הבלוג של אורי הייטנר

החדשות הטובות – יש היום קונסנזוס באורטל על ההכרח בצמיחה דמוגרפית. זה ממש לא מובן מאליו. הרי לאורך חיי אורטל, רוב הזמן היינו בהקפאת קליטה, מסיבות אלו או אחרות, ובהגבלות חמורות כאשר פתחנו את השערים. היום, לאחר שאנו משלמים מחיר דמוגרפי וחברתי כבד על המחדל הזה, האסימון ירד, אין עוד ויכוח על הצורך לגדול.

אולם קיימת בתוכנו מחלוקת בנוגע לדרך לצמיחה. האם בקליטה לחברות בקיבוץ אורטל, באורח החיים האורטלי עליו החלטנו לאחרונה? האם באמצעות הרחבה קהילתית? האם באמצעות קליטה לאגודה, אולם במסלולים חלופיים כמו "חבר בעצמאות כלכלית"? ואולי ברעיונות חדשים שיצמחו באורטל? האם לשלב באופן זה או אחר בין המסלולים? האם ליצור מסלולים שונים לבנים ומסלולים אחרים לקליטה מבחוץ?

לצד תהליך חברתי, להתמודדות עם המשבר החברתי, בראש סדר העדיפויות עלינו להציב את הצמיחה הדמוגרפית; ליצור תהליך אסטרטגי שבו נחליט כיצד לצמוח. כל הדרכים לגיטימיות, ואנו נבחר בדרך שרוב חברי אורטל יחשבו שהיא הנכונה לנו, בהכרעת רוב או בהסכמה.

אני מאמין בקליטה לחברות, ובדיון אשמיע את דעתי – מדוע זו הדרך המתאימה לאורטל ומדוע הדרכים האחרות אינן מתאימות לאורטל. במאמר זה ברצוני להתמודד עם אמירה רווחת, שמוצגת כמעט כאקסיומה – אי אפשר להצליח בקליטה קיבוצית. על פי אותה אקסיומה, אם נביט סביבנו נראה כיצד היישובים גדלים והבנים חוזרים בדרכים הבלתי קיבוציות. בדרך הקיבוצית לא הצלחנו לגדול עד היום, ואם נמשיך ללכת בה, נמשיך לדשדש.

הבעיה באקסיומה הזאת, היא שהיא מסרסת את הדיון החופשי, האמתי. אם אכן זה המצב, אז מה יש לדבר? גם מי שמאמין בדרך הקליטה הקיבוצית, לא ירצה לבחור בדרך שאי אפשר להצליח בה.

האם האקסיומה הזאת נכונה? בכל פעם שקצת פתחנו צוהר לקליטה, הצלחנו ומיד סגרנו. לכן, ההיסטוריה של אורטל אינה המדד לבחינה. מה אני מציע? לבחון את המצב בקיבוצים שהחליטו על קליטה קיבוצית. אין הרבה כאלה, לצערי, אך המעט שבחרו בדרך הזאת, הם המדד לבדיקת האקסיומה.

****

קיבוץ יזרעאל הוא קיבוץ שיתופי. שיתופי לגמרי, כלומר אין בו אופציה כמו מסלול ב' באורטל, הנותן מענה לבנים ונקלטים המעוניינים ב"עצמאות כלכלית".

במשך שנים, קיבוץ יזרעאל לא גדל. ב-2005 נערך בקיבוץ תהליך אסטרטגי, שבו הוחלט על שינוי משמעותי – צמיחה דמוגרפית גדולה, קליטת מאה חברים חדשים עד 2015. בפועל, רק כעבור שנתיים, ב-2007, החלה הקליטה בפועל.

הקליטה היא אך ורק לחברות בקיבוץ השיתופי. אין מסלולים חלופיים, לא לבנים ולא לנקלטים מן החוץ. מן הנקלטים נדרשים דמי קליטה בסדר גודל דומה לשלנו – דמ"ק דיפרנציאליים (על פי גיל הנקלט) עד גובה של 1/4 מיליון ₪. לבנות ובני הקיבוץ נקבע מסלול מועמדות מקוצר, של חצי שנה בלבד (היום יש דיונים על הארכה מסוימת שלו) ועל הנחה בדמי הקליטה בגין ההורים.

בארבע השנים מאז החלה הקליטה ביזרעאל, נקלטו 14 משפחות / זוגות של בנות ובני הקיבוץ ועוד 12 משפחות מבחוץ. זהו מהפך של ממש בקיבוץ קטן, וקיים קונסנזוס מלא בקיבוץ אודות איכותם הגבוהה של הנקלטים שהגיעו. היום הביקוש לקליטה ביזרעאל גדול בהרבה מהיצע השיכון, והטיפול בפניות חדשות נדחה לעוד שנתיים.

עקב אכילס של קליטה קיבוצית הוא מימון הבניה. בנושא זה יש לחפש פתרון יצירתי מחוץ לקופסה. ביזרעאל, נכון לעכשיו, אין פתרון כזה. הם מממנים את הבניה. על פי החלטה שהתקבלה ב-2005, הקיבוץ בנה בעצמו 8 יח"ד מדי שנה, בגודל 90 מ"ר (עם אופציה של הרחבה על חשבון החבר ל-110 מ"ר), בעלות של 1/2 מיליון ₪ לדירה, כלומר 50% מן הבניה ממומנת באמצעות דמי הקליטה. היכולת לבנות היא פונקציה של המצב הכלכלי אך גם של סדרי עדיפויות קהילתיים. רוב הבניה ממומנת ממקורות הקיבוץ, וחלקה בלקיחת הלוואות לקהילה – הנושא היחיד שהקהילה לווה בעבורו.

****

באחת הישיבות בהן השתתפתי לאחרונה, הזכרתי את יזרעאל כדוגמה להצלחה בקליטה קיבוצית. בתגובה נאמר לי, שאין להשוות אותנו ליזרעאל, הנמצא באמצע הדרך בינינו למרכז הארץ. בפריפריה הרחוקה המציאות שונה.

המרחק בין קיבוץ אילות למרכז כפול מהמרחק בין אורטל למרכז. קיבוץ אילות הוא קיבוץ שיתופי, שלפני למעלה מעשרים שנה, היה בין ראשוני תהליכי השינוי בתנועה הקיבוצית, במקביל לאורטל. השינויים באילות היו דומים לאלה שאנו ביצענו – הפרדת העסק מהקהילה, הפרטת הצריכה הפרטית וכד'. אולם בהמשך הדרך הם הלכו גם לכיוונים שונים משלנו, כמו הפרטת חד"א וביטול ארוחת הערב ויצירת מנגנון המאפשר לחבר להגדיל את תקציבו האישי בעבודה נוספת.

התהליך נראה חד כיווני – הפרטה. ואכן, הכוונה הייתה להמשיך ולהפוך לקיבוץ דיפרנציאלי לכל דבר. אולם בעקבות משברים חברתיים ודמוגרפיים, הוחלט על שינוי כיוון ועל תהליכי שיתופיזציה של הקיבוץ. הוחזרה ארוחת הערב לחד"א, נעשה ביטוח פנסיוני משמעותי לחברים, הוקמה יחידה למשאבי אנוש, נעשה תהליך משמעותי, בתקציב גדול, לעידוד השכלת החברים. צעדים שאנו ביצענו בעבר כחלק מתהליכי השינוי בשלהי שנות ה-80 ובשנות ה-90.

בעקבות המהפך הזה, החליט הקיבוץ על מהלך אסטרטגי של צמיחה דמוגרפית, לאחר שנים רבות של קיפאון דמוגרפי מוחלט, שהומר בהשכרת הדירות הפנויות לתושבים. ההחלטה הייתה על קליטה לחברות בקיבוץ בלבד. הקיבוץ פנה לתושבים והודיע להם שעליהם לבחור בין עזיבת הקיבוץ לקבלה לחברות. רובם נכנסו לתהליכי קליטה, התקבלו לחברות והם נושאים בתפקידים בקיבוץ. הקיבוץ פנה לבניו והציע להם לחזור לקיבוץ, אולם אך ורק לחברות. עשרים מהם חזרו בחמש השנים האחרונות, ותנופת הקליטה רק בראשיתה.

אומר מוביל תהליך השינוי השיתופי רוג'ה פולצ'ק בראיון ל"קצה המדבר", עיתון חבל אילות: "יש בקיבוץ משב רוח רענן והזרמת דם חדש. המדרכות מלאות ילדים ,אנחנו מתחילים ללכת בכיוון נכון של קיבוץ רב דורי, חי ומתחדש, מקום שנעים לחיות בו ולהיות חלק ממנו".

****

אני מאמין שהדרך הנכונה לצמיחה דמוגרפית של אורטל היא קליטה לחברות. כמה אפשר לקלוט? כמה שנחליט שאנו רוצים. מה סיכויי ההצלחה, אם נתכוון לכך ברצינות? כיוון שאני אדם זהיר, אומר שהסיכוי להצליח הוא 99%. זה תלוי רק ברצוננו.

נקיים דיון אסטרטגי על הצמיחה הדמוגרפית, ובסופו נקבל החלטה. לאחר ההחלטה, כולנו נרתם בכל כוחנו להצלחת הצמיחה בדרכים עליהן נחליט. אולם כדי שהדיון יהיה אמתי ונקי, יש להסיר מסדר היום את האקסיומה שאי אפשר להצליח בקליטה קיבוצית. אפשר גם אפשר!

                                                                                                                                              * מידף - עלון קיבוץ אורטל