הבלוג של אורי הייטנר

*בסרט "מבצע סבתא" מעניק קרמבו לסרג'יו "טיפ של אלופים": "אתה מתחיל הכי מהר שלך, ולאט לאט אתה מגביר". אבל החיים הם לא סרט ומי שאינו "חי בסרט" יודע שהמציאות אינה ספרינט אינסופי.

בחיים האינטנסיביים שלנו, שבמידה רבה מנוהלים בצל התקשורת האלקטרונית והמקוונת, איבדנו את הסבלנות ואת אורך הרוח. וכך, הטרנד התקשורתי של השבועות האחרונים הוא "דעיכת המחאה החברתית". הנה, הארץ אינה מלאה עוד אוהלים ולא בכל שבוע יוצאים מאות אלפים להפגין. זהו, נגמר להם האוויר. מי שאומר זאת, טרם הפנים את מהותה של המחאה החברתית.

המחאה החברתית לא הייתה מחאה על מחירי הקוטג' והדיור, אף שאלה היו הטריגר לפריצתה. המחאה הייתה התעוררות עממית, של ציבור גדול שבמשך שנות דור רובו צעד בסך ודקלם את סיסמאות רוח התקופה – המרוץ אחרי המיליון, על כל משמעויותיו, עד שחש כי הגיע למבוי סתום. המחאה חיפשה את הטריגר כדי לפרוץ, אך היא מבטאת רצון עז של ציבור גדול, בשינוי עומק של החברה הישראלית, והשתתתה על יסודות של ערבות הדדית וצדק חברתי. דפני ליף וחבריה לא יצרו את המחאה ולא הנהיגו אותה באמת. הם במקרה היו שם, וכך הפכו לסמל והם נהנים מזכות ראשונים. המחאה עצמה היא אוטנטית, ממעמקי הנפש של הציבור הישראלי.

המחאה החברתית שינתה את סדר היום הציבורי והעמידה בראשו את הסוגיות החברתיות והכלכליות, שהודחקו תחת המנטרה השקרית המציגה את התפיסה הכלכלית השלטת כאמת מדעית וככזאת היא מחוץ ומעל לפוליטיקה, ונדחקו לירכתי שיח "השלום והביטחון". המחאה יצרה סדר יום חדש ושיח ערכי הדורש שינוי מהותי. המחאה שהחלה בסיסמת "העם דורש צדק חברתי", עוברת ל"העם יוצר צדק חברתי". במקומות רבים בארץ, הובילה המחאה להתארגנויות של קבוצות עשיה, הפועלות בתוך הקהילה למען החברה, למען החלשים, לחיזוק היחד והערבות ההדדית. בעיניי, התופעה הזאת היא החשובה ביותר והאפקטיבית ביותר במחאה, אף שאין היא נהנית מאור הזרקורים כמו הפגנות הענק. אך כבר אמר אהרון דוד גורדון: " לא יהיה ניצחון של האור על החושך, כל עוד לא נעמוד על האמת הפשוטה, שבמקום להילחם בחושך, עלינו להגביר את האור".

למחאה יש הישגים כבירים, פוליטיים ומשקיים, החל בזעזוע ב"תנובה" ובהורדת מחירי המזון, דרך הירידה במחירי הדיור ובעיקר – במינוי ועדת טרכטנברג ובאימוץ מסקנותיה. דו"ח הוועדה רחוק מלהיות מושלם ויש בו הרבה פגמים וחוסרים, אך הוא מציע שינוי כיוון דרסטי בדרכה הכלכלית והחברתית של המדינה, מנסיגת המדינה מן החברה והתנערותה מאחריותה לאזרחיה, וכפועל יוצא מכך – העמקת הפערים והעוני, אל נטילה מחדש של האחריות החברתית, באמצעות תוספת של 30 מיליארד ₪ לתקציבי החינוך והרווחה בחמש שנים, רובם מרפורמה במס, המנוגדת ב-180 מעלות לרפורמה שנתניהו ניסה להנהיג;  רפורמה של העמקת המיסוי הצודק והפרוגרסיבי, המקטין את הפערים בחברה. טועים מנהיגי המאבק, שיוצאים נגד הדו"ח בגלל מה שאין בו, במקום להיאבק להבטחת קבלתו ויישומו, כשלב להמשך המאבק לתיקון החברה הישראלית.

טועים מי שסבורים שהמחאה דועכת, אחת היא אם הם חוגגים את דעיכתה או מבכים אותה. היכולת לגייס רבבות רבות, שבוע אחרי שבוע אחרי שבוע, במשך מספר חודשים, היא הישג חסר תקדים והוא יצר ציפיה מוגזמת כאילו כך יהיה לאורך זמן. אולם אנחנו לא ב"מבצע סבתא" ואי אפשר לתקן את העולם בספרינט. שינוי חברתי הוא ריצת מרתון והוא דורש אורך רוח, נחישות, דבקות במטרה ואמונה. אני מאמין שהתכונות הללו קיימות בעם ישראל, והן תובלנה לתיקון אמתי, לאורך זמן. עם הנצח אינו מפחד מדרך ארוכה.

* "מקור ראשון"