הבלוג של אורי הייטנר

ילדי איננו ילד / חוה אלברשטיין

פינתי השבועית ברדיו "אורנים", 24.10.11

בשבוע שעבר האזנו ל"את חכי לי ואחזור", עם שובו מן השבי של גלעד שליט. רבות דובר, סביב פרשה זו, במה שעבר על גלעד בשנות השבי, איך הדברים השפיעו עליו, האם הוא אותו אדם שהיה טרם נפילתו בשבי?

בנושא הזה נעסוק היום, באמצעות שירו של יוסי גמזו "ילדי איננו ילד". השיר, שנכתב בתקופת מלחמת ההתשה, בשלהי שנות ה-60, אינו עוסק בשבי, אלא במחיר הכבד המשלם כל חייל, בעקבות חוויות הקרב, המלחמה, המפגש עם המוות, הפחד והסכנה. באותן שנים נכתבו שירים רבים על חיילים שנפלו במלחמה, והעיסוק במה שעובר על החייל החוזר חי, היה חריג למדיי. גם המושג "הלם קרב" עדיין לא היה מוכר, אך אפשר לפרש את התיאור בשיר, כתיאור של חייל הלום קרב.

גמזו כתב מנקודת מבט של הורה המספר על בנו שהלך לקרב, וחזר אחר, "איננו ילד עוד, ידיו נגעו בפלד ... הוא שב אלי אחר כל כך ... שותק אבל זוכר כל כך מילים קצרות כמו קרב וכמו מוקש".

יוסי גמזו הוא פזמונאי, משורר, סופר, מתרגם, עורך ופרופ' לספרות. בשנות ה-60 הוא היה אחד הפזמונאים המרכזיים והבולטים בישראל, וכתב שירים נפלאים כמו "הכותל", "השעות הקטנות של הלילה", "מה הוא עושה לה", "איפה הן הבחורות ההן", "זוהי יפו", "סתם יום של חול" ועוד רבים מנכסי צאן ברזל של הזמר העברי. הפזמון האחרון שכתב הוא "תפילה לשחרורו של גלעד שליט" אותו הלחינה ושרה נעמי דה-מאיו. גמזו עדכן את השיר לאחר שחרורו של גלעד.

בשנות ה-70 המוקדמות יוסי גמזו עזב את הארץ וחזר בסוף שנות ה-90. היום הוא חי בקצרין ומלמד ספרות במכללת אוהלו. הוא אינו מרבה לכתוב פזמונים, אך מרבה לכתוב שירה וכן שירה פוליטית אקטואלית, נוסח "הטור השביעי" של אלתרמן, המפורסמת בבמות שונות, כמו כתב העת האינטרנטי "חדשות בן עזר" ומידי יום ו' בתכניתו של משה טימור ברשת ב', בחצות.

יוסי גמזו כתב את השיר ללחנו של המוסיקאי, הצייר והקריקטוריסט חיים ברקני ז"ל, חבר קיבוץ שער הגולן, שהלחין את "את תלכי בשדה", "החיטה צומחת שוב" ו"ביתי אל מול גולן". ברקני כתב את פס הקול לסרטו של הבמאי פיטר פריי "אשת הגיבור", אחרי מלחמת ששת הימים. הסרט נכשל וחיים ברקני רצה להציל מנגינה מתוך פס הקול. הוא פנה לידידו יוסי גמזו, ששיתוף הפעולה ביניהם התמקד בהלחנת כמה משירי הילדים שגמזו כתב ובאיור ספר שיריו לילדים "אן דן דינו", והציע לו את המנגינה. גמזו כתב עליה את מילות "ילדי איננו ילד". חוה אלברשטיין שרה את השיר בפסטיבל הזמר והפזמון, במוצאי יום העצמאות תש"ל 1970.

שלשום, בשבת, נערך בפסטיבל אבו-גוש מופע הוקרה ליוסי גמזו ולמלחין יוחנן זראי, והגיע הזמן שיקבל את פרס ישראל. תודה ליוסי גמזו, שאותו ראיינתי לקראת פינה זאת.

ילדי איננו ילד עוד / עיניו טובלות בתכלת עוד / אך כבר במבטיו האש / הוא שב אלי אחר כל כך / שותק אבל זוכר כל כך / מילים קצרות כמו קרב וכמו מוקש // ילדי איננו ילד לא איננו ילד / ידיו נגעו בפלד בימים של אש / ימינו אלה / כן הוא שב אחר כל כך / שותק אבל זוכר כל כך / מילים קצרות כמו קרב וכמו מוקש // אותו תלתל אותו סנטר / ובכל זאת משהו אחר / משם מן הקווים נשקף / הוא שב אליי עם חול נודד / אבל את ילדותו איבד / אי שם במוצבים ובמרדף // ילדי איננו ילד לא איננו ילד / עשן ימינו אלה מעיניו נשקף / עיניים תכלת / כן הוא שב עם חול נודד / אבל את ילדותו איבד / אי שם במוצבים ובמרדף // ילדי איננו ילד לא איננו ילד / עשן ימינו אלה מעיניו נשקף / עיניים תכלת // לו נשאר כמו לפנים / אותו הילד ששנים / צמח פה על ידי / אבל לשווא אין כל תועלת כבר / ידיו נגעו בפלד כבר / ילדי איננו ילד כבר.