו של רבין בהחלטה על אנטבה.
במבצע אנטבה איבד בנימין נתניהו את אחיו יוני, מפקד סיירת מטכ"ל. המבצע קיבל את שמו של יוני – מבצע יונתן. עסקת שליט היא היפוכה של רוח אנטבה. איפה רוח יוני ואיפה רוח ביבי...
הלב גואה משמחה לנוכח שחרורו של גלעד שליט. אבל הראש מבין שזו שמחה קצת טווח. אני מודה, השמחה הממלאת את לבי חזקה יותר מהתובנה שבראשי. בינתיים. אבל הייתי ישן הרבה יותר טוב, אילו ידעתי שהנהגת ישראל מחליטה מהראש.
* BSH
בבלוג זה
בכל הבלוגים
