הבלוג של אורי הייטנר

לקראת מושב בנושא בכנס שדרות לחברה 2011

התנ"ך הוא ספר התשתית של הזהות היהודית ושל התרבות האוניברסלית. התנ"ך הוא התשתית הרעיונית של הציונות. התנ"ך הוא הקרקע הרעיונית עליה הוקמה מדינת ישראל. התנ"ך הוא התרומה הגדולה של העם היהודי לאנושות. בפסוק הפותח של מגילת העצמאות נכתב: "בארץ ישראל קם העם היהודי, שם עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי".

לימודי התנ"ך היוו נדבך מרכזי בחינוך בתקופת היישוב ובראשית תקופת המדינה. במשך השנים חל פיחות במעמדו המרכזי ונשחקה מרכזיותו. היום, לימודי התנ"ך איבדו את מרכזיותם, התנ"ך אינו אהוב על רבים מן התלמידים, והם אינם בקיאים בו.

מטרתנו היא להחזיר את התנ"ך למקומו המרכזי במערכת החינוך, וכתוצאה מכך – בתרבות הישראלית.

אנו מודעים לכך שבמשרד החינוך קיימת מודעות לבעיות ונערכת חשיבה מעמיקה על הדרכים להתמודד עמן. סביר להניח שלפחות חלק מן הרעיונות שאנו מעלים בנייר עמדה זה, נדונים במקביל גם בפורומים אחרים ובעיקר במשרד החינוך ואף מופיעים באתר של מפמ"ר תנ"ך. אנו רואים בעבודתנו תרומה נוספת וחיונית למאמץ זה.

בנייר העמדה אנו מתמודדים עם ארבע סוגיות: דמות המורה לתנ"ך והכשרתו, לשון התנ"ך, דרכי ההוראה ושעות הלימוד.

הערה – נייר העמדה עוסק במקומו של התנ"ך במערכת החינוך הממלכתית (החילונית).

א. דמות המורה לתנ"ך והכשרתו

שינוי המצב, מחייב העצמת דמותו של המורה לתנ"ך. לשם כך, יש מקום לשינוי בהכשרת המורים לתנ"ך.

על המורים לתנ"ך ללמד מתוך תחושת חזון ושליחות, עליהם לאהוב את התנ"ך ולהבין את המשמעות העמוקה של לימוד התנ"ך, שאינו "עוד מקצוע".מורים שזו תחושתם, וישנם לא מעטים כאלה במערכת, מצליחים בתפקידם ועומדים היטב באתגרי המקצוע. יש להקנות למורה את תחושת הייעוד והשליחות בהכשרתו כמורה לתנ"ך, כתחום לימוד בפני עצמו בהכשרה.יש ללבן עם המורה את מקומו של התנ"ך במישור הפרטי, הלאומי והכלל אנושי - בעבר, בהווה ובעתיד.

במרבית בתי הספר היסודיים אין מורים ייעודים לתנ"ך - את התנ"ך מלמדים המורים הכלליים, ואין רכזי מקצוע. במקומות בהם יש רכזים ומורים ייעודיים, התוצאותטובות, וראויות לשמש דוגמה לכלל המערכת. על סמך הניסיון המוצלח, אנו מציעים להכשיר מורים מקצועיים לתנ"ך ורכזי מקצוע התנ"ך כבר בבתי הספר היסודיים.

בכל שנות הלימודים במכללות למורים, מקבלים המורים רק שש שעות לכל לימודי היהדות, כולל התנ"ך. יש צורך בתכנית הכשרה הרבה יותר רחבה ומעמיקה, בהיקף שעות גדול יותר בתחום התנ"ך לכלל המורים, אך בראש ובראשונה, יש להכשיר מורים מקצועיים לתנ"ך.

בהכשרה למורים יש לשים דגש חזק על האופן בו תופס המורה את התנ"ך ומשמעותו. על המורה להבין, שאין הוא מלמד עוד ספר חשוב, אלא את תשתית התרבות הלאומית והאוניברסלית, ולהפנים את שליחותו כמורה, להשפיע על עיצוב זהותם היהודית והאנושית של התלמידים.

קיים פער משמעותי בין אופי לימוד התנ"ך באקדמיה, המבוסס על מחקר מדעי וביקורת המקרא, לבין אופי לימוד התנ"ך הראוי בבית הספר. על מנת שלימודי התנ"ך באקדמיה יהיו רלוונטיים יותר למורה המלמד בבית הספר ולתוכן שעליו ללמד,יש לעבות את הכשרת המורים לתנ"ך באקדמיה, בקורסים ייעודיים של הוראת תנ"ך. בקורסים אלה, לצד הדידקטיקה של לימוד התנ"ך, יש לעסוק במשמעות לימוד התנ"ך. יש להפגיש בקורסים אלה אנשי שדה, מחוץ לאקדמיה.באמצעות הקורסים הללו, ניתן יהיה לגשר על הפער הזה; להכשיר את בוגר האקדמיה ללמד את התנ"ך באופן המתאים לחינוך בבית הספר, להבין מה מהחומר האקדמי שלמד, רלוונטי גם לשיעורים בכיתה ולדעת כיצד להנגיש את התנ"ך לתלמיד.

בנוסף להכשרת המורים, יש להרחיב ולהעצים את מערך ההדרכה לתנ"ך, בבתי הספר היסודיים והעל יסודיים. מערך ההדרכה נותן מענה למורים שכבר מתנסים בעבודת ההוראה, בהתמודדות עם  הקשיים והבעיות עמם הם מתמודדים. העצמתו תשפר את המענה למורים, תגיע למורים רבים יותר ותחזק את מערך לימודי התנ"ך.

ב. לשון התנ"ך

אחת המכשלות הקשות בלימוד התנ"ך, היא הפער בין שפת הדיבור ללשון התנ"ך. מושגים ודימויים עבריים קדומים הולכים ונשכחים. מטבעות הלשון נעדרות מן השיח הישראלי, כולל שיח המורים והתלמידים. שפה הדיבור אינה עשירה דיה. רבים מן התלמידים מתמודדים עם קשיים בקריאת טקסטים עבריים בכלל, ובקריאת התנ"ך בפרט. הקריאה העצמית בטקסט וההבנה הבסיסית שלו –קשים ורחוקים ללומד העכשווי. בנוסף לכך, תרבות של התמודדות עם אתגרים, לוקה בחסר.

האתגר הוא הנחלת לשון התנ"ך לתלמידים. ההתמודדות המרכזית עם האתגר היא ביסוס הקריאה העצמית של התלמיד. יש לתרגל בשיעור קריאה וקריאה בקול של הטקסט המקראי.

יש לשנן על פה שני טקסטים מכוננים מידי שנה. יש ללמוד את טעמי המקרא. יש לבחון את התלמידים בקריאה רהוטה בטקסט המקראי, בבחינת הבגרות בתנ"ך.

יש ליצור זיקה בין הוראת התנ"ך והוראת הלשון. בשיעורי האוריינות והחינוך הלשוני בביה"ס היסודי ובתיכון, יש לכלול את קריאת התנ"ך, שפת התנ"ך ומטבעות הלשון התנ"כיות. יש לשים דגש על לימוד הניקוד, החיוני לקריאה רהוטה בתנ"ך.

אנו שוללים פתרונות של "תרגום התנ"ך לישראלית" (דוגמת תנ"ך רם). יש בפתרונות אלה ויתור על הקניית שפת התנ"ך, ויתור על ההתמודדות עם אתגר הקריאה בתנ"ך ופגיעה ביכולת להבין את התנ"ך לעומקו. כל תרגום הוא פרשנות, וקריאת התנ"ך דרך מסננת ה"תרגום" הופכת פרשנות אחת לתחליף של הטקסט המקורי, ובכך מעוותת אותו.

ג. דרכי הוראה

התנ"ך הוא ספר חיים לאדם הדתי ולאדם החילוני ומורי התנ"ך צריכים למצוא את הדרך המשלבת בין הלימוד המסורתי והלימוד הביקורתי – כששניהם פוסעים בשביל שבו התנ"ך אינו ספר עקר, אלא ספר העוסק ומתקשר לעולמו של הלומד, ומתחבר לנושאים עכשוויים ורלבנטיים.

לימוד התנ"ך פותח בפני התלמיד תחומים רבים ומגוונים:

-          מפגש עם תרבותו הלאומית ועם השקפות עולם הנוגעות לתרבות האוניברסלית.

-          התמודדות עם אוריינות גבוהה תוך העשרת השפה.

-          הפעלת מיומנויות חשיבה גבוהות.

-          מפגש ולימוד של הפרשנות המסורתית והביקורתית.

-          עיסוק בשאלות פילוסופיות ואנושיות.

על מנת להפוך את התנ"ך לספר חיים משמעותי בעבור הילד, יש לחבר את הלימוד לנושאים אקטואליים – במדינה ובכיתה ולנושאים המעסיקים את הילד ואת בני גילו. באמצעות לימוד משמעותי של התנ"ך, ניתן להפגיש את התלמיד עם התרבות הלאומית והאוניברסלית. לימוד משמעותי של התנ"ך יחבר את הילד לעולמו האישי, המשפחתי, הקהילתי והלאומי, במעגלי הזהות השונים שלו. לימוד משמעותי יחבר את התלמיד למורשת אבותיו ולזהותו היהודית.

 יש לחבר את הטקסט הספציפי הנלמד, להקשר הכללי ולידע הכללי של התלמיד בתנ"ך.

יש לשים דגש על האנושיות של דמויות התנ"ך; על העובדה שגיבורי התנ"ך אינם מוצגים כעל אנושיים, כבני אלים, אלא כבני אדם על חולשותיהם, חטאיהם והתמודדותם עם בעיות אנושיות הנוגעות לכולנו.

יש לשלב בין לימוד הפרשנות המסורתית ללימוד הפרשנות הביקורתית, בהתאם לגיל התלמידים. המסורת והביקורת אחוזות זו בזו. אמנם למסורת ישנן הנחות יסוד המעניקות לספרי המקרא מימד של קדושה ולעומתה הביקורת מעוררת שוב ושוב את שאלות היסוד כדי לענות עליהן על פי הממצאים החדשים. אך הן שזורות זו בזו, לעתים תוך כדי עימות ולעתים תוך השלמה. דומה שלא יכול היה להיות קיום עצמאי לכל אחת מהן ללא קשר לזולתה. המסורת נזקקה לביקורת כדי שלא תקפא על שמריה ולא תימצא מחוץ להתפתחות המודרנית ואילו הביקורת לא יכלה לצמוח ללא המסורת, עליה נבנתה וכנגדה טענה. מלכתחילה נוצר ביניהן יחס דיאלקטי.

המלצתנו:

-          בבית-הספר היסודי – לימוד הסיפור בעזרת פרשנות מודרנית ופרשנות מסורתית (המתווכת בידי המורה).

-          בחט"ב – מפגש התחלתי וראשוני עם ביקורת המקרא ועם פרשנות מסורתית במקורה (אבל עם תווך של המורה).

-          בחט"ע– לימוד ביקורת המקרא ופרשנות מסורתית.

אנו ממליצים לשתף את ההורים באופן פעיל בנושאי הלימוד ובמסיבות הסיכום של לימוד הספרים וליזום טיולים וסיורים להכרת האתרים שבהם התרחשו הסיפורים והמאורעות המתוארים בספרי התנ"ך.

אנו ממליצים להתאים את בחינות הבגרות לרעיונות שלעיל. הבחינות הנוכחיות אינן דורשות היכרות ובקיאות בתנ"ך. נהפוך הוא, יש היום הבטחה שלא תהיינה שאלות שאינן מופיעות בטקסט. אנו ממליצים לשנות זאת כדי ללמד לבקיאות בתנ"ך. יש צורך להגדיר מהו הידע הכללי הנדרש מן התלמיד ולבחון אותו עליו. יש לבחון את התלמיד בקריאה בתנ"ך.אנו ממליצים להכליל בבחינות שאלות עמדה (חיבור קצר) שתאפשרנה לתלמידים להביע את ידיעותיהם, עמדותיהם ורגשותיהם ביחס לנושא מסוים הקשור ללימוד התנ"ך ולתכניו.

אנו ממליצים להתאים את תכניות הכשרת המורים לדרכי ההוראה הללו.

ד. שעות הלימוד

שעות לימוד התנ"ך מועטות מידי, עובדה המבטאת סדר יום שגוי. מ"והגית בו יומם ולילה" ירדנו לשעתיים שבועיות. אנו ממליצים להעלות את מספר שעות לימוד התנ"ך בכל שנה לשלוש-ארבע בשבוע לכל הפחות.

****

נייר עמדה זה מבטא את אמונתנו בחשיבותו ובמרכזיותו של התנ"ך לגיבוש הזהות והתרבות היהודית והאנושית של החברה הישראלית, ואת חשיבות לימוד התנ"ך לחינוכם של הילדים. יש מקום להעמקת תכני החינוך היהודי וההומאניסטי על מרכיביהם השונים. אנו רואים בתנ"ך את הליבה והמסד של החינוך לערכים היהודיים והאנושיים. אנו חשים שלימודי התנ"ך הם היום בנסיגה ובמשבר, ומאמינים שהרעיונות שהעלינו בנייר עמדה זה, לצד תהליכי חשיבה וחיפוש דרך הנערכים במשרד החינוך, עשויות לשנות את המגמה ולהחזיר את החינוך לתנ"ך למקום הראוי לו.

ד"ר אלי ברוך, לאה הורביץ, מאירה הכהן, לאון גרשוביץ', אורי הייטנר

 "יובלים" - מרכז פלורליסטי לתרבות וזהות יהודית, מכללת תל-חי.