הבלוג של אורי הייטנר

בעסקת גרפל לא שוחררו רוצחים. בעסקת גרפל לא שוחררו אלף מחבלים. בעסקת גרפל ארגון טרור לא הוריד מדינה דמוקרטית ריבונית על ברכיה. הנזק הביטחוני הישיר של עסקת גרפל זניח לעומת נזקה של עסקת שליט. אבל מבחינה עקרונית, ערכית – זו עסקה חמורה יותר.

אל מול הבעייתיות שבעסקת שליט, עמדה מחויבותה של מדינת ישראל לחייל צה"ל, שהגן על המדינה ונשבה בעת פעילות מבצעית. לכן, למשל, ראוי היה לחלץ אותו בפעולה צבאית, ואי חילוצו, הוא כישלון חמור של מדינת ישראל. מצבו של שליט לא היה ידוע, והיה חשש לחייו אם לא ישוחרר.

האם מישהו מעלה על דעתו פעולה צבאית לחילוצו מהכלא של אילן גרפל? כמובן שלא. מדובר באזרח ישראלי, שעל דעת עצמו מסיבותיו האישיות נסע למצרים, מדינה ריבונית המצויה ביחסים דיפלומטיים עם ישראל. יש למדינה אחריות לכל אזרח שלה. בכל מקום בעולם, מטפלת השגרירות בענייניו של כל ישראלי, ואם הוא נעצר, בצדק או שלא בצדק, תפקיד השגרירות לדאוג לו ולצרכיו. אם מעצרו מעצר שווא, יש להפעיל לחץ דיפלומטי לשחרורו. אם זכויותיו נפגעות, יש לפעול לכך שזכויותיו תשמרנה. לא היה חשש לשלומו של גרפל ולחייו, כך שלא הייתה כאן בעיית פיקוח נפש, המצדיקה ויתור על עקרונות ותשלום מחיר כבד.

אז מה פתאום ישראל השלימה עם מציאות, שמדינה ריבונית, שעמה יש לנו יחסים דיפלומטיים, נוהגת כארגון טרור וסוחטת מישראל שחרור אסירים מהכלא תמורת גרפל? גרפל הוא גם אזרח אמריקאי – האם מצרים העלתה על דעתה לדרוש שחרור אסירים מצריים מארה"ב? אין ספק שלא, כפי שלא הייתה דורשת זאת מאף מדינה. אבל מדינה המשדרת שהיא "נותנת" הופכת ליעד לסחטנות בידי כל ביריוני השכונה. וכאשר מדובר במדינה החיה בסביבה ביריונית, השדר הזה הוא בעייתי ומסוכן מאוד. ישראל משדרת לכל המזה"ת, שכדאי לחטוף ולעצור ישראליים, ללא כל סיבה וללא כל תואנה, בידי ארגוני טרור או מדינות ריבוניות, כי החטיפות הללו והמעצרים הללו משתלמים. השדר הזה מזיק ומסוכן מאוד, הרבה יותר מהנזק, החמור כשלעצמו, שבעצם שחרורם של סוחרי הסמים והנשק שהסתננו לישראל.

מזה 11 שנים כלוא בכלא המצרי אזרחי ישראלי נוסף, עודא טראבין, שהורשע בריגול לטובת ישראל. אם כבר חתמה ישראל על עסקת חליפין, מדוע לא עמדה על כך שיחד עם גרפל ישוחרר גם טראבין? מדברים שנאמרו בימים האחרונים, הן מפי ח"כ ישראל חסון, שהיה שותף לניהול המו"מ על העסקה, והן מפי גורמים מצריים, אני מתרשם ששחרורו קרוב. מן הסתם, נדרש לשחרר אסירים נוספים לשם כך. הרי המצרים אינם פראיירים. אם ישראל "נותנת", הם ימצו את כושר הסחיטה שלהם עד תום.

מה הסיבה לכך שישראל פעלה בהצלחה לשחרורו של גרפל כעבור כארבעה חודשים ולא הצליחה לשחרר את טראבין אחרי 11 שנים. מן הסתם, אזרחותו האמריקאית של גרפל היא הסיבה המרכזית לכך, וסיבה נוספת היא העובדה שגרפל הוא בגדר חשוד בעוד טראבין הורשע בדין. אולם אי אפשר להשתחרר מן ההרגשה, שמוצאו הבדואי של טראבין לא הקל עליו, בלשון המעטה. וגם אם ההרגשה הזו אינה מוצדקת, יש להבין עד כמה היא בלתי נמנעת, ולאילו תחושות קיפוח ותסכול היא גורמת בקרב הבדואים בישראל. די בכך, כדי שישראל תרעיש עולמות ותפעיל את כל מנופי הלחץ על מצרים כדי שתשחררו. כנראה שאופי היחסים החולני בין ישראל למצרים בעידן מובראק, גרם לישראל ללכת על קצות אצבעותיה, ובלבד שלא תפגע בכבודו של הוד רוממותו הראיס ירום הודו, הרגיש כל כך לכבודו. מובראק הלך, השלטון במצרים התחלף, אך דומה שהאופי החולני של מערכת היחסים בין המדינות לא השתנה.

התנגדתי לעסקת שליט, אך אני מבין היטב את השיקולים המצדיקים אותה. כל השיקולים הללו אינם רלוונטיים כלל בעסקת גרפל. עסקת גרפל היא שערוריה.  

                                                                                                                                                                                                      * "חדשות בן עזר"